הידיעה המרעישה שהתפרסמה השבוע על כך שחמאס מקים אזור חיץ בין דרום הרצועה למצרים וחוסם מנהרות הברחה שעוברות בתווך, נשמעת לכאורה כבשורה גדולה. המבצע הזה מתנהל על ידי מנגנוני הביטחון של חמאס בעקבות סיכומים שהושגו השבוע בקהיר בין ראשי הארגון ברצועה לבין ראשי המודיעין המצרי.
הכוונה של המצרים היא להפעיל לחץ על חמאס במטרה לסגור את כל צירי ההברחה של דאעש בין הרצועה לסיני. את המצרים לא מעניין כל כך מה יעשה חמאס בתוך הרצועה, אלא מה יעשה דאעש בתוך סיני. מהצד השני חמאס נמצא במשבר אמיתי לאחר הסנקציות שהוטלו עליו על ידי ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ולנוכח צמצום אספקת החשמל מישראל. הצורך הזה הביא את ראשי הארגון להסכים לתנאים שכפו עליהם המצרים ולבצע באופן רשמי חסימה של כל מנהרות ההברחה, בתמורה לקבלת אספקת מזון, ציוד וחשמל.
הרעיון הוא להקים אזור חיץ ברוחב של כמאה מטר בגבול שבין הרצועה לבין מצרים, אשר עליו יתצפתו לכאורה אנשי חמאס שאמורים למנוע את המשך ההברחות דרך המנהרות. המצרים מצדם מקווים שבאמצעות הידברות וסיכומים מהסוג הזה, הם יצליחו לשלוט על חמאס ולכוון אותו להתנהלות המתאימה לאינטרס שלהם.
הסיכומים אכן הושגו וראשי הארגון החלו מיד במימוש ההבנות בשטח. הדחפורים כבר החלו ביישור אזור החיץ ולפי דברי אנשי חמאס גם חסימת המנהרות מתבצעת כמסוכם. לכאורה יש תחושה שפתאום יש עם מי לדבר ברצועת עזה ושאולי ראשי חמאס החלו לחשוב באופן רציונלי ומושכל על התנהלותם כמדינה ריבונית.
להתנהלות הזאת קדם שינוי דרמטי מתוקשר שהכניס הארגון באמנת היסוד שלו לפני כמה חודשים. השינוי כלל שני אלמנטים מרכזיים: הכרת חמאס בהקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים על בסיס גבולות 1967, והתנתקות מתנועת האם "האחים המוסלמים". מדובר בעיקר בשינויים קוסמטיים של ניסוחים זהירים יותר שנועדו להפוך את חמאס לתנועה עממית לגיטימית, הפועלת למען העם הפלסטיני.
עם זאת נותרו באמנה אלמנטים בעייתיים, בהם דרישה לביטול הצהרת בלפור, תוכנית החלוקה והסכמי אוסלו; אמירות בדבר המשך מלחמת קודש לשחרור פלסטין ההיסטורית במלואה, מהנהר עד הים ומצפון ועד דרום; ביטול "הישות הציונית" חסרת הלגיטימציה והגדרת כל פלסטין כארץ ערבית מוסלמית, "אדמה מבורכת וקדושה"; ודרישה להעלמת הקולוניאליזם שבא בעקבות הקמת התנועה הציונית, או בשפתם - "הקולוניאליזם הציוני חייב להיעלם מפלסטין".
הצבת חתול לשמור על השמנת
השינוי הקוסמטי באמנת חמאס זהה לחלוטין בחשיבותו להסכמת הארגון לדרישות מצרים להקמת אזור חיץ סגור להברחות. לשתי ההחלטות האלו אין למעשה שום משמעות אמיתית והן אינן מבשרות שינוי ממשי בפרדיגמה של חמאס, בייעודו, במטרותיו, בחזונו ובשיטות פעולתו.
המציאות אינה מבשרת טובות מבחינת הארגון בכל הקשור למדינת ישראל ולמזרח התיכון בכלל. השינוי באמנה אינו משנה את עמדות מנהיגי הארגון ומוריו הרוחניים. הוא אינו משנה את חזונו ותפיסותיו הבסיסיות המבוססות על ייעוד האחים המוסלמים, הוא אינו משנה את כוונתו להקים בכל האזור ח'ליפות אסלאמית סונית קיצונית, בדיוק כפי שדאעש רוצה לעשות, והוא אינו משנה את העובדה שפלסטין כלל אינה מעניינת את חמאס וכי המטרה הסופית גדולה בהרבה מהקמת מדינה פלסטינית.
מאותן סיבות בדיוק, גם לסיכומים שהושגו השבוע בין ראשי חמאס למצרים אין כל חשיבות אסטרטגית אמיתית. הקמת אזור חיץ ברצועה על ידי הארגון, סגירת המנהרות והקמת תצפיות למניעת הברחות כמוהן כהצבת החתול לשמור על השמנת. הפעולה הזאת מנוגדת לחלוטין לאינטרס של ארגון הטרור, והאינטרס ברור כשמש: להשאיר צירי הברחה פתוחים בין סיני לרצועה כדי להמשיך להזרים פנימה סחורות, נשק, ציוד לחימה, כספים, לוחמים וטכנולוגיות וכדי להמשיך לספק ללוחמי דאעש בסיני גב לוגיסטי וציוד לחימה.
המשמעות של כל אלה פשוטה: חמאס יעשה ככל יכולתו כדי לבנות מצג שווא מול המצרים במטרה לשכנע אותם כי הוא פועל בהתאם לסיכומים וכך לקבל מהם ציוד, מזון וחשמל שכה נדרשים לרצועה. אולם בפועל ימשיכו לוחמי הארגון לפתח צירי הברחה חדשים ולשמר את הקיימים, להעלים עין מההברחות ולקדם כל מהלך שיתרום לחיזוק כוחם לקראת עימות צבאי נגד ישראל.
המבחן האמיתי יהיה במידת יכולתם להסתיר את מעשיהם מהמודיעין המצרי ומעינה הבוחנת של ישראל. במקרה הזה צריך וכדאי להניח שעינו של האח הגדול, המצרי והישראלי, תהיה פקוחה ותזהה את ההפרות שיבצע חמאס. מכאן שההבנות שהושגו לא צפויות לשרוד תקופה ארוכה מדי, וממילא לא תשתנה המציאות שאנו מכירים. חמאס הוא אותו חמאס, חזונו ומטרות מנהיגיו הם אותם חזון ומטרות, כיווני הפעולה לא השתנו והדבר היחיד שהשתנה לכאורה הוא טקטיקת הפעולה שנוקטים ראשיו. ככל הנראה, המציאות תוכיח שוב שברצועה אין עם מי לעשות עסקים הוגנים.
הכותב הוא סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ ומומחה למודיעין וטרור
[email protected]