באמנה הפלסטינית יש סעיף שטוען שהיהדות אינה לאום, היהודים הם בני דת שמימית, והם רק אזרחים במדינות שבתוכן הם יושבים. האם ייתכן שהפלסטינים עצמם אינם עם, אלא דת? דת ששמה פלסטיניזם? הייתכן שיש לארץ ישראל תכונה כזאת, סינדרום, שמי שחי בה לא יכול לבחור בשום פתרון חיים אחר אלא באובססיה לחזור אליה? יטענו שגם היהודים חיכו 2,000 שנה. לא דומה. הלוואי והיינו גולים במדינות יהודיות 2,000 שנה.
מדוע הם ממשיכים לשבת במחנות פליטים עם מפתחות ביד במשך 70 שנה? זו לא התנהגות לאומית, זו התנהגות דתית. ברור שיש גם ממד דתי לאדמות שהיו של מוסלמים, ויש גם הוראות שהן בין דת לבין אסטרטגיה צבאית לגבי חובות מוסלמים החיים בגבול בין האסלאם לבין ארצות בשליטת כופרים, שיש להתפשט אליהן. כל זה לא מסביר את המצווה הפלסטינית ששמה זכות השיבה, התוכנית של הפלסטינים לשוב לארץ ישראל, מרמת אביב ועד בכלל.
עכשיו הקורא רוצה ללמד אותי משהו שאני יודע: אבל מדינות ערב לא רוצות אותם. נכון, אבל זה הרבה יותר מזה. מה שמביא אותי למחשבה שהפליטוּת הפלסטינית היא נשק מיוחד שפיתחו מדינות ערב. שם הנשק הזה: סבל. 50 הוצאות להורג ביום בסוריה, שלוש תליות ביום באיראן, עוני בכל מקום במזרח התיכון, אבל סבל הפלסטינים הוא הנושא שמדברים עליו.
במכון הערבי לפיתוח נשק מתקדם התקיימה כנראה בשנת 1948 ישיבה. קרוב לוודאי בהשתתפות הנאצי אמין אל־חוסייני, מנהיג הפלסטינים. הועלתה השאלה: לא הצלחנו להביס את היהודים בנשק שיש בידנו, איזה נשק חדיש אתם מציעים? קם מישהו ואמר: “יש לי נשק אדיר. נכלא את הפליטים במחנות, לא נרשה להם להיקלט ולהשתקם. הם יסבלו. הסבל הזה יהיה נשק”.
ממציאי הנשק הזה היו חכמים יותר מאשר מישהו תיאר לעצמו. את ההחלטה הם גיבו ביצירת מנגנון מיוחד באו”ם, יצירת סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים. הפלסטינים. רק הפלסטינים. הם גם הצליחו ליצור הגדרה באו”ם שפליטים פלסטינים מוגדרים כפליטים גם אחרי דורות, וכי הם זכאים לתמיכה כספית קבועה, כל אדם וצאצאיו. זו הייתה הכנה מדוקדקת עם ראייה למרחוק.
לו היו באותה ישיבה אנשים בעלי מוח מערבי, מי שהיה מציע הצעה כזאת היה נשלח לאבחון. השאלה שאני הייתי מעלה באותה ישיבה היא את מי בעולם יעניין שהם סובלים? ואכן, בשנים הראשונות זה לא עשה רושם. הפליטים היו כלואים במחנותיהם בירדן, ברצועת עזה, בירדן, כולל ביהודה ובשומרון, שהיו חלק מירדן, בסוריה, בלבנון, כולן מדינות שלא היה לפליט שום בעיה להיקלט בהן.
שנים עברו, והרעיון שנראה מטורף הוכיח את עצמו. הסבל הפך לנשק. הסבל גם הופך את הסובל לשונא תמידי, אבל המטרה העיקרית הייתה לפורר את הרעיון שניתן לעשות שלום. אין שלום, רק גירוש היהודים. לכאורה מחשבה טיפשית מאוד, אבל מתברר שזו טקטיקת מלחמה ותורת נשק שיש לה הצלחות. פותח כלי מלחמה שאין טיל מיירט כנגדו. זהו נשק שמסוגל להשמיד גם כל הסכם או עסקה שטראמפ או מישהו אחר יחשבו שהם עשו.