1. אמור מעתה: הרוסים על הגדרות. אלה הן אולי החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שלרוסיה אין הרצון והיכולת למנוע מאיראן ומחיזבאללה להגיע לאזורי הגבול עם ישראל וירדן. בפגישתם בהמבורג שבגרמניה בשבוע שעבר, הגיעו נשיאי ארה"ב ורוסיה להבנות להקמת אזורי ביטחון ("מופחתי אלימות") בגבולות ישראל וירדן עם סוריה. לפי ההבנות האלה, חיילי צבא רוסיה יהיו אחראים לפיקוח ולאכיפת הפסקת האש.
כל המומחים מדגישים כי דרום סוריה הוא אזור נוח יחסית להקמת אזורי חיץ, וזאת משום שארגוני המורדים שם אינם מאיימים על משטרו של בשאר אסד, כמו בשאר מחוזות המדינה. יש להניח שזה מתאפשר גם בזכות היכולת המיוחסת לישראל לרסן, להשפיע ואף להכפיף את רצונה על ארגוני המורדים הפועלים באזור.
הם חוששים מנחת זרועה של ישראל ומצייתים לה. מדיניות ישראל, מאז החלה מלחמת האזרחים בסוריה לפני כשש וחצי שנים, היא לשמור על השקט בגבול ברמת הגולן ולמנוע נוכחות באזור של כוחות איראניים, חיזבאללה ומיליציות פרו־איראניות אחרות. מבחינה זו, המדיניות הישראלית היא סיפור הצלחה, אך האם גם בטווח הארוך תצליח ישראל לשמר את האינטרסים שלה?
את השאלות בנושא זה הפניתי לרוברט פורד, לשעבר שגריר ארה"ב בסוריה וכיום עמית מחקר במכון למזרח התיכון, שמושבו בוושינגטון. פורד הוא דיפלומט מקצועי שהתמחה ושירת במדינות האזור כמו עיראק, בחריין ואלג'יר.
האם הנשיא דונלד טראמפ מנסה להפוך את סוריה לאזור השפעה רוסי?
"לאורך כל מערכת הבחירות הדגיש טראמפ את הססמה 'אמריקה תחילה'. הוא התנגד לכל מדיניות מתערבת, שמוּנעת מהרצון לפעול למען זכויות אדם או לבנות חברות דמוקרטיות. גישתו בנוגע ל"מדינה האסלאמית" מבוססת רק על פעולה צבאית - לחסל את הארגון בסוריה ובעיראק ואז לסגת. טראמפ אינו רוצה שארצות הברית תהיה מעורבת עמוקות בסוריה לאחר שדאעש יאבד את אחיזתו הטריטוריאלית. לגישה זו יש תמיכה רבה בציבור האמריקאי".
האם ישראל וירדן צריכות להיות מודאגות מנוכחות של חיילים רוסים בגבולותיהן?
"בגלל עוצמתה האווירית של ישראל, אין זה סביר שחיילים רוסים יתקפו את ישראל משטח סוריה. עם זאת, השאלה במקומה - האם ממשלת רוסיה תשמש מפקח הגון וחסר פניות, ותהיה מוכנה לגנות ולפעול נגד מיליציות הנתמכות בידי איראן ופעולות של הכוחות של ממשלת סוריה אשר יפרו את הפסקת האש ולכפות עליהם את הפסקת האש? רוסיה אולי אינה מחשיבה את אסד כמנהיג הטוב ביותר, אך היא רואה בממשלת סוריה בעלת ברית".
אם כך, האם רוסיה תעצור את התפשטות איראן ותמנע ממנה להגיע לגבולות ישראל וירדן?
"רוסיה מעולם לא גינתה את מאמצי איראן לסייע לחיזבאללה באמצעות השימוש שעושה טהרן בנמל התעופה של דמשק, ואין סיבה לחשוב שהיא תעשה זאת כעת. יתר על כן, אפילו אם רוסיה הייתה מגנה בפומבי את פעולותיה של איראן, או אם הייתה מתלוננת נגדם בערוצים שקטים, ההשפעה הרוסית ומנופי ההשפעה שלה על יחסי איראן עם חיזבאללה ושאר המיליציות הפרו־איראניות, מוגבלת. אין לצפות לפעולה רוסית תקיפה נגד איראן בסוריה".
