מה יעלון ידע: לפני פחות מחודשיים, ב־26 במאי 2017, התייחסתי כאן להצהרתו של משה (בוגי) יעלון שלפיה בפרשת הצוללות תהיה חקירה פלילית נגד ראש הממשלה ויוגשו כתבי אישום, ואם לא הוא יפתח את הפה ויספר את מה שהוא יודע. בין היתר פורסמה כאן הפסקה הבאה: "מה יעלון יודע? לא מעט.
הוא יודע שהכוונה של נתניהו להגדיל את צי הצוללות הישראליות לתשע הייתה אמיתית (מדובר בלא פחות מטירוף), הוא יודע על מעורבות ראש הממשלה בביטול המכרז הבינלאומי לספינות משמר (מה שאפשר להעביר את העסקה לגרמנים), הוא יודע שבעניין הצוללות ישראל התבקשה לאשר מכירת צוללות דומות מאותה מספנה (טיסנקרופ) גם למצרים. למרבה הפלצות וההפתעה, ישראל הסכימה גם לזה. העיקר שתהיה כבר עסקה".
ביום רביעי, כשאבי גבאי נוגס בעקביו, הפציע יאיר לפיד לראיון בערוץ 2 והצהיר בקול גדול כי ראש הממשלה נתניהו היה זה שאישר למספנה הגרמנית לבנות צוללות דומות לאלה שהיא בונה לישראל, גם למצרים. לדברי לפיד, זוהי לא רק פרשיית השחיתות הגדולה ביותר מאז קום המדינה, זה גם גובל בבגידה. לא בטוח שלפיד מגזים הפעם.
ישראל היא לקוחה גדולה של טיסנקרופ, והגרמנים נזקקו להסכמה ישראלית על מנת לייצר צוללות גם עבור מצרים. הסכמה כזו לא ניתנה מראש, אבל על פי לפיד ויעלון, נתניהו הוא שהעביר אותה. אם כל הדברים הללו נכונים ונתניהו הפקיר אינטרסים ביטחוניים לאומיים כדי לקדם כמה שיותר מהר את העסקאות עם הגרמנים, הסיפור הזה ממריא לשמיים, או יותר נכון, צולל למעמקים. שחיתות מסדר הגודל הזה, בדרגים כאלה, לא נראתה כאן מעולם. לכאורה.
2. שאלת מנדלבליט
אני בספק אם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כשיר לנהל את מה שמונח כעת על כף המאזניים. העובדה שהיועץ לא נקט כמעט שום פעולה נגד הקשר הרקוב והמרקיב בין נתניהו לשני עורכי דינו הפרטיים שמנהלים את המדינה, זועקת לשמיים. העובדה שרק עכשיו הואילו במשטרה להורות לשמרון לא לדבר עם נתניהו, כנ"ל. העובדה שמנדלבליט ואנשיו לא זיהו בכל הפעולות של נתניהו במשרד התקשורת למען בזק שום דבר מטריד. העובדה שגם אחרי שנתניהו הורחק ממשרד התקשורת, הוא השאיר אחריו את ידו הארוכה מומו פילבר, שהמשיך באותו דפוס פעולה ביתר שאת. העובדה שכמעט כל הרווחים בשוק התקשורת בישראל הלכו לבזק, בעוד כל שאר החברות מתחלקות בשיירים עלובים, לא הטרידה איש. העובדה שנתניהו לא כלל בתצהיר ניגוד העניינים שלו במשרד התקשורת את חברותו עם אלוביץ'. אגב, זה מתחבר לתצהיר שעליו חתם ערב הבחירות האחרונות, שבו הצהיר שאין לו שום קשר ל"ישראל היום", בעודו יושב עם נוני מוזס ודן בגורל העיתון הזה.
כל העובדות הללו לא התחברו אצל מנדלבליט לשום תובנה, לשום הבנה, לשום כלום. לקח לו חודשים ארוכים להורות על התחלה בבדיקה. לקח לו חודשים ארוכים לעבור מבדיקה לחקירה, ואני אומר לכם עכשיו, קוראי היקרים, שגם בימים אלה הוא לא מאפשר לחוקרים לנקוט את כל פעולות החקירה שהם רוצים. הוא מאשר פעולות במשורה, הוא מאט את הקצב ולוקח את הזמן שלו. כל הדברים הללו נאמרים בלי לגרוע מהעובדה שלמנדלבליט עומדת חזקת היושרה, ואין כאן הטלת ספק בהגינותו הבסיסית. יש כאן הטלת ספק בכשירותו לטפל בחקירות הקשורות לאנשים שעד לא מזמן הוא היה חלק מחבורתם.
