מרוב שהוא מצטלם, מתראיין, תוקף, מותקף, מכפיש ומוכפש, שכח דוד ביטן את הכלל הלא כתוב שלפיו לא נקלעים לעימות פומבי מול משפחה שכולה. הוא שכח לרגע איפה הוא. מרוב שהתרגל לקטטות הבוץ במליאה, בחדרי הישיבות או מול עיתונאים סמולנים שזה עתה חיטט להם בדף הפייסבוק, ביטן התבלבל. מישהו שכח לספר לו שבפעם הזו הוא צריך להבליג. אסור לו להגיע לנקודה שהוא הכי אוהב להגיע אליה בכל שאר הפעמים, שבה הוא מתחיל לצרוח על כולם, להניף זרועות ולשגר איומים באוויר.
ביטן הגיע לישיבת הוועדה לביקורת המדינה בכנסת כי בנימין נתניהו הופיע שם, ונזקק להגנה. ביטן הוא כלב השמירה של נתניהו. בהינף קריצת עין הוא יודע להפוך לכלב תקיפה קטלני. רוטוויילר פראייר לידו. הרפקלס המותנה של ביטן הופעל אתמול בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון ומול האנשים הכי לא נכונים. ביטן יצא קטן. חברו, מיקי זוהר, יצא עוד יותר קטן. אבל את המחיר הציבורי האמיתי שילם הבוס שלהם. זה שהמציא, אימן, גידל וטיפח אותם, את פרוותם ואת שיניהם החשופות: בנימין נתניהו.
ראש הממשלה, פוליטיקאי מנוסה, חכם ובעל כישורי משחק עילאיים, דווקא התנהג אתמול למופת. הוא עשה את כל הדברים הנכונים, כמו שרק הוא יודע. הוא לא התווכח עם המשפחות השכולות. הוא לא התנצח איתן. הוא ענה בנימוס, בשיקול דעת, בטון הנכון, עם האנחות וההפסקות הנכונות, עם האמירות הנכונות שנשמעות כיוצאות מן הלב. אלמלא הביטנים שבאו לשמור עליו, הוא היה יכול לצאת לא רע בכלל מהדיון על דוח המבקר בעניין צוק איתן. אבל הוא יצא רע. הוא בישל את התבשיל הזה, הוא הקדיח אותו, ואתמול הוא אכל אותו לתיאבון.
אגב, גם שלשום. ההתנפלות של אותם ח"כים מסוללת כלבי השמירה על תוכניתו של שר האוצר משה כחלון הייתה אף היא רפלקס מותנה אוטומטי, שגרם נזק. גם שלשום מיהר נתניהו לתקן את הנזק. שלשום הוא עוד הצליח. אתמול הוא נכשל. אין מסך טלוויזיה שלא עסק אתמול בבושה הזו לאורך המחצית השנייה של היום והפריים־טיים. טוב, לא תהיה ברירה. צריך יהיה להאיץ את ה"רפורמה" בטלוויזיה, כדי שזה לא יקרה להבא.
משפחות שכולות אינן מחזיקות במונופול על הצדק. מותר לחלוק עליהן. אין למקבלי ההחלטות חובה לציית לדרישותיהן. לפעמים צריך לדעת להגיד "לא" גם למשפחה שכולה. מה שלא עושים בישראל מול משפחות שכולות זה עימות גס, קולני ובהמי באירוע ציבורי, מול מצלמות.
ביטן, שהתאהב מזמן בדמותו ב"ארץ נהדרת", נפל אתמול לבור שכרה לעצמו. מיקי זוהר, שגם הוא ביטן, רק גבוה ורזה, נשמע מצהיר שהרפורמה של כחלון תעבור רק אחרי שיעבירו את הגדלת הקצבאות לנכים. זוהר שכח שהארכיון לא שוכח: רק לפני כמה ימים הוא הצביע "נגד" בהצבעה בכנסת על העלאת הקצבאות האלה, שעליהן הוא מתאבד עכשיו. העיקר ששניהם קיבלו את ליטרת החשיפה שלהם. למרבה הפלצות, גם אתמול לא חסרו בציבוריות הישראלית כאלה שמחאו לשני אלה כפיים.
ד"ר לאה גולדין, אמו של סגן הדר גולדין, שגופתו מוחזקת בידי חמאס, חתכה אתמול בבשרו החי של נתניהו, שישב מולה בדיון. היא לא חסכה ממנו דבר. היא פירקה אותו במילים חותכות, כואבות, שהביאו את כל הצופה בה לידי דמעות. נדמה לי שבמקרה הזה הניסיונות להפוך גם את משפחת גולדין לכנופיה סמולנית שגמרה אומר להפיל את נתניהו נועדו לכישלון.
בכל פעם שתיזכרו בדבריו של יוסי קליין על הציונות הדתית, תחשבו על משפחת גולדין. ואז, תחשבו גם על הדר. המשפחה האצילה הזו לא דורשת שחרור רוצחים או היענות לתביעות חמאס תמורת השבת גופת הבן, אלא בסך הכל מדיניות מסודרת של גביית מחיר והפעלת לחץ על חמאס, עד שהגופות יחזרו. אבל ל"מר ביטחון" יש דברים אחרים בראש. מה הם מבלבלים לו את המוח עם גופות, כשבצוק איתן חמק לו התאגיד.