אלה הן חדשות רעות לישראל?
"התוצאה של ההסלמה שהנהיגו רוסיה ואיראן בסוריה, שלא אותגרה בידי בעלי הברית הזרים של המורדים (זהו רמז לארה"ב, המערב והמדינות הערביות הסוניות - י"מ), היא שאסד מנצח, במיוחד בעזרת איראן. כמובן שגם הסיוע הרוסי למשטר היה חשוב מאוד, אך מה שתרם להצלחת אסד הוא בעיקר כוח האדם הצבאי שסופק על ידי איראן. לכן איראן הגבירה מאוד את השפעתה ונוכחותה בסוריה. והרוסים אינם מסוגלים לרסן אותה ולשלוט בכך".
2. ניגוד עניינים מוסרי, לפחות
במרכז פרשת כלי השיט שרוכש חיל הים בגרמניה עומדת השאלה אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ידע על מעורבות עו"ד דוד שמרון בעסקאות. שמרון הוא פרקליטה של משפחת נתניהו ובן דוד של ראש הממשלה, ואף ניהל מטעמו את המו"מ הקואליציוני על הרכבת הממשלה. במקביל, נשכר שמרון לשמש כפרקליטו של איש העסקים מיקי גנור, נציג חברת טיסנקרופ הגרמנית שבונה את שלוש הצוללות וארבע ספינות סער 6 עבור חיל הים. שווי העסקה יותר מ־8 מיליארד שקל. שליש מסכום זה מממנת ממשלת גרמניה והשאר משלם המסים הישראלי.
נתניהו טען עד היום נחרצות כי לא ידע דבר וחצי דבר על מעשיו של שמרון, שנחקר השבוע ארוכות במשטרה ולבסוף שוחרר למעצר בית לשלושה ימים. המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה כבר הבהירו כי ראש הממשלה אינו חשוד בפרשה זו, המכונה "תיק 3000". בשיחות שניהלתי עם שמרון בפרשה זו הוא טען בעקביות כי פעל כעו"ד של גנור ולא כשותפו בהווה או לעתיד, וכי שכרו שולם לו כמקובל. לדבריו, זה גם ההקשר לפגישות שבהן השתתף, יחד עם גנור, עם מזכ"ל ההסתדרות, עם יו"ר ועד עובדי צה"ל, וכך גם יש לראות את פנייתו ליועץ המשפטי של משרד הביטחון. שמרון גם שב וטען כי פגישות אלה, שנועדו לבדוק את האפשרות שתחזוקת כלי השיט תעבור מחיל הים לחברה פרטית של טיסנקרופ, באו רק לאחר שחיל הים עצמו כתב מסמך שבו העלה
את האפשרות של הפרטת התחזוקה.
גם אם אכן נתניהו לא ידע, עדיין אין לפטור אותו מאחריות לכך שאפשר שנגיע למצב הזה, שבו פרקליטו האישי הופך גם לפרקליטו של איש עסקים, בעסקאות שבהן כל החלטה של ראש הממשלה, גם אם היא עניינית ומקצועית, עשויה להיטיב עמו. שמרון היה צריך להתאפק ולא להיקלע למצב שבו הוא עלול להימצא לכאורה, בניגוד עניינים מוסרי, גם אם לא פורמלי.
זהו החטא הקדמון. שמרון הוא שותפו של עו"ד יצחק מולכו במשרד עורכי דין מצליח ומשגשג מאוד. מולכו הוא גם שליחו המיוחד של ראש הממשלה
למשימות מדיניות עדינות. השניים גם משמשים יועצים ללא שכר לראש הממשלה. אך גם ללא שכר ממשלתי, הקרבה לראש הממשלה רק מיטיבה עם השניים ועם משרדם. לקוחות משחרים לפתחם ביודעם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה לפני השניים. זאת כנראה הסיבה לכך שגנור שכר את שירותיו של שמרון.