הרי הוא זה שישב שם בלשכה עם מולכו, ועם שמרון, ועם מומו. הוא זה שהסתודד עם גיל שפר וישב עם ארי הרו ואכל מכף ידו של הפטרון ואפילו זכה להכיר את "הגברת". עכשיו הוא צריך לקבל החלטות הקשורות לעתידם, גורלם וניקיון כפיהם. זוהי דרישה כמעט על־אנושית. כשהופיע בפני ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה התחייב מנדלבליט שיש בו התכונות העל־אנושיות הללו שיאפשרו לו לעשות הפרדה מוחלטת בין חייו הקודמים לתפקידו כיועץ משפטי לממשלה. ובכן, אין לו.
3. רק ביבי לא ידע
פרשת הצוללות, כמו גם פרשת בזק וחיבורה לנתניהו ומומו פילבר, יכולות לפרנס ספרים עבי כרס. אבל הרעיון המכונן בבסיס הדברים פשוט וקל להבנה. בצוללות: ראש הממשלה מקדם עסקים עם מספנה גרמנית, כשבן דודו ועורך דינו הצמוד, מייעץ וגוזר קופונים מהמספנה מהצד. ראש הממשלה טוען שלא ידע על כך. אתם מאמינים? כולם ידעו. מולכו ידע ששמרון מעורב בטיסנקרופ. אפילו שלומי פוגל, תעשיין אחר המקורב מאוד לראש הממשלה, ידע ששמרון בעסק. רק ביבי לא ידע.
הוא ממציא צורך בשלוש צוללות נוספות, הוא לוחץ לביטול מכרז בינלאומי כדי שטיסנקרופ תזכה גם בארבע ספינות, הוא מגבה דרישה להפריט את המספנות של חיל הים לטובת הגרמנים ואפילו לרכוש ספינות נגד צוללות שאנחנו לא צריכים. את כל זה הוא עושה, בלי לדעת שעו"ד דוד שמרון בוחש בצד השני של העסקאות.
בנושא התקשורת זה עוד יותר פשוט. נתניהו פועל למען בזק ב־12 מקרים שונים. בזק מרוויחה מיליארדים. הוא לא מדווח למבקר המדינה על ניגוד העניינים המובנה מההיכרות שלו עם הבעלים של בזק, שאול אלוביץ'. תחקיר של גידי וייץ בעיתון "הארץ" חושף כיצד העמיד אלוביץ' את אתר "וואלה" שבבעלותו לשירות נתניהו, ובעיקר רעייתו. אסימונים מתחילים ליפול.
בינתיים יש לנו תצהיר כוזב של נתניהו. אחר כך הוא מורחק מתיק התקשורת, באיחור כבד מאוד. היועץ המשפטי לא עושה כלום אף על פי שבמשך חודשים הוא שומע את הקלטות ביבי־נוני ומבין את גודל הריקבון. רק כשלא נותרה ברירה, הוא מפנה את ביבי מתיק התקשורת, אבל מניח לו להשאיר שם את מומו פילבר.
מי שלא מכיר את פילבר, לא הפסיד. אבל הנה תקציר: איש המבצעים המיוחדים של נתניהו כבר יותר מ־20 שנה. הוא התחיל כתחקירן של לימור לבנת בבחירות 96' ו־99'. מתמחה באיסוף חומרים והכפשות, ניהול מטות צללים ועוד סוגי פעולות שהשתיקה יפה להן. פילבר הוא השוט של נתניהו במשרד התקשורת, שעובד מתחת לעציץ המתחלף: פעם זה צחי הנגבי, פעם זה איוב קרא. לא רלוונטי. בזק ממשיכה ליהנות. עד שכל העסק מתפוצץ עכשיו, ברעש מחריש אוזניים ואפקטים אורקוליים.
