בזמן שדונלד טראמפ ואנשיו פיזזו בסעודיה לצלילי "ריקוד החרבות", בנימין נתניהו, שריו ואנשיו חוללו כאן את מחול הסכינים. ככל שהתקרב מועד נחיתתו של אייר פורס 1 בנתב"ג, כך הלכה עצבנותו של נתניהו וגברה.
טראמפ הוא התגלמות הלא נודע והבלתי צפוי, הדברים שנתניהו מתעב יותר מכל. אתמול בבוקר הוא גער במירי רגב אחרי הלשנה של דוד ביטן. מיד אחר כך, בישיבת ראשי הקואליציה, הוא זרק מהחדר את רגב (שבאה כדי לדרוש תקציב לחגיגות ה־70) ואת משה כחלון, כי התברר שהם לא מתכוונים לכבד בנוכחותם את טקס קבלת הפנים לטראמפ. בישיבת הקבינט בערב, הגיע תורו של שר הביטחון ליברמן להתפוצץ, והוא עשה את זה על המטרה החביבה ביותר על שרי ביטחון לאחרונה, נפתלי בנט. שר החינוך העלה לדיון נושא מסוים (שנמצא בתחומו של ליברמן), שעף עליו במהירות האור והטיח בו דברים קשים, כולל האשמה על הדלפות קבועות מהקבינט. בנט, שגם אותו לא עשו באצבע, הציע לקחת מיד את כל שרי הקבינט לפוליגרף. נתניהו עוד ייענה מתישהו להצעה הזו (בתנאי שהוא עצמו יהיה פטור, ע"ע הדלפת המצגת מהקבינט בצוק איתן). כך נערכה אתמול ישראל ל"ביקור ההיסטורי" של נשיא ארה"ב.
הנחמה היחידה היא שהאמריקאים נערכו בדרך עוד פחות סדורה ומקצועית: כן מצדה, לא מצדה, לבד בכותל או שנתניהו יכול להצטרף, כן ארוחת ערב לשרים עם מקביליהם, ובסוף לא. בניגוד לנוהג הרגיל, הצד האמריקאי של ההכנות וההיערכות לנחיתת הנשיא כאן, היה כאוטי בהרבה מהצד הישראלי. גם זקני מערך הטקס של משרד החוץ לא זוכרים אמריקאים מבולבלים, נבוכים ומטושטשים כל כך. האמת היא, שקשה להאשים אותם. גם להם קשה לעקוב אחרי הנשיא.
הסעודים קנו אתמול את נשיא ארה"ב ב־350 עד 380 מיליארד דולר. 120 מיליארד עכשיו, כל השאר במהלך העשור הקרוב. כדי לקבל פרופורציות: 120 מיליארד דולר זה תקציב הביטחון הישראלי לשבע השנים הבאות. אם ניקח את שוויה של העסקה בעשור הקרוב, מדובר בתקציב הביטחון הישראלי כולו ב־20 השנים הקרובות. טראמפ עשה קופה. מה הפלא שכל ססמאותיו נגד האסלאם ונגד המוסלמים נעלמו כלא היו. טראמפ של ריאד היה כלבלב שעשועים ממושמע בחצר המלוכה, כל מה שהיה חסר זו גלבייה מוזהבת. אולי בפעם הבאה. כשהנשיא ברק אובמה דילג פעם אחר פעם על המונח המפורש "טרור אסלאמיסטי רדיקלי", לעגו לו הרפובליקנים, וגם אנחנו. אובמה הרוויח את הלעג הזה ביושר. העניין הוא שגם טראמפ, אתמול, לא אמר את המילים המפורשות הללו. טוב, הוא לפחות גבה על זה מחיר מפולפל.
הסיכוי להשקת יוזמת שלום - נמוך מאוד
מה יעשה טראמפ כאן? כרגע, לא הרבה. הסיכוי שישיק השקה אמיתית של יוזמת שלום ממשית בביקור הנוכחי ירד למינימום. לפני שבועיים, היה הביקור הזה אמור להיות סיבוב ניצחון בינלאומי של הנשיא הבוטח והמנצח. היום, הביקור הפך למסע הצלה שמטרתו העיקרית פנימית: לאותת לממסד בוושינגטון ולעם האמריקאי שהאיש הזה שבא ויוצא בחדר הסגלגל ובמסדרונות הבית הלבן הוא נשיא אמיתי, ולא פייק פרזידנט. טראמפ נלחם עכשיו על חייו הפוליטיים, לא פחות. במצב כזה, הוא פגיע יותר, משוחרר פחות, פנוי הרבה פחות להרפתקאות שאינן מחויבות המציאות. ועדיין, טראמפ זה טראמפ, אף אחד (כולל הוא עצמו) לא יודע מה יילד יום או איך ייראה הציוץ הבא.
זוהי תקופה רגישה, אולי אפילו מכרעת, ונתניהו משחק בונקר במטרה לא לעשות שגיאות ולצופף שורות. את ההתנגדות של בנט ושקד לבנייה בשטחי C אתמול בקבינט נתניהו בישל לעצמו כשזלל להם את המנדטים במרץ 2015. גם בליכוד נרקם לו מרי שקט (בהובלת ח"כ יואב קיש) ועוד לא אמרנו כלום על המתנחלים עצמם. כרגע, אין ממש בנייה, גם לא בירושלים, וכולם ממתינים למוצא פיו של הנשיא או לפחות לסיום הביקור. אחר כך, תסמכו על ביבי, הוא ימצא כבר מועד חדש להמתין לו. יוני 2017, 50 שנה אחרי ששת הימים, ואנחנו עדיין בתקופת ההמתנה.