לשמרון, כמו לשותפו יצחק מולכו, המשמש שליח אישי של ראש הממשלה למשימות דיפלומטיות חשאיות בעולם הערבי, יש הסכמים להסדר ניגודי אינטרסים. הם מופקדים אצל היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה. מנימוקים של צנעת הפרט (חופש העיסוק וחסיון עו"ד־לקוח), הציבור אינו רשאי לעיין בהם. זהו מצב לא תקין במשטר דמוקרטי. מותר לראש ממשלה להיעזר באנשי אמון למשימות רגישות. כך עשו גם קודמיו. אך אסור היה לו לאפשר להם ליהנות מהקרבה לאוזנו. אם לא ידע מה עושים שמרון ומולכו מתחת לאפו, הרי זה מעיד על התנהלותו הקלוקלת. ואם ידע ושתק - זה חמור לא פחות. העובדה שבחצרו של נתניהו התפתחה תרבות ניהולית שמדיפה ריח רע של ניגודי אינטרסים לכאורה ושל ניצול הזדמנויות, אומרת דרשני.
אפרופו מולכו. זה שנים שהוא נשלח מטעמו של נתניהו בשליחויות חשאיות לשיחות עם מנהיגים ערביים ואחרים. המוסד הוא שאחראי על קשרים מיוחדים עם מדינות ערביות שאין לישראל קשרים מדיניים איתן. על רקע זה נוצרה בעבר חשדנות מסוימת בין המוסד לבין מולכו, אך עד מהרה זו נמוגה. במוסד מבינים כי ראשי ממשלות רשאים למנות שליחים מטעמם למשימות מדיניות רגישות, מה עוד שאין למעשה סתירה בין ליבת הפעילות הדיפלומטית־חשאית
של המוסד, שתכליתה היא לאסוף מידע, לבין שליחויות שמטרתן קדום תהליכים מדיניים.
ובכל זאת, מולכו היה זקוק באחת משליחויותיו החשאיות בעבר לסיוע של גורמים ממלכתיים, וכמו במדינה מתוקנת הוא אכן קיבל אותו. אך הסיוע הזה החל בצרימה. בעבר, כשהיה זקוק לסיוע כזה, פנתה לשכת ראש הממשלה לאותם גורמים ממלכתיים, שנענו ברצון. אך בהכירם את הנפשות הפועלות, דרשו אותם גורמים ממלכתיים אישור מראש ובכתב - שמשרד ראש הממשלה יתחייב לכסות מתקציבו את העלות הכרוכה במשימה. ההתחייבות ניתנה.
ממשרד המשפטים נמסר: "בהתאם לכללים למניעת ניגודי עניינים של שרים וסגני שרים הוכנו בעבר חוות דעת למניעת ניגודי עניינים בעניינו של ראש הממשלה, וזאת בהיבטים בהם הדבר התעורר (וזאת, ביחס לקשריו עם מר אלוביץ', עם מר ניר חפץ ועם משרד שמרון– מלכו). הסדרים אלה פורסמו. יצוין כי הגם שחוות הדעת בעניין מר אלוביץ' ובעניין משרד שמרון-מלכו הוכנו בשים לב לתפקידו של ראש הממשלה כשר התקשורת, המגבלות הקבועות בהן חלות על ראש הממשלה בכל תפקידיו ומוסיפות לחול גם כיום כאשר הוא אינו מכהן כשר התקשורת. בנוגע להסדרי ניגוד עניינים הנוגעים למשרד שמרון–מלכו, מוצע להפנות את השאלה למשרד ראש הממשלה".