עם סגירת הגליון הזה, מתבררת הדרך המושחתת בה ניהל פילבר, לכאורה, את הקשר עם בזק, מתחת לאפם של אנשי המקצוע ובחשאי. הוא היה מעביר את מסמכי משרד התקשורת לאנשי אלוביץ', הם היו מתקנים על פי צרכיהם, ומחזירים לו. הוא, הרגולטור שמייצג אותנו, היה פשוט מתיישר על פי דרישות קונגלומרט התקשורת. אנחנו שילמנו. גם זו בגידה. באמון, בשליחות, בכללי התחרות, בכללי המשחק. מומו פילבר הוא הסמל המובהק ביותר לריקבון של נתניהו.
4. מקרה אולמרט
אין לי מושג איך כל זה ייגמר. כמי שמכיר את החומרים מקרוב, תיק 1000 מספיק לי. אהוד אולמרט שוגר לבית הסוהר על 60 אלף שקל (בסיבוב הראשון). בתיק המתנות של שרה ובנימין נתניהו מדובר בסכומים גבוהים ביותר מפי עשרה. מה שנחשף שם על ידי החוקרים מעיד על ריקבון אישי, מוסרי ומערכתי, שהפך לדרך חיים של משפחה מלכותית שהתרגלה לא לשלם על שום דבר במשך עשרות שנים. גם כאן, למרבה הצער, היועץ המשפטי לממשלה לוקח את הזמן שלו, בורר את הפעולות הנדרשות באטיות, מתלבט ומתחבט ומתחרט ובעיקר מזיק לחקירה ולקצב שלה.
הכי מצחיק, שאחרי כל זה נתניהו מנסה למכור לאנשיו ש"מנסים להפיל את ממשלת הליכוד", וכמובן הסלוגן ש"שלטון מחליפים בקלפי". אז הנה, לסיום, תזכורת קצרה: את השלטון הקודם לא הפילו דרך הקלפי, אלא דרך חקירות משטרה. נתניהו השתתף בחגיגה הזו במלוא המרץ והשקיע לא מעט אנרגיה וגם כסף באיסוף החומרים נגד אהוד אולמרט, מימון ופמפום מחאת המילואימניקים ועוד. התקשורת רדפה את אולמרט עד חורמה, וראש הממשלה התפטר עוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום. רדיפות דומות עברו על אריאל שרון, וגם אהוד ברק לא פונק. זו האמת, אדוני ראש הממשלה. מה שאתה מספר לאנשיך, זה פייק ניוז.
5. הקלף המטורף של גבאי
יש לאבי גבאי לא מעט איכויות שאפשרו לו להכות את הסיכויים, התקדימים, הפרשנים והעסקנים. בנוסף לכל אלה, יש לו גם מזל. מהרגע הראשון הלך לגבאי קלף מטורף. כמעט הכל עבד לטובתו. ביום הניצחון הגדול שלו השבוע, פרץ גם סבב המעצרים של "פרשת הצוללות". זה בדיוק מה שהיה צריך כדי להפוך את הקפצון של גבאי למפץ ענק. הנה האיש הנקי והפשוט הזה, שאומר דברים ברורים, מול כל הסחי והרפש הנשפכים עלינו מכותרות המעצרים בעיתונים. "מנהיגות חדשה", אמר גבאי בנאום הניצחון המיוזע שלו, "שברור לה, שמובן לה, שבן הדוד שלך שמנהל עבורך מו"מ קואליציוני, לא יכול לייצג חברת צוללות. הוא לא יכול!". משפט פשוט לכאורה, אבל מדויק וחד בהרבה מעשרות אלפי המילים שנשפכו מאז פרצה הפרשה הזו לעולם בכותרת הראשית ההיא של "מעריב", והגילוי של דרוקר על מעורבותו של עו"ד שמרון, שבא בעקבותיה.
