קוריאה הצפונית איימה השבוע להעניש את ישראל על שפגעה בכבוד המנהיג קים ג'ונג און. היו אצלנו כבר מי שזינקו לחבוט בשר הביטחון אביגדור ליברמן על שהעז לכנות את הדיקטטור הרצחני "מטורף". מעניין שאלה היו דווקא מי שבדרך כלל לא בוררים את מילותיהם כשהם תוקפים את ישראל, מנהיגיה או את הנשיא האמריקאי.
אז למען הסדר הטוב (ולידיעת ההרפתקנים שכבר נרשמו לטיול ברודנות): קוריאה הצפונית היא אויבת ותיקה של ישראל. כבר לפני עשרות שנים החלה לתמוך בארגוני הטרור הפלסטיני ואף אימנה את חוליית "הצבא האדום היפני", שרצחה 37 בני אדם בשדה התעופה בלוד ב־1972. קוריאה הצפונית היא שהניחה את היסודות לתוכנית הטילים האיראנית וחלקה עם טהרן את הידע הגרעיני שלה. היא שבנתה את הכור הגרעיני של בשאר אל־אסד בסוריה, שישראל השמידה על פי פרסומים זרים ב־2007. קוריאה הצפונית היא לא מדינה שאנחנו צריכים להיזהר בכבודה.
אין לי מושג אם קים ג'ונג און הוא "מטורף", כמו שכינה אותו ליברמן. אני לא סמכות קלינית שיכולה לתת אבחנות על שפיות. אבל אני כן יודע שמנהיג שמרעיב בשיטתיות את אזרחיו, כולא אותם במחנות ריכוז ומוציא להורג מקורבים באמצעות כלבים טורפים או תותחי נ"מ - נמצא מחוץ לסקאלה של התנהגות אנושית. הוא לא ראוי לשום כבוד או נימוס.
אי אפשר גם לנתק את האיום שיצא מפיונגיאנג לישראל מהמבוכה שחוותה באותו בוקר בכישלון השיגור של טיל בליסטי, כישלון שני בחודש האחרון. קים רצה להפגין יכולת ועוצמה אל מול הפגנת העוצמה של ארה"ב ושוב נכשל. אנשי הממשל שתקו הפעם ונמנעו מרמיזות על הפעלת יכולות הסייבר שלהם, אבל אפשר להניח שגם הפעם הייתה מעורבת אותה יד נעלמה בכישלון הניסוי.
ב־2013 הדהימו הקוריאנים את העולם, כשפוצצו מתקן גרעיני שעוצמתו הייתה שווה לעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה. שנה אחר כך שיגרו מתקפת סייבר מתוחכמת נגד אולפני הסרטים של חברת סוני, שמחקה 70% ממחשבי החברה וגנבה מידע חסוי. בתגובה הורה הנשיא האמריקאי אז, ברק אובמה, להפעיל מערכת סייבר רחבה כנגד הצפון קוריאנים, שתתמקד בתוכנית הטילים שלהם. התוצאות לא איחרו לבוא.
מאז שייסד קים איל־סונג את העריצות הצפון קוריאנית, היו למדינה שתי שאיפות טכנולוגיות שיבטיחו את שרידות המשטר: ייצור ראש נפץ גרעיני קטן מספיק כדי שניתן יהיה להתקין אותו על טיל, ופיתוח טיל בליסטי בין־יבשתי שיוכל לשאת אותו עד ארצות הברית. פריצת הדרך שלהם הייתה כשהתפרקה ברית המועצות ועשרות מהנדסי טילים סובייטים נותרו חסרי תעסוקה. הם הביאו איתם את התוכניות של טיל שנקרא 27־R, טיל בליסטי קטן שיועד לשיגור מצוללות, שמהווה את הבסיס לסדרת הטילים המתקדמים של קוריאה הצפונית.
זה בדיוק מה שהקוריאנים רצו: טיל בליסטי נייד, שניתן להחביא במנהרות או על גבי צוללות, ושיוכל לתת להם יכולת להכות בטווחים ארוכים. על בסיסו הם פיתחו את "מוסודאן", טיל לטווח בינוני של 2,200 ק"מ, עם יכולת לשאת ראש קרב גרעיני. אבל מאז שהחלו לנסות את ה"מוסודאן", הם נחלו כישלון ב־88% מהניסויים. כל מי שעוסק בפיתוח טילים חווה מנה של כישלונות, אבל השיעור בשנים האחרונות היה גבוה מכדי להיות מקרי.
