השבוע הזה שבין שואה לתקומה ובין זיכרון לעצמאות מסמל בצורה הטובה ביותר את גורלו של העם היהודי בארצו. המדינה הזו קמה ומתקיימת מתוך מלחמה מתמשכת. מלחמה בין דתות, לאומים ומוצאים. נדמה שה"ברכה" שקיבל עשיו בספר בראשית, "על חרבך תחיה", עברה אלינו - ומאז כך אנו חיים ומתים. מספר בלתי נתפס של 23,544 נופלים במערכות ישראל.
אלפי משפחות שכולות, אלמנות, יתומים והורים בודדים. והכל בשביל לאפשר לנו להמשיך לחיות במדינה שהובטחה לנו עוד מימי אברהם אבינו. אנחנו מוקפים אויבים רבים שישמחו לראות בנפילתנו, מדינות וארגוני טרור כאחד, אבל יכולותיהם הגבוהות של צה"ל ושב"כ מאפשרות לנו את המרחב הביטחוני הנדרש למדינה כדי לתפקד ולשגשג.
העצב והכאב על לכתם של הנופלים הם עצומים, זיכרונם לעולם לא פג. ואף על פי כן, במותם ציוו לנו את החיים. בשנת ה־69 לעצמאות מדינת ישראל אנחנו המדינה החזקה באזור באופן משמעותי. איננו נתונים תחת שום איום קיומי חיצוני, הכלכלה בצמיחה מתמשכת וישראל נמצאת במקום ה־12 מבין כל מדינות יבשת אסיה מבחינת תרומתה לכלכלה העולמית. אומת ההייטק ממשיכה לייצר ולמכור חברות הזנק, ואנחנו מובילים במחקרי רפואה. מי שעבר את השואה וזכה להגיע ולהקים את המדינה, ומי שנלחם בשבילה בראשית ימיה, יודע להעריך את המקום שבו אנו נמצאים כיום. את העצמאות והיכולת לחיות כיהודי גאה בארצו, לפי דתו ואמונתו וללא הבדלי דת, גזע ומין.
מרגישים כעם אחד
משהו בנו יודע להתאחד בימים האלה, שבהם אנו מתכנסים בבתי העלמין לזכור את הנופלים במלחמות ובפיגועים הנוראים, עומדים דום בצפירה ושרים בגאווה את ההמנון. מדליקים יחד משואות ויורים זיקוקים, ורוקדים לצלילי הזמרים על הבמות. ברגעים כאלה אנחנו שוכחים את הפילוג והשנאה והקיטוב והפירוד והריחוק וההתנשאות, ומרגישים שוב עם אחד.
כשהחג עובר והמציאות חוזרת, הטבע האנושי גובר, האינטרסים הפוליטיים והמפלגתיים מתרבים ומחפשי הריב והמדון חוזרים להשמיע את דבריהם מתחת כל עץ רענן ותוכנית בוקר, והפגנה בכיכר, ונבחרי הציבור חוזרים להדגיש את השונה והמפריד בינינו. במקום לחשוב על כל מה שמאחד אותנו ודורש מאיתנו לפעול יחד כדי לשרוד במדינה הזו ובמציאות הזו, ולהמשיך את מלחמת העצמאות שלה שמעולם לא הסתיימה.
גם ביום העצמאות ה־69 למדינה לא מאוחר מדי למצוא את השווה, את המאחד, הדומה, המשותף לכולנו. את כל מה שהכרחי וחשוב באמת כדי שנצליח להתקיים במדינה הזו, במציאות הזו, בעידן הזה. העם היהודי קיבל מתנה וזכה להקים לעצמו מדינה. עכשיו עליו לשמור עליה, לא רק מפני איומי החוץ, אלא גם מפני איומי הפנים. עם יותר חזון ותכנון אסטרטגי ארוך טווח ועם הרבה אמונה ביכולתנו כעם וכאזרחים לעשות זאת. ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא בכיר לשעבר בשב"כ