לפני ששוב בוכים על "הכיבוש" - חשוב שהשמאל יכיר את העובדות האמיתיות

בשבת האחרונה נערכה הפגנה בתל אביב לרגל 50 שנה לכיבוש הישראלי של יהודה ושומרון. המונח "כיבוש" שגור בפי השמאל הישראלי כפזמון חוזר נצחי, האחראי לכל הדברים הרעים שהתרחשו על מדינת ישראל מאז 1967. איני בא להתדיין על כך. כל איש ודעותיו. אני רוצה להתייחס למונח "כיבוש". מה אומרות העובדות ההיסטוריות הכי בסיסיות? השטח של יהודה ושומרון וירושלים היה בשלטון המנדט הבריטי. בהחלטת החלוקה מ־1947 רובו הגדול נמסר למדינה הערבית. עם סיום המנדט הבריטי במאי 1948 ממלכת ירדן ההאשמית, באמצעות הצבא שלה, שנקרא הלגיון הערבי, כבשה את שטחי יהודה ושומרון ואת ירושלים המזרחית וב־1950 סיפחה רשמית את השטח לממלכת ירדן. היא נתנה את השם "הגדה המערבית" לשטחים הללו, מכיוון שהיו ממערב לנהר הירדן.

למעט בריטניה ופקיסטן, אף מדינה, כולל מדינות ערב, לא הכירה בסיפוח הזה. ב־1964, כאשר הוקם אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין), ייעודו הראשון היה "לשחרר" את השטח של מדינת ישראל שנכבש במלחמת העצמאות (במחיר של כ־6,000 הרוגים בצד הישראלי).
 

במלחמת ששת הימים הצבא הירדני הוא שפתח באש עלינו, כולל תותחים ארוכי טווח על תל אביב (שפגזיהם נפלו בים). צה"ל כבש את הגדה המערבית מידי ממלכת ירדן. בכיבוש זה, של מלחמת מגן, שחררה ישראל הלכה למעשה חמישה אזורים שהיו מיושבים ביהודים ב־1948, שחלקם נכבש בידי הלגיון או פונה ונכבש לאחר מכן: הרובע היהודי בעיר העתיקה; אזור גוש עציון; אזור המושבים עטרות ונווה יעקב שמצפון לירושלים והיישוב קליה ומפעל ים המלח. במסגרת הזאת הייתי כולל גם את הר הצופים, שהיה מנותק ומכותר בידי הצבא הירדני.

אחרי 1967 המשיכה ירדן לראות ביהודה ושומרון חלק בלתי נפרד ממנה והמשיכה לשמור מקומות בפרלמנט הירדני עבור תושבי הגדה המערבית. מאז ועד 1987 התרוצצו תוכניות מדיניות שונות, שניסו למצוא פתרון לגדה המערבית במסגרת ירדנית (פדרציה, קונפדרציה, אוטונומיה). בישראל זה נודע בשם "האופציה הירדנית", שאחד מאבותיה היה שמעון פרס. ב־1988, כשפרצה האינתיפאדה הראשונה, הצהיר המלך חוסיין הירדני כי ירדן מוותרת על הגדה המערבית באופן סופי ומעבירה אותה לאש"ף (מה שנקבע כבר כמה שנים לפני כן בוועידת פסגה ערבית).
 

בהסכמי אוסלו העבירה מדינת ישראל לרשות הפלסטינית החדשה את השליטה המלאה, אזרחית וצבאית, על כ־80% מהאוכלוסייה הפלסטינית שביהודה ושומרון (לא כולל מזרח ירושלים). בזמן מבצע חומת מגן החזיר צה"ל לעצמו את חופש הפעולה ברחבי יהודה ושומרון כמרכיב מרכזי בלחימה נגד הטרור הפלסטיני. באשר לרצועת עזה, שבה מצויה כמעט מחצית מהאוכלוסייה הפלסטינית: ב־1948 היא נכבשה בידי המצרים, ב־1967 נכבשה בידינו, והמצרים ויתרו עליה בשמחה. ב־2005 יצאנו ממנה סופית.
 

לי אישית אין שום כיסופי גאולה, ואיני רואה ביהודה ושומרון משום אדמה קדושה השייכת לנו. אך חשוב שנכיר את העובדות הכי אלמנטריות ולא ניצור את הרושם הנטוע במוחם של רבים במערב כי לפני 1967 הייתה כאן מדינה פלסטינית משגשגת, שנכבשה בידי היהודים הרשעים.