גבאי צדק לאורך כל הדרך. כשיצא אליה, הפרשנים גיחכו מולו בחוסר סבלנות. גם אני ביניהם. השבוע הוא היה נדיב מספיק כדי להזכיר לי: "אתה זוכר מה אמרתי לך אז בהתחלה?", שאל, "אמרתי לך שאני אעלה לסיבוב השני, אמרתי לך שאני אנצח את עמיר פרץ בסיבוב השני, ואמרתי לך שאחרי שאנצח נקפוץ בסקרים ונעבור את יש עתיד". אני זוכר, אמרתי לו, וקיוויתי שלא יזכיר לי מה שאני אמרתי באותה שיחה. מצד שני, ויש גם צד שני, אם הדרך ללשכת ראש הממשלה היא מאה קילומטר, גבאי צלח בהצלחה את מאה המטרים הראשונים. לא יותר. האופוריה עלולה להיות האויבת הגדולה ביותר שלו עכשיו.
"הדבר הראשון שעשיתי למחרת הניצחון", אמר לי השבוע, "זה לכנס ישיבת הפקת לקחים". איזה לקחים, שאלתי, הרי ניצחת בענק. "זה לא משנה", אמר, "הדבר הכי חשוב עכשיו זה לראות במה לא היינו טובים, איפה טעינו, וטעינו. אסור להתבלבל. צריך להוריד לכולם את הראש בחזרה למציאות. עד שלא התיישבת בלשכה ברחוב קפלן בירושלים, לא עשית כלום".
כן, לשם הוא מכוון. לא פחות. גבאי ניפץ את הנחת העבודה של יאיר לפיד, שאפשרה לו להמריא ל־28 מנדטים בסקרי השיא שלו בחודשים האחרונים. לפיד החליט שהוא ינצח את ביבי ברכות. בלי ביקורת, בלי מתחת לחגורה, בלי שמאל. הוא חתך ימינה. כל זה התבסס על ההנחה ש"השבט הלבן" השבע, הסולד מכל מה שנתניהו מסמל, יישאר לחנות במגרש החניה שלו בכל מקרה. השבט הזה מתעניין פחות בשמאל או ימין, הוא בעיקר רוצה להיפטר מביבי. מכיוון שלפיד הוא היחיד שיכול להיפטר מביבי, הם יצביעו לפיד. אז זהו, שלא בטוח. עכשיו יש להם אלטרנטיבה. מול לפיד, ישנו גבאי, שמדבר באופן ברור ופשוט.
לא מסתתר, לא מתאפר, לא מתברבר. המשחק נפתח מחדש, עם כללים חדשים. יאיר לפיד הבין, תוך לילה אחד, שאי אפשר להיות גם נגד החרדים וגם בעדם, גם נגד המתנחלים וגם איתם. עד עכשיו לפיד שיחק על מגרש ריק. כשנשאל שבועיים לפני הבחירות בעבודה את מי הוא מעדיף, אמר לפיד למי שאמר שלא אכפת לו, "העיקר שהחדש לא ינצח". ובכן, החדש ניצח. וגם המצב חדש.
מה יעשה גבאי בחודשים הקרובים? לא הרבה. לא, הוא לא יסגור עם אהוד ברק, וגם לא עם גבי אשכנזי (היה מת לסגור עם גבי, אבל זה לא מסתייע בינתיים). "קודם כל אני צריך לבנות את המפלגה", הוא אומר, "להפוך אותה לגוף עובד, יעיל, מתפקד, שיכול לנהל קמפיין, לקרוא מצב בשטח, להפעיל אנשים. בלי זה אי אפשר לנצח".
גבאי לא יגיד את זה, אבל הוא רוצה שהעבודה תדמה ליש עתיד של לפיד מבחינת היעילות, התקתוק והניהול. הוא מנהל, זה מה שהוא יודע לעשות. ככה הוא ניצח בפריימריז. שאלתי אותו מי היה הקמפיינר שלו. גבאי התפוצץ מצחוק. "אתם חייבים להפנים", אמר, "זה לא מה שאתם מכירים. אצלי זה לא עובד ככה". מה זאת אומרת, שאלתי. "לא היה קמפיינר", אמר. "האמת היא, שחיפשתי קמפיינר, אבל כולם היו עסוקים". אז מה עשית? "לקחתי כמה אנשים טובים", אמר, "את אבירם כהן, הלל פרטוק, הילה ליפשיץ שהייתה איתי בכולנו ובהגנת הסביבה, הבאתי את איציק אלרוב ממחאת הקוטג' ואת אנשי הדיגיטל רז ציפריז וזוהר סוסנקו. חבורה יעילה של אנשים מצוינים שעבדה ביחד". מה זאת אומרת ביחד, שאלתי. "פתחנו קבוצת וואטסאפ, כל אחד נתן את הדגש שלו, אני החלטתי", אמר. "לא יצא פוסט אחד בלי אישור, לא יצאה תגובה בלי בדיקה. הכל תקתק".
