מדוע פיטר הנשיא דונלד טראמפ את ראש ה־FBI שלו? אין תשובה לשאלה הזאת – יש תשובות. כל משיב וגרסתו, כל משיב וסדר היום הפוליטי שלו. ידידיו של טראמפ יאמרו: ראש ה־FBI פשוט עשה מעשים שלא ייעשו בחקירת המועמדת לנשיאות הילרי קלינטון ונדחף לתוך הקלחת הפוליטית באופן שלא מאפשר לו להמשיך בתפקיד. יריביו של טראמפ יאמרו: מדובר בניסיון לקבור את חקירת ה־FBI על קשרי טראמפ והנשיא הרוסי ולדימיר פוטין. כך או כך, יחסי השניים
הללו ידעו מעט עליות והרבה מורדות, ועל כן הפיטורים היו מפתיעים – בעיתוי, בפתאומיות, בברוטליות – אך לא בלתי צפויים.
זו דרכו של טראמפ עד כה. שווה ללמוד אותה לקראת בואו לישראל ובהנחה שינסה לממש את התחייבותו להיות מתווך בין ישראל לבין הפלסטינים. כלומר, פחות חשוב מה עשה או לא עשה ג’יימס קומי ומדוע איבד את משרתו. יותר חשוב מה עשה או לא עשה טראמפ, שעוד מכהן במשרתו – משרה שיש לה השפעה גם עלינו.
בלי סנטימנטים, יציבות, אחידות ופחד
הנה, זהו טראמפ: לא סחבק. מי שמחפש סנטימנטים, כתף לבכות עליה, רגשות אהדה חמים, חמלה, רגישות – לא כדאי לו לחפש אצל הנשיא הזה. טראמפ מציג חזות סוערת, אבל הוכיח שרגישות היא לא הצד החזק שלו. יש לא מעט משקיפים בוושינגטון הסבורים שקומי הוא האיש שבזכותו טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות. אולי זאת הסיבה שטראמפ לא פיטר אותו מיד, אלא חיכה בנימוס כמה חודשים, עד שהבהיר לכולם שקומי לא חבר שלו. אף אחד לא חבר שלו. מבחוץ הוא נדמה כביל קלינטון, אבל מבפנים הוא ברק אובמה.
הנה, זהו טראמפ: עוכר שלווה. מי שמחפש יציבות, תחושת ביטחון, תיאום מסודר של מהלכים בלי הפתעות – שלא יחפש אצל הנשיא הזה. טראמפ הפתיע את ראש הממשלה בנימין נתניהו בקטנה כאשר השניים נפגשו בוושינגטון (תרגיע קצת עם ההתנחלויות), ולא יהסס להפתיע אותו גם בעניינים מהותיים יותר. זו דרכו. לשמור את כולם דרוכים. גם בעניין הזה הוא יזכיר לישראל את אובמה יותר מאשר את בוש או קלינטון.
הנה, זהו טראמפ: מזגזג בלי למצמץ. המקרה של קומי יוכיח. כשקומי סגר את החקירה נגד קלינטון, טראמפ אמר שאינו ראוי להיות ראש ה־CIA. אחר כך, כשפתח אותה מחדש, אמר שקומי הוכיח שהוא כן ראוי. אחר כך, כשהחל לחקור את הקשרים עם רוסיה, שוב טראמפ החליט שאינו ראוי. הנשיא האמריקאי המכהן לא מכיר בצורך לשמור על קו רציף של טיעונים או של מדיניות. האם יעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים? פעם אמר שכן. ואם יתחשק לו, גם יעשה. ואם לא, יחזור בו בלי להסס הרבה. ובמילים אחרות, כל החלטה של טראמפ נכונה, במקרה הטוב, רק לרגע שבו היא מתקבלת.
הנה, זהו טראמפ: לא מפחד ממה יגידו. ב־110 שנים כמעט של ה־FBI, טראמפ הוא הנשיא השני – אחרי קלינטון – שמעז לפטר את ראש הארגון. זה לא מקרה: האיש שעומד בראש האף־בי־איי הוא איש שיודע הרבה סודות, חלקם סודותיו של הנשיא עצמו. כדי לפטר אותו הנשיא צריך להצטייד באחת משתי תכונות. ניקיון כפיים – כדי שלראש ה־FBI לא יהיה מה להדליף. או אדישות למה שייאמר עליו. טראמפ אמר כבר במערכת הבחירות שגם אם יפתח באש על עוברים ושבים באמצע הרחוב, האוהדים שלו לא ינטשו אותו. הוא כנראה מאמין בזה. הוא כנראה באמת לא חושש ממה יגידו, ומניח שהוא חסין מפגיעתו הרעה של פרסום שלילי.
הנה, זהו טראמפ. בעוד זמן לא רב הוא יבוא להתארח בארץ. אך אל תיפלו בפח. הוא לא חבר של נתניהו, וגם לא של עבאס. הוא לא יהסס לאכזב אותם, לתמרן אותם, ללחוץ אותם, להפתיע אותם, להתעמת איתם. הוא גם לא יודיע מראש מה בכוונתו לעשות ומאיזו סיבה. וגם בדיעבד לא בטוח שנבין את המניעים שלו.