עיכובם לחקירה באזהרה של שישה גברים ונשים החשודים בעבירות בפרשת שלוש הצוללות וארבע הספינות שרוכש חיל הים בגרמניה היה צפוי. מהרגע הראשון שבו הורה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט למשטרה לפתוח בחקירת תיק 3000, היה ברור שכל מי שהיתה לו יד ורגל בשתי העסקאות האלה, בעקיפין או במישרין, שכל מי שניסה לבחוש בהן, לקדם אותן ואולי גם לגזור קופון, יוזמן למסור עדות בפרשה. חלקם יתושאלו כעדים, חלקם כחשודים.
הנחקרים אתמול הם מי שאפשר להגדירם אישיות מקורבת לראש הממשלה, איש עסקים ומי שהיה ממלא מקום ראש המועצה לביטחון לאומי (מל"ל). בעבר הוזכרו בתקשורת ובהדלפות מהמשטרה כמעורבים בפרשה מיקי גנור, שמייצג את מספנות טיסנקרופ הבונות את שבעת כלי השיט עבור חיל הים; עורך דינו של בנימין נתניהו דוד שמרון, שהוא גם בן דודו; ותא"ל (במיל') אבריאל בן יוסף, שהיה קצין בכיר בחיל הים וממלא מקום ראש המל"ל. שלושת הנחקרים האחרים קשורים לשלוש הדמויות האלה.
אפשר להניח שיוזמנו למשטרה עוד עדים - בכירים בחיל הים, בצה"ל, במשרד הביטחון ואולי עוד אנשי עסקים ועורכי דין – כדי למסור את עדותם וגרסתם לפרשה הזאת, שעולה ממנה ריח רע. שוויין של שתי העסקאות – שבעה כלי שיט בסך הכל – הוא כ־2 מיליארד יורו, שהם יותר מ־8 מיליארד שקל. ממשלת גרמניה מממנת כשליש מהסכום והשאר – כ־5.5 מיליארד שקל - מתקציב המדינה. זאת אומרת, משלם המסים הישראלי.
סימן מעלה חשד
זהו סכום כביר שקורץ לכל מי שמתקרב אליו לנגוס ממנו. הפיתוי עצום. כבר לפני כמה שבועות דווח בתקשורת כי בחקירת המשטרה נתגלו העברות כספים סיבוביות. אם אכן זה מה שגילו חוקרי המשטרה, הרי סוג כזה של העברות תמיד מעלה חשד שיש מישהו שמנסה להעביר כספים לעצמו או למישהו אחר ולהסתיר את מעשיו.
שאלה חשובה שהחוקרים יצטרכו להשיב עליה היא האם מישהו המעורבים בעסקה או מי שבחשו בה מאחורי הקלעים קיבלו או נתנו שוחד ולמי.
אבל השאלה הגדולה באמת היא מה ידע ומה עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו בשתי העסקאות. נתניהו הכחיש בעבר כל מעורבות או ידיעה על חלקו של פרקליטו דוד שמרון. היועץ המשפטי לממשלה כבר מסר כי החקירה בתיק 3000 אינה נוגעת לנתניהו.
אם אכן נתניהו לא ידע, עדיין אין לפטור אותו מאחריות לכך שאפשר שנגיע למצב הזה, שבו פרקליטו האישי הופך גם לפרקליטו של איש עסקים, בעסקה שבה כל החלטה של ראש הממשלה - גם אם היא עניינית ומקצועית - עשויה להועיל לו. שמרון היה צריך להתאפק ולא להיקלע למצב שבו הוא עלול להימצא לכאורה בניגוד עניינים מוסרי, גם אם לא פורמלי.
מצב לא תקין
לשמרון, כמו לשותפו למשרד יצחק מולכו, המשמש שליח אישי של ראש הממשלה למשימות דיפלומטיות חשאיות בעולם הערבי, יש הסכמים להסדר ניגודי אינטרסים. הם מופקדים בכספת של היועץ המשפטי לממשלה. מנימוקים של צנעת הפרט, חופש העיסוק וחסיון עורך דין־לקוח, הציבור אינו רשאי לעיין בהם. זהו מצב לא תקין ולא בריא במשטר דמוקרטי. מותר לראש ממשלה להיעזר באנשי אמון למשימות רגישות ועדינות, אך אסור היה לו לאפשר להם ליהנות מהקרבה לאוזנו. אם לא ידע מה הם עושים מתחת לאפו, הרי זה מעיד על התנהלותו ועל היעדר השליטה שלו. ואם ידע ושתק, זה חמור לא פחות.
יהיו תוצאות החקירה אשר יהיו, ברור כיום גם לאנשי התקשורת הספקניים ביותר כי עצם רכישת הצוללות והספינות אינה עומדת לחקירה, כפי שכותב שורות אלה טען מהיום הראשון שבו נחשפה הפרשה. תמיד היו ויכוחים במערכת הביטחון ומחוצה לה על נחיצות מיזם צבאי זה או אחר.
גם כאן יש מי שטוענים שחיל הים לא צריך שש צוללות (שלוש הנבנות יחליפו בעוד עשור את שלוש הישנות) ולא עוד ארבע ספינות טילים גדולות מדגם סער 6. אך עצם ההחלטה של שרי הביטחון אהוד ברק, משה (בוגי) יעלון (שטוען כעת כי לא ידע ולא שמע) ואביגדור ליברמן ונתניהו היא סבירה. הבעיה היא שעקב חקירת המשטרה יש תחושה, גם אם מוטעית, שתהליך קבלת ההחלטות זוהם.