מרוב תקתוקים, ביום חמישי בבוקר עלו לטוויטר דפים שגבאי הכין לעצמו לפני הנאומים שנאם ביממות האחרונות. מסרים, דגשים וכו', בכתב ידו, עם איורים נלווים. איך זה דלף, שאלתי אותו. "תקלה", הוא צחק, "שכחתי את הניירות באוטו. הצלמים שצרו על הבית ראו דרך החלון וצילמו. אפיק לקחים".
כשאדי השמפניה יתפוגגו והאבק ישקע, יגלה גבאי שלהפוך את מפלגת העבודה למכונה פוליטית מתקתקת קשה יותר מלהבין את פרשת בזק. הוא עלול לגלות שמה שמתקתק שם בעבודה הוא פצצת זמן שתתפוצץ לו בפרצוף. הוא יגלה, למשל, שעמיר פרץ מנסה לגבש את חבורת הח"כים שתמכה בו למחנה מגובש, משהו בסגנון "סיעת פרץ", שתשמור על אחדות ותשמש קבוצת כוח ולחץ במפלגה. הוא יגלה שכל אלה שהבטיחו לו שיעמדו לצדו או מאחוריו, יעשו את זה כשבכיסם סכינים קטנות. נדמה לי שכל זה לא ירתיע את גבאי. הוא באמת בנוי אחרת. הוא ממשיך לחייך. בינתיים זה מצליח לו.
6. אמא שלו, אמא שלהם
ביום שאחרי, גבאי מתבשם מטלפונים שזורמים מהמגזר הערבי. "רואים את ההתעוררות הזו בסקרים", הוא מספר, "גם ערביי ישראל אומרים לעצמם שיש כאן בן אדם שוחר טוב וזה מעניין אותם".
אבל זה לא נגמר עם המגזר הערבי. "אני מבין למה דרעי לחוץ", הוא אומר, "כי מתקשרים אלינו הרבה ש"סניקים. הם אומרים לי שאחזיר עטרה ליושנה". מה הסיפור עם אמא שלך, שאלתי אותו, היא הפכה לנכס אלקטורלי. גבאי צוחק. "תשמע, היא נראית כמו אמא שלהם. אנשים רואים אותה, אישה פשוטה, לא משכילה, אבל אמא טובה, וחושבים על אמא שלהם. זה המסר שלי לאנשים. אמא שלי נראית כמו אמא שלכם. אני בן אדם בדיוק כמוכם. אני לא מנסה למרוח אתכם ולא לעשות עליכם ספין".
הוא מספר שניב רסקין ראיין בגל"צ את אמא שלו בהפתעה. "לא ידענו, הם פשוט התקשרו אליה והיא ענתה", אמר. איך היה, שאלתי. "אנשים אמרו לי שישבו באוטו ובכו. היא נשמעה לאנשים כמו אמא שלהם. זה אמיתי".
מה יהיה עם כחלון, שאלתי. יריביו של גבאי השתמשו בכחלון כדי לשכנע שהוא לא יוכל להקים ממשלה, כי כחלון לא יצטרף אליו לעולם. "שטויות", אומר גבאי, "זה יסתדר". שאלתי למה הוא לא מתקשר אליו. "הוא יחשוב שאני מתנשא עליו", אמר. הם היו החברים הכי טובים, הם הקימו את "כולנו" ביחד, אבל אז גבאי קם והלך. מה הוא היה צריך לעשות, שאלתי אותו, ציפית שכחלון יעזוב את תיק האוצר, את חלום חייו, רק כי ליברמן מונה לתפקיד שר הביטחון?
"הוא לא היה צריך לעזוב כלום", אמר גבאי, "הוא היה יכול להגיד לביבי 'עד כאן', וביבי היה מכניס את הרצוג לממשלה, כמו שתכנן, וכל זה לא היה קורה".