חוסר ההצלחה לא הרתיע את הקוריאנים, והם המשיכו בתוכנית: בשנה שעברה שיגרו בהצלחה שני מנועים צמודים של ה־27־R, ואותתו שהם בדרך לפיתוח טיל בין־יבשתי. באותה שנה הם גם פוצצו מתקן גרעיני שעוצמתו כפולה מעוצמת הפצצה שהושלכה על יפן. שתי פריצות הדרך האלה הפכו אותם לאיום המשמעותי ביותר על ארצות הברית כיום.
נחישות במבחן
הנשיא דונלד טראמפ, שירש את הצרה הזאת מקודמיו, נחוש לעצור אותם לפני שישיגו את היכולות האלה. הוא הציב מולם כוח צבאי של נושאת מטוסים, משחתות וצוללת, שיכול להנחית מכה אנושה על קוריאה הצפונית וקרוב לוודאי גם להרוג את המנהיג. אבל את עיקר המאמץ הוא משקיע בנתיב הדיפלומטי. בניגוד לכל ססמאות הבחירות שלו, הוא הציע לסין, בת הברית העיקרית של קוריאה הצפונית, הסכמי סחר מפליגים ובלבד שיפרקו את האיום מקוריאה.
זה מעין העתק מוקטן של משבר הטילים בקובה שהתרחש לפני 55 שנה. כמו אז, גם היום הצדדים מנהלים דיאלוג דרך שיגור טילים והצהרות פומביות. זה משבר מוקטן, משום שבניגוד למשבר של 1962, הפעם לקוריאה הצפונית אין יכולת אמיתית לאיים על ארה"ב.
קים מבין את הא־סימטריה הזאת ונוקט זהירות. הוא לא מעז, בינתיים, לבצע את הניסוי הגרעיני המובטח, וגם הטילים שהוא מנסה לשגר הם לטווח קצר. ברור לו שבהחלטה שגויה הוא עשוי להביא עליו את קצו. במקביל, טראמפ שולח לו גם איתותים חיוביים ואומר שיסכים לפגוש אותו. כלומר, טראמפ לא מתיימר להפיל את שלטונו של קים, אלא רק לפרוק אותו מנשק שעשוי לאיים על ארה"ב.
בזמן הקצר מאז נבחר, השכיל טראמפ ליצור מערכת יחסים אישית ומחייבת עם נשיא סין שי ג'ינפינג. הסינים מעריכים יחסים אישיים, וטראמפ גם מתדלק אותם בהרעפת מחמאות פומביות לשי. לסין חשוב לשמש בתפקיד מועיל במשבר הזה, אבל ספק אם תוכל להביא לפירוק מלא של הגרעין הצפון קוריאני. הם לא ירצו להפוך את קים לאויב, בוודאי לא כשהוא מצויד בנשק גרעיני.
המהלך מול סין הרחיק את רוסיה ודחף אותה לעמדה לעומתית. היא רואה במשבר הזדמנות להתקרב לסינים וליצור מול טראמפ גוש משמעותי יותר. ברוב הנושאים שהיא מתמודדת מול ארה"ב רוסיה נמצאת לבדה. לכן לפנינו עוד שבועות ארוכים, אם לא חודשים, של משבר שבו ימשיכו לעוף טילים ואיומים משני הצדדים. זה לא ייגמר ב־13 ימים כמו בקובה. רק אם ינקוט קים צעד פזיז יגיע המשבר לכדי עימות צבאי, ואז תעמוד נחישותו של טראמפ למבחן.
מבחינתנו, אין שום סיבה לרדת למקלט. קוריאה הצפונית לא מציבה שום איום ישיר על ישראל. אבל האזור כולו, ובעיקר איראן, צופים במשבר הזה. עבור איראן, קוריאה הצפונית היא המודל לחיקוי. הם למדו ממנה שמשטר שרוכש יכולת גרעינית הופך לחסין ויכול לעשות ככל העולה על רוחו. הדרך שבה יסתיים המשבר הזה ישפיע רבות גם על השאיפות שלהם.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10