3. פגישה בעייתית
ראש הממשלה בנימין נתניהו יטוס בשבוע הבא לבודפשט בירת הונגריה. מטרת ביקורו היא כפולה. המטרה הראשונה היא להשתתף בוועידת פסגה של מנהיגי ארגון מדינות "וישיגראד" (על שם עיירה בהונגריה). זהו ארגון של ארבע מדינות מזרח ומרכז אירופה - פולין, סלובקיה, צ'כיה והונגריה - שהוקם בשנת 1991 כדי לקדם את האינטרסים שלהן באיחוד האירופי. זו מטרה מדינית חשובה.
המטרה השנייה היא להיפגש עם מארח הוועידה, ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן. זו כבר פגישה בעייתית. אורבן עומד בראש מפלגת השלטון פידס, שעוסקת יחד עם גורמי הימין הקיצוני בשכתוב ההיסטוריה, ומנהיגה קו לאומני, גזעני, אסלאמופובי וגם אנטישמי.
היו לכך באחרונה שני ביטויים קשים. האחד הוא דברי שבח שנשא אורבן למנהיג הונגריה הפאשיסטית, אדמירל מיקלוש הוראטי, ששיתף פעולה עם הנאצים. בתקופת שלטונו של הוראטי גורשו כחצי מיליון יהודי הונגריה למחנות המוות במזרח אירופה.
הביטוי השני הוא מסע ציבורי של אורבן ומפלגתו, המתכוננים לבחירות בשנה הבאה, נגד הטייקון היהודי ג'ורג' סורוס. זהו קמפיין שיש בו כל הסממנים של רמיזות אנטישמיות על היהודי המכוער, איל ההון. סורוס, שנולד בשם שוורץ, ניצל יחד עם משפחתו בשואה. ב־1947 עזב לבריטניה ומשם לארצות הברית, שבה עשה את הונו המוערך ב־20 מיליארד דולר, בספקולציות ובהימורים על שערי מטבעות בעולם. במקביל, הקים סורוס עמותה בינלאומית בשם "החברה הפתוחה", התורמת לארגונים ליברליים שנאבקים למען שקיפות, פתיחות, זכויות אדם, קבלת האחר, השונה והזר, ונגד דיכוי וגזענות.
משרד החוץ מיהר לגנות את המסע נגד סורוס בהודעה שבה נאמר כי "הקמפיין הזה לא רק מעורר זיכרונות עצובים מההיסטוריה אלא גם זורע שנאה ופחד". כך צריכה הייתה להגיב מדינה שטוענת שהיא מייצגת את העם היהודי כולו בעולם ומדברת בשמו. אלא שהודעת משרד החוץ לא ערבה לאוזניו של ראש הממשלה, שהוא כידוע גם שר החוץ. הוא מיהר לתקן את ההודעה המקורית ולפרסם הודעה חדשה מטעמו, שבה זכה דווקא סורוס - קורבן המסע האנטישמי - לביקורת קשה, ולא אורבן הגזען. "חטאו" של סורוס היהודי הוא בכך שהוא תורם כספים גם לעמותות שמאל בישראל, שהן לצנינים בעיני נתניהו ושרי הימין, שמנסים בכל הזדמנות להצר את צעדיהן.
בכך הוכיח נתניהו את צביעתו ואת השימוש הציני שהוא עושה בזיכרון השואה ובמאבק באנטישמיות. כשזה עולה בקנה אחד עם עמדותיו הפוליטיות ומקדם אותן, הוא מגנה את מכחישי השואה, משכתביה ואת האנטישמים החדשים. כשזה לא מתאים לאג'נדה שלו - הוא מתעלם מהם או אפילו, כמו במקרה של סורוס, תוקף את הקורבן. העניין הוא שתוך כדי כך נתניהו גם פגע בקהילה היהודית בהונגריה, שמונה כמאה אלף בני אדם. זו קהילה אשר חיה כיום בחשש גדול מגלי הלאומנות והאנטישמיות ששוטפים את הונגריה, שרואה בעצב כיצד ראש ממשלת ישראל מעדיף על פניה מנהיג שלא מהסס, כשזה נוח לו, להפיץ שנאה ולעורר יצרים של גזענות ואנטישמיות. פניות ללשכת ראש הממשלה לא נענו.