אלא שההתפרצות האנטישמית המשמעותית ביותר בשנה האחרונה היא כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן. כרזת הבחירות הראשונה של טראמפ, שפתחה את עונת הציד אחר היהודים, הייתה תמונתה של הילרי קלינטון ליד מגן דוד ולידה המילה "שחיתות". חלק ניכר מגילויי האנטישמיות בארצות הברית הם רבדים קיימים של שנאת האחר, שהבחירה בטראמפ כאילו שחררה אותם והעניקה להם לגיטימציה לתקוף את האחר ולאותת שגם הם אחרים, ודינם כדין מהגרי האסלאם.
כזכור, טראמפ הוא הפריץ שאליו נהר הימין הדתי הלאומי, כדי להציג בפניו את גרסת המאה ה־21 של ריקוד ה"מה יפית" בתקווה לקבל פירורי תמיכה. גם אם כרגע טראמפ לא בדיוק קנה את רעיון ארץ ישראל השלמה, הם עדיין ממתינים להתערבות אלוקית (שייקח או יירה את הכדור הנכון), שתחזיר אותו למוטב.
בינתיים הם מתנדבים להרחיק את טראמפ מן המדורה שיצר. "האם אכן רק מאז בחירת טראמפ ישנה עלייה באירועים האנטישמיים?" נשאל, למשל, לאחרונה באתר "בחדרי חדרים". "האם בתקופת אובמה לא הרימה האנטישמיות בארצות הברית את ראשה המכוער?" והם אפילו מציגים נתון: "מנתונים שפרסם משרד התפוצות: לפי ה־FBI, לשכת החקירות הפדרלית של ארצות הברית, בשנת 2015 הוכפל מספר התקיפות האלימות נגד יהודים. נתונים מדאיגים אלו מתייחסים לתקופה שבה טראמפ עדיין היה איל נדל”ן אמריקאי, ותו לא.”
ועוד הוסיפו באתר זה: "נשיא ארצות הברית באותם ימים, ברק אובמה, לא יצא באמירה ולו הקלה ביותר נגד התופעות הללו בעוד היה זה דווקא טראמפ שהכריז כי יילחם באנטישמיות בארצות הברית". לאתר "מידה" יש אישוש משלו: "כתב ערוץ 10 רמז בשאלתו לטראמפ כי הוא מעודד אנטישמיות, אך האמת היא שדווקא בשמונה שנות כהונתו של הנשיא הקודם, ברק אובמה, הפכו הקמפוסים בארצות הברית לכר פורה של שנאה תהומית לישראל ולתמיכה במי ששואפים לחסל את המדינה היהודית".
במדיניות ישראל יש די והותר אלימות וגזענות
והם צודקים באשר לקמפוסים, אבל טועים באשר למניעי הסטודנטים שמנהלים מאבק מושכל במדיניות האפרטהייד של ממשלת ישראל בשם אידיאולוגיה שמקדשת את שוויון ערך האדם. במדיניות ישראל יש די והותר אלימות וגזענות, כדי שדווקא ביום השואה לא נשכח מנין באנו ולאן אנחנו הולכים. למשל, האופן שבו פורחת אצלנו האנטישמיות הערבית. כמו לאנטישמיות היהודית, גם לערבית יש כמה וכמה פנים. כולן מרושעות ובעיקר מכלילות. יש כאלה ששונאים את חמאס בפרט ואת הפלסטינים בכלל, יש כאלה ששונאים את חיזבאללה, את האסלאם בצרפת או בארצות הברית, את הסונים או את השיעים או "מוות לערבים" בכלל. כל אחד כפי יכולתו, צרכיו וצריחותיו. כל מיני סוגים של תת־שנאה של תת־אדם.