יש מצב. אבל אם כל זה לא היה קורה, אבי גבאי לא היה עכשיו היו"ר החדש של מפלגת העבודה. אז הוא חייב, בכל זאת, את ההמראה המטאורית הזו לחבר הישן־חדש, המכהן עכשיו כשר אוצר. בהפוך על הפוך.
מתי ידעת שאתה מנצח, שאלתי אותו. "ביום הבחירות, בשעה אחת בצהריים, התקשרתי לקלפי ברמת השרון", סיפר. "החבר'ה אמרו לי שהקשישים של בוז'י באים על הקלנועיות ועם הפיליפיניות להצביע גבאי. ראיתי גם את אחוזי ההצבעה שעברו את הסיבוב הקודם. הבנתי שזה קורה".
למרות כל האמור לעיל, המסע רק החל. לגבאי אין את היכולת הרטורית של נתניהו, או את איכויות הרוק־סטאר של לפיד. בבוקר שאחרי הניצחון הוא יצא מהבית, קפץ על האופניים החשמליים ויצא לדרכו, כשאחת השכנות כמעט מחקה אותו ברוורס עם הג'יפ המדוגם שלה. אבי גבאי יצטרך להיזהר מתאונות מפתיעות בשנה הקרובה. התפקיד שאליו נבחר מושך תאונות כאלה. כמעט כל קודמיו מצאו את מותם הפוליטי באירועים מהסוג הזה. גבאי קורץ כנראה מחומר אחר. חדש, שכמותו טרם נראה במפלגה. זה יהיה ניסוי מרתק.
7. בין קלקיליה למתפקדים
הגענו לימינו אלה: "תוכנית קלקיליה", שבמסגרתה יאשר צה"ל לפלסטינים לבנות כמה אלפי יחידות דיור בעיר ויצ'פר אותה בעוד כמה דרכים, עברה את כל הדרגים הנדרשים: ממפקד האוגדה, דרך מפקד הפיקוד, דרך השב"כ, דרך הרמטכ"ל, דרך השר. זוהי תוכנית ביטחונית. נטו. אין בה גמילות חסדים לאף אחד, גם לא לפלסטינים. קלקיליה שקטה כמעט לגמרי. למעט פיגוע דריסה אחד (גם כאן זה לא ברור), העיר נשארה מחוץ למעגל האלימות רוב הזמן. היא מוקפת גדרות וחומות ומבודדת באופן מיטבי מסביבתה. מטרת התוכנית היא לחזק את מדיניות "המקלות והגזרים" של ליברמן, מדיניות שהחלה עוד לפניו ומטרתה להמשיך לחזק את המתונים על חשבון האלימים. מלבד כל מערכת הביטחון, תומך בה גם שר הביטחון ליברמן ותמך בה גם ראש הממשלה נתניהו. התוכנית הזו משקפת אינטרס ביטחוני לאומי.
מי לא תמך בה? יוסי דגן. ראש המועצה האזורית שומרון התסיס את השטח, הבעיר את מתפקדי הליכוד וטרטר את שרי הקבינט. השבוע הוא אפילו נטפל לליברמן במהלך ביקור מתוקשר מול המצלמות.
אימתו של דגן, החולש על כמות לא מבוטלת של מתפקדי ליכוד, עשתה את שלה. הקבינט הקפיא ביום רביעי את תוכנית קלקיליה. הלבין את פניו של שר הביטחון, השפיל את מערכת הביטחון, הפך את הרמטכ"ל למשת"פ של אבו מאזן ואת פולי מרדכי לסוכן פלסטיני סמוי. כך נראים הדברים כשאין בעל בית על המגרש. כשראש ממשלה משייט כשבשבת, ולא מורה את הכיוון כמצפן.
הקפאת התוכנית גורמת לנו נזק כבד במישור הבינלאומי, בעיתוי קריטי של עיצוב המדיניות האמריקאית מול הסכסוך הישראלי־פלסטיני. אבל המתפקדים מרוצים, בנט ושקד לא יכולים לנגוס בעקביו של נתניהו, אלקין מפויס ועם ישראל חי. כך נראית הנהגת ישראל במחצית השנייה של 2017. איך נוהגים טראמפ ואהוד ברק לסיים ציוץ מוצלח: עצוב. SAD!.
