זה עתה סיימנו את חגיגות יום העצמאות ה־69 ושמענו את ההכרזות הרבות על עצמאות וקוממיות. אבל העצמאות שלנו רחוקה מלהיות שלמה. אומנם הקמנו מדינה וצבא ובנינו משק ותרבות משגשגים, אבל עדיין לא אזרנו אומץ להיות מדינה ככל המדינות.
רק בערב החג הזדעזעה הארץ מפרשת ביטול הפגישה עם שר החוץ הגרמני. כמה תעצומות נדרשו מראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לעשות את המובן מאליו, לבצע את מה שהיה צריך ולא העז לעשות מאז תחילת כהונתו הראשונה ב־1996. כי אין מדינה ריבונית בעולם שתסכים לקבל אורחים שסוטרים בפרצופה בעת ביקורם הממלכתי. והרי אורחים שמתיימרים להיות ידידים בוודאי שאינם מחזקים גורמי אופוזיציה קיצוניים במהלך הביקור. בוודאי שהם לא נפגשים ומעניקים לגיטימציה למי שחותר נגד רוב הציבור במדינה המארחת; אלו שמרסקים את כללי המשחק הדמוקרטיים ומנסים לכפות על הממשלה והעם את ההשקפות הקיצוניות והמבודדות שלהם.
כך בדיוק פועלים ארגונים כמו "שוברים שתיקה" ו"בצלם", שלא רק משקרים ומעלילים עלינו, אלא מבססים את שיטת הפעולה שלהם על ריסוק העצמאות הישראלית מבחוץ. כל מהותם מכוונת לשידול ממשלות זרות, כמו ממשלת גרמניה, ללחוץ עלינו לשנות את מהותנו וישותנו.
גם ההתנהלות מול ארה"ב היא לא של מדינה עצמאית
למרות הכרזת העצמאות הקטנה של נתניהו, הוא עדיין לא הרהיב עוז להפגין עצמאות מלאה, ולו כלפי ממשלות אירופיות שלא מסתפקות ביריקות בפרצוף נוסח השר זיגמר גבריאל, אלא רומסות בכל יום את הריבונות והעצמאות שלנו. המימון וההכוונה שהן מספקות לארגוני החזית שנלחמים בנו יכולים להיחשב אפילו כהכרזת מלחמה, במונחים דיפלומטיים. ישראל מאפשרת לממשלות גרמניה, שוודיה, נורווגיה וכמה מחברותיהן לעשות בתוכנו את מה שאף מדינה בעלת כבוד עצמי לא מאפשרת. הררי המזומנים שנשפכים מברלין ובריסל לפעילי החזית שלהם שבוחשים כאן - מפיחים חיים בארגונים ובפעילים שמטרתם לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי מה שאנחנו מאמינים בו. אין ממשלה דמוקרטית אירופית שהייתה מניחה למדינה זרה לפעול כך בתוכה, בחוצפה. נתניהו עדיין לא אסף די כוח כדי לממש את עצמאותנו מול מי שהופך כך את ישראל למדינת חסרת עמוד שדרה.
אלא שגם ההתנהלות של ישראל מול ארצות הברית, בהובלת ראש הממשלה, היא לא של מדינה עצמאית. רק השבוע שמענו שוב את רוממות ההכרזות על ירושלים, בירת הנצח שלנו, אבל עד עכשיו מקפיא ראש הממשלה את הריבונות והעצמאות לבנייה בכל חלקי העיר הריבונית. אפילו לוועדות התכנון והבנייה הוא לא מאפשר לפעול כפי שהחוק מחייב. זה שנים אנחנו שומעים תירוצים מדוע לא ניתן לבצע את מה שהבוחרים מורים לממשלה לעשות. שמונה שנים תחת אובמה, ועכשיו כבר יותר מ־100 ימים תחת הממשל הידידותי של טראמפ.
ממשלת ישראל לא מעזה אפילו לאמץ את מסקנות הוועדה של השופט המנוח אדמונד לוי, ועדה שהיא מינתה בעצמה. ועדת לוי המליצה על תיקון אפליה ועיוותים חמורים בתחום זכויות אזרחי המדינה ביהודה ושומרון. בד בבד היא הצביעה על ההוראות המחייבות של הדין הבינלאומי, שלפיהן רק לעם היהודי יש זכות לטעון לבעלות על ארץ ישראל, כולל ירושלים ויהודה ושומרון. נתניהו מתחמק מאימוץ המסקנות האופרטיביות של הוועדה, אבל הוא אפילו לא מעז לאמץ את ההמלצות הדקלרטיביות שלה. כך עדיין לא הגיעה הכרזת העצמאות המלאה של מדינת ישראל.