יום העצמאות שלנו, בישראל, לעולם לא יהיה שלם עד שישיגו הפלסטינים את עצמאותם שלהם. אני לא יודע אם זה יקרה במחווה סטייל דרום אפריקה של שחרור ברגותי על תקן נלסון מנדלה או בעקבות לחץ כלל־עולמי או שניהם, אבל אני יודע שהעצמאות שלנו זקוקה לעצמאות הפלסטינית בדיוק כמו הדרום־אפריקאים; בדיוק כמו האמריקאים שהשתחררו מעול וייטנאם והצרפתים מאלג'יריה.
30 שנה, מראשית שנות ה־60 עד ראשית שנות ה־90, הייתה דרום אפריקה, לבנים ושחורים, נתונה תחת עריצות הצל הכבד של האפרטהייד. השחורים היו משוללי זכויות וכלואים בכפריהם ושכונותיהם. כדי לעבור ממקום למקום היה עליהם לחצות מחסומים אחר מחסומים, שבהם נדרשו להציג תעודות מעבר. חוקים כמו חוק מרשם האוכלוסין זיהו אותם כאזרחים סוג ב' ושאר תופינים. הלבנים חיו בביטחון וברווחה כלכלית, אבל כחברה, כמדינה, הם היו כלואים בבית מצורעי העולם.
לא אפשרי לחיות כך לאורך זמן
נכון שאפשר לחיות בבועת FUCK THEM ALL, אך לא נכון שניתן לחיות כך לאורך זמן. נכון שיש אנשים שממש לא אכפת להם מסבל של אנשים אחרים כל זמן שיש להם את הכיף שלהם, אבל הטבע האנושי והחברתי יודע לגבות מאנשי "לא אכפת לי" מחירים משלו. אמברגו נשק וסנקציות כלכליות מחריפות והולכות הוטלו על פי החלטות האו"ם על דרום אפריקה והפכו אותה להיות המצורעת העולמית הרשמית. תושביה הוחרמו בכנסים ובמפגשים בינלאומיים, החל במדעים וכלה בספורט, עד שב-1990, אחרי 30 שנות דיכוי לבן וטרור שחור, הכריז פרדריק וילם דה קלרק, נשיא דרום אפריקה דאז, שמדיניות האפרטהייד נכשלה, ביטל את חוקי הגזע, התיר את פעילות מפלגת הקונגרס האופוזיציונית ושחרר את מנהיגה נלסון מנדלה, שהפך באחת מטרוריסט ורוצח למנהיג המדינה. ישראל, אגב, היא המדינה האחרונה ששיתפה פעולה עם דרום אפריקה, ועד שאוימה בהפסקת הסיוע מארצות הברית, לא ניתקה את קשריה עם משטר האפרטהייד.
הקשרים עם דרום אפריקה, אגב, החלו אחרי מלחמת יום כיפור, כאשר מדינות אפריקה ניתקו את קשריהן עם ישראל בטענה שסיני היא אדמה אפריקאית וכיבושה הוא סוג של קולוניאליזם. מכאן ואילך החלה חגיגה של שיתוף פעולה, שהגיעה לשיא במיזם גרעיני משותף (הלבנים טענו שכל אפריקה השחורה מאיימת עליהם, ולכן הם זקוקים לפצצה). ארצות הברית הכירה בביטול האפרטהייד רק אחרי קריסת ברית המועצות, ולא נזקקה לדרום אפריקה, שהייתה נדבך אמריקאי אסטרטגי באפריקה במלחמה הקרה. גם במקרה הזה אירופה הייתה המנוף העיקרי ללחץ ולחרם על דרום אפריקה, בסיוע האו"ם ומדינות העולם השלישי, בדיוק כמו שזה קורה היום מול ישראל.
נראה כאילו המודל הדרום־אפריקאי אמור להביא עלינו את הסיוט הגדול ביותר, כאשר נתעורר בוקר אחד, ביום עצמאות אחד, והוא לא יהיה שלנו, אלא של הפלסטינים. או אז יסתבר לנו שהטרוריסטים שלנו הם גיבורי העצמאות שלהם, שברגותי הוא נלסון מנדלה והנורא מכל: שצאצאינו קונים את הנרטיב הפלסטיני.