אז ישבנו וצפינו בלוויה שארגנו עובדי הערוץ הראשון למקום עבודתם. כיפוש אמרה שהם מסכנים, ואני הפלגתי בזיכרונות על לוויות המוניות שהיו ונותרו כר נרחב לפיק־אפ. את יודעת, כפרה, שהייתי מגדולי המנחמים? הייתי צדיק של ממש. "בלוויות? פיק־אפ?", שחה האישה, "אתה ממש דוחה, אתה יודע?".
למה ככה, כפרה? מה עם קצת חוש הומור? "כי זה לא מצחיק. אין לך לב. אתה מחפש הומור כשאנשים בוכים? אז יש לי משהו בשבילך שכתבו היום באיזו קבוצה בוואטסאפ: כל כך חם היום, שאנשים הולכים לבתים של אשכנזים רק כדי לקבל קצת קור".
התפוצצתי מצחוק והיא הביטה בי. "אתה באמת לא נורמלי. לכל דרמה עם דמעות אתה מתייחס בציניות. אנשים מאבדים מקום עבודה, אותך זה מצחיק".
אז הרצנתי מיד והקפאתי את השידור, כי היא הרגיזה אותי.
את תמיד אומרת שאני חופר, אבל עכשיו את תקשיבי לי. סגרו את המקום הטמא הזה 20 שנה מאוחר מדי. את צעירה, אבל אני מספיק זקן כדי לזכור את השידור הראשון שלהם, שקרה לפני שנולדת. רשות השידור על כל שלוחותיה הייתה ועודנה אחד המוסדות המושחתים ביותר בתולדות מדינת ישראל. תאגיד שחי על חשבון הציבור; 12־11 ועדים שעשקו אותנו באלימות, בדיוק כמו חברת החשמל, אל־על הנמלים והרכבת. תמיד היו שם יותר עובדים מאשר בכל ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו - ביחד. אף אחד לא מסוגל לתת את המספר המדויק של העובדים, דיברו על משהו בין 1,800 ל־2,000, שלפחות שליש מהם לא עשו כלום; אנשים הגיעו לשם להחתים כרטיס נוכחות, לקחת עיתונים והלכו הביתה; במאים ביימו שם סרט אחת ל־20 שנה, אבל קיבלו ומקבלים שכר לכל החיים; עכשיו תבדקי את השכר שם של עשרות מנהלים ואנשי מקצוע, יותר מדי סביב ה־60־50 אלף שקל בחודש, עד היום אגב.
שכחת את האגרה? את הגזירה הזו? שכחת את הנתח מרישיון הרכב? שכחת את ההפקות שהם פיזרו בחוץ בעלויות של מיליוני שקלים, כי הכסף יצא שם מהאופנה? איפה את חיה בדיוק? אני עבדתי שם הרבה שנים. את יודעת שהם שלחו צוות שידור לשדר מחצית אחת ממשחקי הליגה האיטלקית? מחצית אחת!!! על מה את מדברת, על מה ומי לרחם? תרחמי על מסכנים, לא על עובדי רשות השידור.
"וואו, וואו, זו הייתה חפירה משמעותית, מאמי. מה בסך הכל אמרתי? שאני מרחמת על עובדים שאיבדו מקום עבודה, ועל הדרך שזה נעשה". כן, הא? אני לא ראיתי את עובדי הרשות מתאבלים על סגירת עיתונים: "דבר", "על המשמר", "חדשות" ועוד כלי תקשורת. הם תמיד דאגו רק לעצמם, עם האיום של שביתות. לא צריך כאן שידור ציבורי בכלל! מדוע אנחנו צריכים לממן גוף ציבורי שמאיים על מקומות העבודה שלי? אני עוד לא זכיתי להביא תלוש של 50 אלף ממעסיק אחד, על כאילו עבודה. ועל מה בדיוק מתאבלים כאן כולם? על ערוץ טלוויזיה שמשדר כבר חמש שנים שידורים חוזרים? שבשיאו שידר עד חצות? רשות שהחזיקה מנגנון עם אלף פקידים? על סגירת פרי הגליל לא שמעתי אותך מדברת בכלל. "טוב, סיימת לנזוף בי? אני הולכת לחדר לראות סדרה. תירגע אז תבוא".
אז היא הלכה ושכחתי להגיד לה שהדחייה בהעלאת התאגיד הבזוי, תוצאה של פוליטיקה בזויה באגם הדרעק, עלתה לציבור בינתיים רק 272 מיליון שקל, אפס תשואה על ההשקעה. העיקר שמוישה כחלון מבטיח לנו שכל התאגידים שלו לא יעלו לנו יותר מ־740 מיליון שקל בשנה. אז הוא הבטיח. הוא לא הבטיח לקיים. אם מצרפים את הסכום הזה ל־400 מיליון שקל שמחקו באוצר כגירעון של עוד תאגיד, ההתפלה באשדוד, אז מחקנו כ־700 מיליון שקל בחודש. אבל לנכים ולניצולי שואה אין כסף.
זה הזכיר לי בדיחה שקראתי: "נמאס לי אחי, אני מתאבד. עכשיו אני הולך לקנות אקונומיקה בשופרסל, ולשתות אותה. חכה, מה, אתה דפוק? למה? תקנה אקונומיקה באושר־עד, יותר משתלם. תודה, אחי". חמש שורות של בדיחה עצובה, שמסכמת הכל.
הנתון שהרתיח אותי יותר מסגירת המטרד הציבורי היו התגובות בטיפשורת, שהיא בית בושת ציבורי. כל דכפין ייתי וייכול. שמעתי וקראתי תגובות של מנהלים (בשכר צנוע של 60 אלף שקל בחודש): "רשות השידור הייתה סמל ליושרה מקצועית ומנהיגותית, של השידור הציבורי". כמעט עשיתי תאונה מרוב עצבים. צרחתי לרדיו: רמאי, נוכל, שקרן!!! איזו יושרה? איזו מנהיגות? והייתה עוד בכיינית בסצינה הטורקית שהזכירה סרט טורקי בקולנוע זוהר ז"ל: "זה היה רגע של זכות. אפשר היה אחרת".
ברור שאפשר היה אחרת, אם לא הייתם עלוקה על גבו השחוח של הציבור. הצעירים שלא הכירו את מנגנון השחיתות הזה לא מבינים על מה מדובר. נסגר ערוץ טלוויזיה שמשך כל ערב כ־40 אלף צופים, בעשורים השמיני והתשיעי לחייהם, אבל יש הרבה רעש בסביבה.
הערוץ החדש של השר דרעי
בין לבין אגם הדרעק הוליד לנו תאגיד שידור חדש - הערוץ הציבורי החרדי. הלידה הייתה ב־03:30 לפנות בוקר יום רביעי, ליילוד וליולדים מש"ס שלום. ואיך נולד הפעוט? נורא פשוט. אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד נורא כעס על תחנות הרדיו האזוריות, רדיו קול חי וקול ברמה, שנתנו מיקרופון גם לג'מעתו של אלי ישי למשל. אז אנשיו המציאו לו תחנה ציבורית משלו, בשליטתו, עם מועצה ציבורית כמובן. כי ככה מתנהלת מדינה שהיא ארגון פשע - עם מועצות ציבוריות.
הרעיון ישר הזכיר לי את "הסנדק" של מריו פוזו, שביסס את ספרו על המועצה של ארגוני הפשע במזרח ארה"ב והשתמש בשמות משפחה בדויים. המשפחות האמיתיות היו בונאנו, גמבינו, ג'נוביזי, לוקאזי וקולומבו.
תחנות הרדיו קול חי וקול ברמה נבחרו במכרז, הבעלים שלהן השקיעו כסף רב, הן מחויבות לשלם תגמולים מהכנסותיהן, והן סרות למרותה של מועצת הרשות השנייה. ח"כ יגאל גואטה, סנג'רו של אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד, כמובן הגן על הבוס שלו ואמר שלציבור החרדי מגיעה תחנה ציבורית - בפריסה ארצית. ומה עם שתי התחנות הפרטיות? ממה הן יתפרנסו, כאשר ש"ס תפעיל לחץ עצום על המפרסמים במגזר החרדי להשקיע בצעצוע החדש שלה? את מי זה מעניין בדיוק? גואטה אמר שמגיע להן - וכמובן שתהיה מועצה ציבורית - כן, כן, המועצות הציבוריות האלה.
ומי יהיה חבר במועצה הזו? נחכה ונראה, סביר להניח שלא יציעו לי. באסה, הייתי יכול לעשות כמה לירות סוריות דפוקות כדרעקטור. אני מוכן להיות דרעקטור בכל מועצה שתשלם לי, כי את התורה שלי כתב מריו פוזו ולא הג'מעה של ש"ס. ומי שפורט אצלי על נבל זה ליאונרד כהן אללה ירחמו עם השורה "העסקה רקובה, ככה זה הולך", מהשיר "כולם יודעים", שפורסם לפני 29 שנים.
חגיגות הטורטית המגוחכות
הפסקתי לאכול טורטית. 40 שנה אכלתי לא בגלל שאהבתי, אלא בגלל שהתגעגעתי לחטיף ג'מאייקה שאהבתי בילדותי. סיפרו לנו אז שזה התחליף. זה ממש לא דומה, אבל זה מה יש. אבל אחרי שצפיתי בברגותי אוכל טורטית מעל האסלה בחדר, הטורטית טמאה בשבילי. אין לי בעיה שמחבל רוצח אוכל טורטית בעת שביתת רעב ומקנח במלח, יש לי קצת בעיה עם הפורנוגרפיה של החבר'ה בשב"ס.
שביתת הרעב בהנהגתו אינה עניין שלי, לדעתי גם לא של הציבור הישראלי. רוצה לרעוב שירעב, רוצה לאכול שיאכל. הבעיה שלי היא איך בכלל הוא אסיר אצלנו. הרי מדובר ברוצח, שנלכד בקרב וזכה לעונש קל של כמה מאסרי עולם פלוס 40 שנה, עד לעסקה הבאה או זו שאחריה. מה היה כל כך חשוב ללכוד אותו חי? כדי שימשיך לסכן את חיינו מתוך הכלא? לא ברור לי העניין הזה.
מילא שחלק נכבד מהאסירים האחרים שריצו כאן עונש מאסר היום הם משת"פים שלנו בהנהגת הרש"פ, פת"ח, חמאס, או עוד שלל ארגונים. אבל נדמה לי שברגותי הוא לא בדיוק משת"פ, ואולי אני טועה. אבל כל השמחה לאיד שתפסנו אותו אוכל חטיף, במה זה בדיוק משפר את מצבנו? זו פעם ראשונה שהוא מצולם שובר שביתה? לא. האם השביתה הסתיימה? טרם. אז על מה בדיוק השמחה של גלעד ארדן? הוא באמת חושב שהספין הזה ישכיח את הביזיון באום אל־חיראן? ממש לא. ולהשפעות של הביזיון שלו ושל המפכ"ל רוני אלשיך יהיה אפקט הרבה יותר מסוכן עם הפזורה הבדואית בשנים הקרובות. אפקט שקליפ של רוצח בולע טורטית ממש לא יוכל לכפר עליו. אפקט שישפיע על כל הדו־קיום השביר שניהלנו כאן עם הפזורה הבדואית בשבעת העשורים האחרונים.
כאשר הייתי חייל בסנטה קתרינה, הסביר לי אנתרופולוג בשם שאבו, חבר קיבוץ בית אלפא, שנקמה אצל בדואים יכולה להתקיים גם אחרי חמישה דורות. הוא הסביר לי שזה 125 שנה, וזה קצת זמן. אז הספירה לאחור החלה באום אל־חיראן, מי יודע מתי תגיע הנקמה.
המכנה המשותף של טראמפ ונתניהו
אחרי שהג'ינג'י מהווייט האוס ביזה את ראש ה־FBI, קפץ לי לראש מיד ראש ממשלתנו, הקיסר ביבי. אני מעריך שהוא קינא בג'ינג'י, שזרק לכל הרוחות את האיש שחוקר את קמפיין הבחירות שלו. "הוא לא עשה עבודה טובה", אמר הג'ינג'י לעולם.
הוא צודק לשיטתו. מה פתאום שנשיא נבחר יאפשר לבירוקרט בכיר מאוד לחקור את כל השטויות והעבירות לכאורה שביצע המנהיג? בקוריאה הצפונית הילד הבלתי אפוי היה יורה לאחד כזה בראש באמצע מצעד צבאי מפואר. ובטח ראש ממשלתנו היה רוצה לזרוק צ'ורטי־ווז־נאייט את היועמ"ש, פרקליט המדינה, המפכ"ל, ראש אח"מ, מפקד יאח"ה, ושאר הג'מעה שמטרידה אותו בחקירות שמעצבנות את אשתו. וכשאשתו עצבנית היא עפה עליו ב־200 קמ"ש, אז הוא מקנא בעמיתו שעושה מה בראש שלו, כי את אשתו הוא לא סופר כלל.
אבל יש מכנה משותף לשני השליטים. שניהם יודחו בבושה גדולה, שניהם יורשעו בדין - רק העונש עוד לא ידוע. נתון נוסף שלא ידוע הוא מי יודח ראשון. בעוד עשרה ימים הם ייפגשו בארוחת ערב במעון האומלל של רה"מ בבלפור, יציתו סיגר, והג'ינג'י יספר לביבי חוויות, וביבי יספר לו. השגרירות האמריקאית נשארת בתל אביב, תודה לאל, ולא עוברת ירושליימה; התנחלויות לא תהיינה יותר, כי זה מרגיז את הג'ינג'י; הוא בא לכאן לחפוז, כדי לתת לנו בראש, כי אנחנו מציקים לו יותר מדי, והוא בכלל עסוק עם ג'יימס קומי והבולשת. אז אין לו סבלנות לטיפוסים כמו בנט, סמוצ'קנע, אריאל ומירי רגב, שמציבים לו אתגרים על גבול הפיגור.
האמת? אני מבין אותו. הערימה ההזויה הזו עושה עליו סיבוב מהרגע שנבחר. למה מי הם בכלל בשבילו? אפילו יורם שפטל יתחיל להתגעגע לנשיא הערבי ברק חוסיין אובמה אחרי שדונלד הגרמני יסיים את הפגישה עם בר כוכבא במצדה. בינתיים יורם סיפר למאזיניו שדונלד הגרמני הוא צדיק, בניגוד לבעלה של הילרי שהוא "סוטה מין חולני" שגר בבית הלבן.
יורם, שכנראה קרוב אצל דונלד, הבטיח למאזיניו שמותר להמשיך לבנות בתוך ההתנחלויות, כמה שאנחנו רוצים. הלוואי שהוא צודק. מתאים לי לראות בנייה רוויה בהתנחלויות האלה, גורדי שחקים של 30 קומות, שיזכירו את היישובים על קו התפר. והכי חשוב שיגורו שם כל הפליטים שיגיעו מצרפת למשל. מספיק כבר עם הלה־פלאז' שהם אוהבים, הרגו אותנו אלה.
אגב, מאוד שמחתי מתוצאות הבחירות בצרפת המאוסה. התברר לנו שרק 30% מבעלי זכות הבחירה הם ניאו־נאצים ששונאים את הגזע השמי, יאהוד וערבים. אבל נורא מצער שאלו שהצביעו למקרון, שמחבב את הקטגוריות של "גראני" ו"קוגריות" (הגב' הראשונה חייבת להפסיק עם הבוטוקס והמתיחות. אני חרד לה, זה יכול להתפוצץ בטיסה. וגם, דחילק, קשישונית בת 65 עם שבעה נכדים לובשת סקיני? תני כבוד לגיל, כפרה, למה להיות פתט?), הם ככל הנראה ניאו־נאצים בארון, שפשוט התביישו להצביע לה פן. אבל זה יעבור להם עד הבחירות הבאות.
אגב, כדי שלצרפתוקאים שרוצים לעשות עלייה למעלה רחב המענגת הייטס לא יהיה מצ'עמם, גם הפליטים שבורחים מאמריקע יכולים ללכת לגור שם. רק שלא יזהמו לנו את ק"ק כתריאליבקה בת"א, רחמנא ליצלן. מספיק יקר כאן בלעדיהם.
האלוף שלי
הנסיך החל ללמוד שחייה אצל יוסי בעולם המים. איזה כישרון, איך הוא חותך את המים, כבר בשנייה הראשונה הבנתי שזה לפחות איאן ת'ורפ הבא, ואם הוא מגיע בע"ה קרוב לשני מטרים גובה, הוא על הפודיום באולימפיאדה של 2030 ב־200 מ' פרפר ו־200 מ' מעורב אישי. דמעתי מהתרגשות. אין לגיאצ'ו פחד מכלום, הוא צולל יופי, ואם לא יהיה ד"ר לפיזיקה גרעינית, לפחות יהיה אמודאי.
קופץ למים אולימפי כמו גרג לוגאניס הוא לא יהיה, מהטעם הפשוט שבאומת הסטארט־אפ, המעצמה השמינית בעולם, אין מגדל קפיצה בגובה 10 מ'. השלטון חושב שזה לא חשוב מספיק לבנות בריכה עם מגדל קפיצות כזה. עדיף שהנוער יתרכז במכינות של הרב גרינשטיין ולא בקפיצה אולימפית. אבל יוסי קטע את החלומות שלי. "קוף, הילד מופרע. הוא לא פוחד מכלום".
תגיד, יוסי, ממתי אתה מאבחן פסיכולוגי? אתה מורה לשחייה? תלמד אותו שחייה, ואל תרגיז אותי, טוב או לא טוב? "למה אתה מתרגז? אני אומר לך שהוא לא ממושמע, תשאל את כיפוש, היא גם ראתה את השיעור".
מה היא מבינה בזה? אתה יודע בכמה אולימפיאדות הייתי, טומטום? אתה מגדל כאן פוטנציאל של שיאן, תלמד אותו רק שחייה. אל תהרוג לי את החלום, אני מזהיר אותך. אתה יודע שפוצו הייתה צריכה להיות טניסאית? אתה יודע איזו חבטת כף יד הייתה לה? וגב יד ביד אחת, בנאדם! אבל היא הייתה ממושמעת מדי, אז היא לא הגיעה לווימבלדון, בגלל מורה לוזר כמוך. גיאצ'ו בנוי מחומר של אלופים, אני מזהה את זה. יוסי, אני מזהיר אותך, תשאיר לי את המופרעות שלו, אנחנו צריכים כאן ווינר, ואל תקשיב לאמא שלו, דבר רק איתי. עלה והצלח. כשאתה במים, העייסק טובע.
חזרתי הביתה. נו, כיפוש, איך היה הנסיך בשיעור? "הוא מתוק. כשהוא מקדים את הילד השני, הוא צוהל. אבל כשהילד השני משיג אותו, הוא אומר שזו לא הייתה תחרות. מאמי, אני לא רוצה אלוף אולימפי, רק שיהיה שחיין טוב, שיידע לשחות".
תקשיבי לי טוף־טוף: את השפעה רעה על האלוף שלי. אל תבואי לבריכה יותר, בסדר? הילד הזה שורד אמיתי, הוא ווינר בנשמתו. אל תקלקלי לי אותו, ותורידי ממנו רמת ציפיות. תשאירי לי את זה. אני חי לרגע שבו הכרוז יכריז: רפריזנטינג איזראל, גיא קופמן במסלול 4. הבנת אותי? אל תפריעי לי בזה.
"מאמי, אני חולה עליך. תגיד, חזרת להשתמש?". לא עניתי, רק הבטתי לה ישר בתוך האישון. לא בטוח שזה עזר.