8. ניצחון השפיות
גם בשבוע עמוס כזה מגיעה מילה טובה לשרת המשפטים איילת שקד. פעמים רבות היא מובילה קו קיצוני כזה או אחר. הפעם היא הייתה קולה של השפיות. מדובר בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין האשראי הבנקאי, שהכנסת החליטה על הקמתה בעקבות מה שהתברר מנפילתו של הטייקון לשעבר אליעזר פישמן. בראש הוועדה יעמדו הח"כים איתן כבל ואיילת נחמיאס־ורבין. דנים עכשיו על חידוד כמה מסמכויותיה. עד כאן, הכל טוב ויפה. אלא שכאן מצטרף לסיפור ח"כ יואב קיש. הוא כנראה זקוק לכותרות דחופות כדי לשפר את מעמדו בקרב מתפקדי הליכוד, אז קיש, יו"ר ועדת הכנסת, החליט שהוא רוצה לשנות חוק יסוד ולהפוך את ועדת החקירה הפרלמנטרית למעין ועדת חקירה ממלכתית, שיכולה להוציא צווי הבאה, לאלץ עדים לחשוף חומרים, להכריח את הבנקים לחשוף תיקים של לקוחות פרטיים, לדון ולשפוט ולהוציא מסקנות ופסקי דין, בדיוק כמו ועדת חקירה ממלכתית.
מדובר בלא פחות מטירוף. הרגולטורים השונים של המערכת כמעט התפלצו. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, המפקחת על הבנקים חדוה בר ויו"ר הרשות לניירות ערך שמואל האוזר, ניסו להסביר עד כמה הרעיון הזה מופרך, אבל קיש בשלו. בשלב מסוים התקשרו פלוג ובר לשרת המשפטים והסבירו לה שרק היא יכולה לעצור את הטירוף. שקד, שהבינה מהר את גודל הצרה, עשתה את זה כמו שהיא יודעת. בחדות ובנחישות.
מה הבעיה, בעצם? הבעיה היא שהכנסת אינה גוף שופט או חוקר. אי אפשר לתת סמכויות חקירה לפוליטיקאים. זה מדרון חלקלק שיכול להיגמר בזה שמחר דוד ביטן יקים ועדת חקירה נגד התאגיד וזהבה גלאון תקים ועדת חקירה נגד "אם תרצו".
יש בישראל הפרדת רשויות. על הבנקים מפקחים הרגולטורים. ועדת חקירה פרלמנטרית זה מספיק. לא צריך להפוך אותה למשטרה. מה גם, שלאלץ את הבנקים להפר סודיות בנקאית יכול למוטט את המערכת כולה. לאלץ חברות בע"מ למסור חומרים חסויים לוועדה פוליטית עלול ליצור מצב שחברות ציבוריות רבות יהפכו לפרטיות. שקד אילצה את קיש להירגע וגם שיגרה מכתב מפורט לארגונים החברתיים השונים ובו הסבירה את עמדתה.
צריך להדגיש: פרשת פישמן היא שערוריית ענק, שבאה בעקבות קריסת נוחי דנקנר וטייקונים נוספים. פרשת האשראי שהעניקו הבנקים לטייקונים הממונפים צריכה להיבדק עד תום. אבל את כל זה צריך לעשות במסגרת כללי המשחק וגבולות הגזרה. אין סיבה לחסל את הבנקאות בישראל או להיכנס לפאניקה. נדמה לי שהמערכת הפנימה מזמן שהדבר הזה צריך להיגמר.
מחמאות מגיעות לגופי התקשורת שנלחמו בעקשנות בתופעת הריכוזיות והמינוף במשך שנים. הכל בסדר והכל נכון. באותו זמן אסור לשכוח שהמערכת הבנקאית בישראל היא מן היציבות בעולם, הבנקים בישראל מקבלים ציונים גבוהים על אחריות ושמרנות, מעולם לא קרס בנק משמעותי בישראל גם כשהבנקים בעולם נפלו כמו זבובים, ואין סיבה לבנות מחדש מה שלא מקולקל. את הליקויים צריך לאתר ולתקן, ואני מקווה שאת זה עושים.