איני זוכר מה חשבתי בעבר, אבל כיום יש לי דעה נחרצת בעניין: הניסיון של שרת המשפטים לשנות את השיטה שלפיה נבחרו מאז ומתמיד נשיאי בית המשפט העליון, צריך להיכשל. אין יפה משיטת הסניוריטי, הקובעת שהוותיק בשופטים הוא שאמור להיבחר, שכן היא מונעת מראש כל תחרות שעלולה להתפתח למעין פריימריז תמידיים.
זה מה שקורה, אגב, בין חברי הכנסת. מרגע שתמו הבחירות, הם עסוקים כל העת במחשבה כיצד להיבחר מחדש. ובישראל, בניגוד לארצות הברית, שם יש מועדים שנקבעו בחוקה לבחירה של נציגי הציבור, אצלנו הבחירות יכולות ליפול על כל חבר כנסת כרעם ביום בהיר בכל שעה, ולכן רובם עושים לילות כימים, לא כדי למלא את שליחותם הציבורית כמובטח ערב הבחירות, אלא כדי להבטיח שוב את בחירתם.
ולכן איני מתפלא על איילת שקד. מאז שהיא נבחרה נראה שהיא קורצת כל העת לעבר קהל בוחריה. וזה לא טוב. לא משום שיש בהתנהגותה משום פגיעה בערכים שהיו עד כה נר לרגלינו, אלא בגלל חוסר החן שבמהלכיה. רק לאחרונה שמענו אותה מתפארת בארבעת השופטים החדשים שמונו לבית המשפט העליון, ואני יכול לומר לה, אם כי באיחור מה, שלא היה בדרך שבה הם נבחרו כל הדר. כיפופי הידיים שליוו את המהלך לא הוסיפו כבוד לאף אחד. היו צעקות והיו פשרות, והתוצאה – איך לומר זאת בעדינות – אינה מרשימה.
אבל איילת שקד, כמו משה כחלון, בן זוגה לקומבינות בוועדה למינוי שופטים, אינה אומרת נואש. כעת היא שועטת ליעד הבא, בלי ליתן את הדעת לכך שבדרכה היא מפילה, בחנות החרסינה שבה היא נמצאת, כמה וכמה פסלונים יקרי ערך. ובמקום שהשניים האלה יטפלו כעת באפשרויות הפרישה בכבוד של שופטים שרוצים בכך או של כאלה שהמערכת רוצה בפרישתם מסיבות טובות, הם מקדמים רפורמות הזויות.
כחלון עסוק עד מעל הראש בצינון שוק הדיור, מה שעלול להוביל לקטסטרופה כלכלית שתפגע במאות אלפים – בעלי דירה שלישית ומעלה ובני משפחותיהם - שימצאו את עצמם משלמים על דירה ששווה הרבה פחות מן המשכנתה שהם נטלו כדי לרכוש אותה, וזאת רק דוגמה אחת לאיוולת שמתפתחת בסביבתו של השר שה”חמלה” היא הדגל החברתי שלו.
שקד מצדה עסוקה בלקפד את ראשה של הנשיאה הבאה. איני מכיר אישית את אסתר חיות, הוותיקה שבשופטי בית המשפט העליון בעת הזאת, אבל הייתי באולמה לא אחת, עוד בהיותה שופטת טרייה בבית משפט השלום בתל אביב, ואני יכול לומר בוודאות שאין כל סיבה לקרוא כרגע תיגר על מועמדותה. אלא אם כן שר האוצר מבקש להלך על חיות אימים, בעזרת שרת המשפטים, שעמה הוא כבר רקח בעבר כמה דילים בהיותה מי שיושבת בראש ההרכב שעשוי לבטל בקרוב את הפרק העוסק במיסוי דירה שלישית בספר החוקים שלנו.
לשכת עורכי הדין, מטבע הדברים, אינה אוהבת את מה שקורה, גם בעניין הזה, כמו גם בנושא הפנסיה של השופטים, ולא בלי סיבה טובה. חבריה רואים את מה שמתרחש בזירה הפוליטית בארצות הברית מסביב למינוי השופט התשיעי לבית המשפט העליון שם, והם יודעים שאסור שאצלנו יקרו דברים דומים. ואגב, ניסיון דומה לביטול שיטת הסניוריטי נעשה בעבר, ערב בחירתה של דורית ביניש. חיים רמון היה אז שר המשפטים, והסוף ידוע.