כבישי אספלט מתפתלים בגבעה. שולי המדרכות עודם צבועים אדום־לבן. אפשר לעלות מהן במדרגות בטון אל החצר הסמוכה המעלה קוצים ופיסות מצהיבות של דשא ישן. עמודי החשמל ניצבים, בריכת המים הגדולה מתנשאת בראש הגבעה. משם רואים את כל שפלת החוף, מחיפה עד אשקלון, כעל כף היד. רק בתים אין בחומש. כך גם בשא־נור. מצודת המשטרה הבריטית חולשת על סביבותיה ולידה תלולית עפר. רק מתי מעט יודעים מה קבור מתחת לגבעת העפר הזאת.
ארבעה יישובים יהודיים היו בצפון השומרון: גנים וכדים בסמוך לג'נין, חומש ושא־נור בדרך מעמק דותן לשכם. אריאל שרון, שהוביל את ההתנתקות מחבל עזה והחריב את כל היישובים בו, הרס גם את ארבעת היישובים הללו בקיץ תשס"ה, אוגוסט 2005, וגירש מהם את המתיישבים. השטח בחבל עזה נמסר לערבים, אך מעמד השטח בצפון השומרון לא השתנה. זהו חלק משטח C של יהודה ושומרון, קרי: שטח באחריות ביטחונית ואזרחית מלאה של ישראל. צה"ל ממשיך לסייר שם. רק לאזרחים יהודים אסורה הכניסה, כי כך כתוב ב"חוק ההתנתקות".
שלושה חודשים לפני הגירוש העתקתי את מגורי לשא־נור. שם קלטנו את מאות התומכים שבאו לחזק את היישוב לקראת הגירוש. רבים מאיתנו "התבצרו" על גג המצודה כשבאו לפנות אותנו. איש לא הרים יד על חייל או שוטר. מלמעלה ראיתי רבים מחברי לשעבר בצה"ל שבאו לגרש יהודים מבתיהם. ובהם גם את אלוף הפיקוד יאיר נווה, שרק בשבוע שעבר הכה על חטא הטעות הקשה של הפינוי מצפון השומרון, בדומה למפקד כוחות הגירוש מגוש קטיף, האלוף גרשון הכהן, שעשה זאת כבר לפני שנים אחדות.
הורדתי מגג המצודה בכלוב, והבטחתי שנחזור. בשנים שלאחר מכן הקמתי בכנסת את שדולת "חומש תחילה". הגשתי הצעת חוק לתיקון "חוק ההתנתקות", תיקון שיאפשר חזרת המתיישבים ליישוביהם ההרוסים. הרי כך בדיוק נהגה מדינת ישראל ביישובים שנחרבו במלחמת העצמאות: בית הערבה, גוש עציון, כפר דרום. כמעט כל חברי סיעת הליכוד בכנסת חתמו על ההצעה, וכן חברי סיעות האיחוד הלאומי והמפד"ל דאז, הבית היהודי היום. טוב, אין פלא. הם היו אז באופוזיציה. כששבה הליכוד לשלטון ב־2009, כבר היה קשה הרבה יותר לגייס את חבריה לתמיכה בחוק.
מקצת ממתיישבי חומש ושא־נור, ובהם ראש מועצת השומרון יוסי דגן, מתגוררים היום ביישוב שבי שומרון, ורואים יום־יום מחלונות ביתם את פסגת ההר שעליו ניצבה חומש. תלמידי ישיבת חומש היו עולים יום־יום להר ולומדים. עולים בבוקר ויורדים בערב. תחילה ניסה צה"ל לגרש אותם אך מששבו וחזרו - נואשו מהם, והיום כבר נשארים על ההר, גם בלילות, כ־30 תלמידי ישיבה. איך הם מגיעים לשם? פשוט לגמרי. נוסעים. הכביש פתוח.
רק האורות כבו
שרון יצא לתוכנית ההתנתקות כיוון שמלכודת המערכת המשפטית הלכה וסגרה עליו. הצעות לנסיגה מרצועת עזה הוגשו לו פעמים רבות, ותמיד דחה אותן בבוז. כשביקש להקים ממשלת אחדות לאומית עם העבודה, ביקש ממנו יו"ר העבודה עמרם מצנע לפנות יישוב מבודד אחד מהרצועה, כדי להוכיח את כוונות השלום שלו, או משהו כזה. שרון אמר לו: "דין נצרים כדין נגבה כדין תל אביב". אבל כשעמדה פרקליטת המדינה עדנה ארבל, אשר כיהנה אז גם בתפקיד מ"מ היועץ המשפטי לממשלה, להגיש נגדו כתב אישום בפרשיות שחיתות שונות ("האי היווני" למשל), אמרו לו יועציו, חברי "פורום החווה", כי הוא זקוק לספין אדיר שיוריד מעל גבו באחת את המערכת המשפטית הרודפת אותו ואת העיתונות הצמאה לדמו.
אז שלף שרון את הקלף המנצח הזה, ואכן: כתב אישום לא הוגש, והעיתונות איתרגה אותו מאותו רגע. מעולם לא הסביר מה השתנה בקוסמוס מאז שנצרים הייתה משולה בעיניו לתל אביב, ולמה הוסיף לפינוי חבל עזה גם הרס ועקירה בצפון השומרון. הסיבה הייתה שהממשל האמריקאי התנה את תמיכתו בתוכנית גם בפינוי מספר יישובים ביהודה ובשומרון, "כהוכחת רצינות", כדי שלא יתקבל הרושם שישראל מתכוונת לסגת רק מרצועת עזה ולשמור בידיה את יהודה והשומרון. שרון הסכים. כך עלה הכורת גם על גנים וכדים, וחומש ושא־נור.
כשבא שרון להציע את תוכנית ההתנתקות שלו, הוא הבטיח שהנסיגה מעזה ומצפון השומרון תשפר את מצבה הביטחוני והמדיני של ישראל. אלופים מכובדים בצבא ההגנה לישראל באו לוועדת החוץ והביטחון, התקרנפו והסבירו למה המהלך נפלא כל כך. כשמקצת מחברי הוועדה ואני בתוכם הקשינו ושאלנו איך תגיב ישראל אם תהפוך עזה לבסיס טרור, פטר אותנו שרון, "מר ביטחון", בבוז. "גם לנו יש תותחים", לעג לי שרון. ולמה מצפון השומרון? "שם היישובים מבודדים", ענה מי שהקים אותם.
האסון הזה עלה בחורבן חייהם של אלפי היהודים שגורשו מבתיהם ויישוביהם, וגם היום, 12 שנים לאחר מכן, לא שוקמו כולם. השיפור המובטח במצבה הביטחוני של ישראל סביב רצועת עזה כבר עלה מאז בחיי חיילים ואזרחים רבים יותר מכל מה שאיבדנו בשנות ההגנה על היישובים בתוך החבל, הכניס גם את חיפה, ירושלים, תל אביב ונתב"ג לטווח רקטות החמאס, וגורם היום להשקעות עתירות מיליארדים להקמת מערכת הגנה נגד מנהרות הטרור. האסון הזה הביא להקמת מדינת החמאס בעזה. אבל בצפון השומרון לא חל כל שינוי. רק אורות היישובים היהודיים כבו.
לא היו סיבות ענייניות לנסיגה ההיא מצפון השומרון. אבל טעויות אפשר לתקן. שום דבר בלתי הפיך לא התחולל בשטח הזה. בשבוע הבא תדון ועדת השרים לחקיקה בהצעה דומה למה שהגשנו לפני עשר שנים. ביטול "חוק ההתנתקות" לגבי צפון השומרון. יוזמי החוק הם חברת הכנסת שולי מועלם, יו"ר סיעת הבית היהודי, ויו"ר הקואליציה דוד ביטן (הליכוד), ואליהם הצטרפו עוד חברי כנסת מהליכוד, הבית היהודי וש"ס. תיקון חוק ההתנתקות לגבי צפון השומרון הוא מהלך הכרחי לבלימת הניסיונות המחודשים להקים מדינה פלסטינית ביו"ש.
בנימין נתניהו יתנגד כמובן. "לא כדאי להרגיז את דונלד טראמפ", הוא יגיד לשרים. יש להניח כי גם שר הביטחון אביגדור ליברמן, המתחזה למי שהוא חלק מהאגף הימני בכנסת, יצטרף להתנגדות בשם מערכת הביטחון. הרי זו משדרת תמיד את המוזיקה אשר הקברניטים רוצים לשמוע. כך המליצו על הנסיגה מעזה. כך תמכו בנסיגה מהגולן ומסירתו לאסד. ובכל זאת - "חומש תחילה" עשוי להיות הצעד הראשון בדרך לתיקון אסון ההתנתקות.