ההחלטה היתה פתאומית, אך גובשה משך זמן רב. למדינות הערביות הסוניות, ובראשן ערב הסעודית ומצרים, נמאס מהמשחק הכפול של קטאר. זה שני עשורים שהאמירות הקטנה עולה לעולם הערבי על העצבים. היא מנהלת מדיניות חוץ וביטחון ניטרלית בין איראן לערב הסעודית ומסרבת להזדהות עם אחת מהן.
היא הקימה את אל־ג'זירה - ערוץ טלוויזיה שמעניק לה השפעה אזורית ואף עולמית רבה, החורגת הרבה מהממדים האמיתיים של המדינה הפצפונת. וכך, עם פריסתו הבינלאומית המרשימה, אל־ג'זירה מדוחא משדר כמעט מכל מקום בעולם, מבקר את המשטרים הערביים ובכך גם תרם ל"אביב הערבי" ב־2010.
מה שסייע לקטאר להוות גורם רב השפעה היה קשריה הטובים עם ארה"ב (הבסיס הצבאי הגדול ביותר של וושינגטון במזרח התיכון נמצא בקטאר), השקעות של מיליארדי דולר במערב, מתן חסויות בעולם הספורט בכלל והכדורגל בפרט (ברצלונה), כשלכך מתווסף גם האירוח השערורייתי של המונדיאל ב־2022, שהושג בזכות מתן שוחד לעסקני התאחדות הכדורגל הבינלאומי (פיפ"א).
מה שעוד הרגיז את העולם הסוני, בוודאי מאז האביב הערבי, הייתה התמיכה של קטאר באחים המוסלמים, שעלו לשלטון במצרים והופלו בידי הצבא, ובשלוחות אל־קאעידה (ובתחילה אפילו דאע"ש) בעיראק ובסוריה.
אלא שכעת החליטו בבירות ערב שהגיעו מים עד נפש. אמנם באיחור ולאחר היסוס רב, למנהיגי ערב פשוט נמאס מהמשחק הקטארי. הם שלחו בשנים האחרונות מסרים לשליטי קטאר בנוסח "תחליטו אם אתם לנו או לצרינו". כעת, לאחר שהמסרים לא נקלטו או שמשפחת אל־תאני השלטת התעלמה מהם -הגיעה התגובה הדרמטית. הקשרים הדיפלומטיים נותקו והמרחבים האוויריים של סעודיה ומצרים נסגרו בפני חברת התעופה קטאר איירווייז.
אפשר להעריך כי המהלך הזה של הברית הסונית תואם עם ארה"ב בעקבות ביקורו של הנשיא דונלד טראמפ באזור בחודש שעבר, שבמסגרתו גם חתם על עסקת נשק עצומה עם ערב הסעודית, המכוונת לבודד את איראן.
ואיך משפיע המהלך על ישראל? יצוין שגם כלפי ישראל הפעילה קטאר את מדיניות ההליכה בין הטיפות, בתקווה להישאר יבשה. מצד אחד, היא קיימה עמנו יחסים דיפלומטיים בעבר, אפשרה להקים בשטחה נציגות ישראלית, ניהלה משא ומתן על מכירת גז ואירחה ספורטאים ישראלים.
בשבוע האחרון היא אף סילקה משטחה פעילי טרור של חמאס ובראשם סלאח ערורי, מפקד הגדה המערבית של הארגון, שבשנה האחרונה גורש מטורקיה לאחר הסכם הפיוס בין שתי המדינות. הפעילים נאלצו לעבור לטורקיה, למלזיה וללבנון. מצד שני, היא ממשיכה לתמוך בחמאס (שלוחה פלסטינית של האחים המוסלמים) ומחקה כל סמן זיהוי ישראלי כמו הנפת הדגל באירועים רשמיים.
מבחינת ישראל, למהלך יש השפעה סותרת. מחד, הוא מחזק את המגמה של התקרבות ישראל לציר הסוני ולחיזוק הברית המודיעינית־ביטחונית נגד איראן. מאידך, הוא עלול ליצור מתיחות מול חמאס בעזה. קטאר, בהיותה המממנת העיקרית של שיקום הרצועה (ובעקיפין גם של הזרוע הצבאית של חמאס), משמשת כ"שסתום לחץ" עבור ישראל. אם תחת הלחץ המצרי־סעודי היא תחדל מהזרמת כספים לארגון, היא עלולה לגרום שם לפשיטת רגל מוחלטת.
כתוצאה מכך חמאס עלול בייאושו לפנות שוב לזרועות איראן ואולי אף ליזום עימות צבאי עם ישראל, כדי להימלט מן המצור שאליו ייקלע. הדבר גם עלול לפגוע בקידום עסקת חילופין בין ישראל לחמאס להחזרת גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול ושל שני האזרחים הישראליים. שכן אפשר להעריך שקטאר היא ערוץ התיווך בין ישראל לחמאס.