מאחורי כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלת נתניהו הנוכחית, עומדים שלושה: זאב אלקין, איילת שקד ויוסי דגן. הם, יותר מכל אחד אחר, אחראים להצרחה של הרגע האחרון (בין איווט לבוז'י), שנגמרה בצריחה (של בוז'י). הרצוג ניהל עם ביבי מו"מ מפותל במשך קרוב לשנתיים על חבירה היסטורית לממשלה, אבל ברגע האחרון נדחף הצדה וליברמן נכנס במקומו.
כזכור, ליברמן עצמו הסביר באותם ימים מה עמד מאחורי החלטתו למחול על זעמו על נתניהו, ללכת לניתוח "קיצור הפתיל" ולהיכנס לממשלה. הוא קיטר על הנזק הכבד שגרם לו אלקין בקרב הבייס האלקטורלי שלו. אלקין, לרוע מזלו של ליברמן, מדבר רוסית מהבית. הוא גם מתראיין ברוסית. כשהוא מסביר ליוצאי ברה"מ שאיווט ליברמן הולך להפקיר את ארץ ישראל ולאפשר להרצוג להיכנס לממשלה, הם מבינים.
ליד אלקין פעלה השועלה הגדולה ביותר של הפוליטיקה הישראלית היום, איילת שקד, שגם לה מערכת יחסים קרובה עם ליברמן. גם היא לא רצתה את הרצוג בממשלה והעדיפה את ליברמן (זה היה מקרה נדיר שבו שקד לא הייתה מתואמת עם נפתלי בנט, שלא רצה את ליברמן בביטחון בשום אופן). יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, הוא זה שהקים מטה והפעיל לחץ כבד על כל שרי הליכוד, פעיליהם ועוזריהם, על מנת לטרפד את הברית המתהווה בין נתניהו להרצוג, בואכה "ועידת שלום אזורית" גדולה אצל נשיא מצרים א־סיסי.
הטור המלא היום ב"מעריב סופהשבוע"