יש משהו ביום העצמאות ששובה לבבות, לפחות כאלה שעוד לא נכבשו לחלוטין בידי הציניות. אולי זאת האהבה למדינה, לאנשים שחיים כאן, לשורשים העמוקים שלנו, ולעובדה שקנינו את הזכות לחיות כאן אחרי אלפי שנות כמיהה, ובזכות 23,544 אנשים יקרים שהקרבנו במלחמות מרות עם האויבים שלנו. אכתוב זאת ישר ובלי התייפייפות: האתגר המרכזי של עם ישראל, של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל בפרוס עלינו 69 הוא לפצח את הנוסחה איך לחיות כאן יחד: ותיקים ועולים, פריפריה ומרכז, חילוניים ודתיים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים וספרדים. כולנו. איך לתפור את אוסף השונויות והמגוון הססגוני והמופלא שהתקבץ ועלה לכאן לרקמה אנושית אחת.

ישראל של היום היא מעצמה טכנולוגית, כלכלה איתנה ויציבה, ועל אף שאנו גרים בשכונה שסף הטירוף בה גבוה, הצלחנו להקים צבא חזק, איכותי ומוסרי שמגן עלינו. אבל לא סיימנו את המלאכה. להפך. עכשיו, אחרי שהנחנו את היסודות, מגיע השלב החשוב באמת, השלב שבו צריך ליצוק תוכן לתוך הפלטפורמה המוצלחת שבנינו. השלב שבו מעצבים את הזהות המשותפת שלנו, ומתחילים לבנות את היחסים בתוך המשפחה.

"גורל העם היהודי שונה מגורלו של כל עם אחר, לא רק מאז יציאתו מהגולה, אלא גם בשבתו בארץ. עם קטן בעל רוח גדולה, עם גאון שהאמין בייעוד החלוצי שלו באנושות, ייעוד שטופח על ידי נביאי ישראל. עם זה הביא לעולם אמיתיוּת ותביעות מוסריות גדולות. עם זה התנבא על אחדות הבורא והבריאה. על צדק חברתי, על "ואהבת לרעך כמוך". עם זה חזה לראשונה חזון חברה אנושית חדשה (דוד בן־גוריון, נאום בפני חברי המשמרת הצעירה של מפא"י, 1944).

חשבון הנפש של החברה

מבחינה כרונולוגית מסיים יום העצמאות עשרה ימים שמתחילים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ומסתיימים ביום העצמאות. יוזמה מקסימה של בוגרי מדרשת עין פרת מנסה להקביל את עשרת הימים האלה ל"עשרת ימי תשובה" שבין ראש השנה ליום הכיפורים - ימי חשבון נפש בין אדם לעצמו, לזולת ולאלוהיו - ולציין ימים אלה כ"עשרת ימי תודה", שיוקדשו ליחסים שבינינו, לאמירת תודה ולהכרת הטוב והשתאות על הפלא, אבל גם להתמודדות עם המורכבויות והאתגרים שדורשים תיקון.

העם הקטן בעל הרוח הגדולה לא יוכל לברוח מהתפקיד שאנו משחקים על מפת העולם. אקזיטים מוצלחים ומבורכים ככל שיהיו, חדשנות טכנולוגית מתוחכמת ומועילה ואפילו התמודדות מוצלחת עם איומי טרור אינם התרומה המשמעותית שלנו לאנושות. החברה האנושית בפרוס עלינו 2017 שנים לספירה מבקשת מודל לבניית חברת מופת. פורמט שיידע להכיל לאומים, דתות והשקפות שונות ולמצוא את הדרך לתת להם ביטוי מבלי למחוק אותם. חברה רב־תרבותית שיודעת לייצר אחדות אך לא אחידות דעים, כזו שיש בה הרבה צבעים, אבל שכולם מצליחים להרגיש בה בנוח.

חברה כזו שיודעת לבנות מעל לרצון האנושי, האגואיסטי והדורסני, רקמה של חיבור ואחדות. זהו האתגר האמיתי שבפניו אנו ניצבים. ואנו יכולים לו. זה דורש מאיתנו להיכנס לתהליך עמוק של בירור ושיח, התפלמסות וויכוחים, אבל גם התבוננות פנימה. זה ייקח זמן, ידרוש משאבים, והגיע הזמן להתחיל. נצליח אם נמצא את הדרך לשלב ידיים מעל להבדלי ההשקפות התהומיים, ואם נעשה זאת יחד. זו תפארת מדינת ישראל. חג עצמאות שמח.

הכותב הוא מרצה בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת