אם המשטרה הייתה צבא, הלילה היה מוכרז גיוס מילואים נרחב. לא ברור איך מצליחות היחידות החוקרות של משטרת ישראל להתמודד עם גל החקירות, שהפך צונאמי: צוות מתוגבר עובד כבר זמן רב על תיק 1000, הלוא הוא פרשת המתנות, והסוף לא נראה באופק. רשימת העדים אינסופית, חיקור הדין לג’יימס פאקר לא התבצע עדיין ומקצות החוטים שנאספו בידי החוקרים אפשר לסרוג שמיכות לכל האסירים בבתי הכלא בישראל, כולל הביטחוניים.
תיק 2000 מתקדם גם הוא היטב: נחקרו לא מעט עורכים ועיתונאים בשני העיתונים המדוברים, נגבו שתי עדויות מהאדלסונים ויש עוד לא מעט עבודה להשלים. תיק 3000 הפך מתחקירים עיתונאיים לפרשה שמתמודדת כעת על התואר “פרשת השחיתות הגדולה ביותר מאז קום המדינה”. “גם הערב”, הודיעו לנו אתמול בערב, “ראש הממשלה אינו חשוד בפרשה”.
ועוד לא דיברנו על סיפור בזק, ששייך בכלל לרשות לניירות ערך, אבל מתכתב עם חלק מגיבורי הפרשות האחרות, והוגדר אף הוא כפרשיית שחיתות חמורה ביותר. נכון לעכשיו, כבר ברור ששלמה (מומו) פילבר, המקורב האולטימטיבי של ראש הממשלה וזרועו האסטרטגית הארוכה בשוק התקשורת, כבר לא יחזור לתפקידו. ראש הממשלה, כמובן, לא ידע דבר על מעשיו של פילבר. הוא בקושי מכיר אותו.
נתמקד בצוללות: גם עכשיו, רב הנסתר על הגלוי בפרשה הזאת. שניים מגיבוריה עצורים עדיין: מיקי גנור ואבריאל בר־יוסף. שניים חופשיים, כרגע: מפקד חיל הים לשעבר האלוף במילואים אליעזר (צ’ייני) מרום, ובן דודו ושותף סודו של ראש הממשלה, עו”ד דוד שמרון, שיצא בכלל לחופשה באמריקה. אני, במקום שניהם, לא הייתי ישן בשקט בלילה. שלא לדבר על ראש הממשלה נתניהו, המשייט באירופה, וסיפר לכתבים במטוסו שישן בדרך לפריז על הרצפה במטוס.
יודגש שוב: נתניהו לא מוגדר חשוד בפרשה הזאת עדיין, וכל תופרי החליפות מקדימים את זמנם. מצד שני, ברגע שמתחיל מו”מ מתקדם עם עד מדינה, מתפתח מירוץ עדי מדינה פוטנציאליים. לפרשה הזאת יש פוטנציאל צמיחה מרשים, לכל הכיוונים, וכדאי שאף אחד מהמעורבים וגם מאלה שעדיין אינם מעורבים, לא יהיה רגוע. כפי שנכתב כאן בעבר, מבחינת ראש הממשלה לא יהיה צריך להוכיח שקיבל שלמונים מעיסקאות טיסנקרופ השונות. מספיק יהיה להוכיח שידע על מעורבות עו”ד שמרון מול הגרמנים. זה יהיה ניגוד עניינים חריף שיוליד כתב אישום. אנחנו עוד לא שם, אבל זה לא אומר שלא נגיע לשם מתישהו.
הפרשה הזאת נמצאת עדיין בחיתוליה, אבל כבר ברור שמדובר בחיתולים מצחינים במיוחד. חלק מהמעורבים טרם נחשפו. שורה של קצינים עוד תזומן לחדרי החקירות. אני לא בטוח שצ’ייני (שנחקר הלילה שוב) יהיה הגנרל היחיד שיבלה שם. החוקרים ינסו להבין איך קרה שחיל הים פתאום התהפך והחל להמליץ בהתלהבות על עסקאות שונות, משונות ומיותרות עם הגרמנים.
מעבר לכל זה, בולטת תהייה ברורה אחת: איך יכול להיות שכל שומרי הסף של משרד הביטחון לא הפכו שולחן כשהתברר להם שהאיש הכי קרוב לראש הממשלה, עו”ד שמרון, בוחש מול טיסנקרופ, מרים טלפונים כדי לבטל מכרז בינלאומי, מפעיל לחץ ונכנס ובא במסדרונות הכוח של המשרד החזק במדינה. איפה היה ראש מלמ”ב אמיר קין? איפה היה יורשו, ניר בן־משה? אצל יחיאל חורב, עו”ד שמרון היה מקבל בעיטה בעכוז שהיתה משגרת אותו מהקריה בתל אביב לקריית הממשלה בירושלים, שממנה הגיע, בשיגור ישיר. איפה היו המפקחים השונים על עסקאות נשק? הרגולטורים שאמורים למנוע מקרים כאלה בדיוק? מי נרדם בשמירה, את מי הרדימו, מי גבה כמה עבור עצימת עין? כל השאלות הללו ממתינות עכשיו לתשובה.
עוד תהייה: יש בישראל מספנות. “מספנות ישראל”. מדובר במפעל עם שם לא רע בכלל. המספנות שלנו, בבעלות משולשת (שלומי פוגל, משפחת שמלצר ומשפחת קצב) יודעות לבנות סטי”לים משובחים. הן גם בנו סטי”לים לכמה מדינות (יוון למשל), וגם בונים עכשיו. איך יכול להיות שמספנות ישראל לא היו בלופ של המכרז לספינות השטח שרכשנו מטיסנקרופ לצורך ההגנה על אסדות הגז? אנשי מספנות ישראל רצו לגשת למכרז הזה, אבל הוא בוטל (בלחצו של שמרון ובמעורבותו של נתניהו).
לו היו זוכות בעבודה, היו המספנות מספקות תעסוקה למאות, אם לא לאלפי משפחות בישראל. עסקה כזו תורמת למוניטין של המספנות, לידע המצטבר שלהן, ליכולות שלהן. ישראל בונה את הטילים המשוכללים בעולם ומשגרת לוויינים לחלל, היא יודעת לבנות גם ספינות שטח. אבל אף אחד לא נתן למספנות ישראל צ’אנס. אף שאחד הבעלים, איש העסקים שלומי פוגל (שהעיד במסגרת הפרשה), נחשב למקורבו של ראש הממשלה נתניהו. היו כאן, כנראה, אינטרסים חיצוניים זרים עוצמתיים יותר.
אין לי מושג איך כל זה ייגמר. אני לא באמת יודע אם האש המלחכת כעת את שולי גלימתו של בנימין נתניהו תהפוך לתבערה גדולה, או תדעך ותכובה. אני כן יודע ש”מצודת נתניהו” הולכת ומתפרקת. המבנה שהקים נתניהו ובאמצעותו השתלט בשנים האחרונות על מוקדי הכוח, שיתק את שומרי הסף ואילף את הרגולטורים מתרסק לנגד עינינו. אחת הזרועות המשמעותיות של המבנה הזה, מומו פילבר, שייכת להיסטוריה. האיש לא יחזור כבר למשרד התקשורת וספק אם נתניהו יוכל להמשיך להשתולל בתחום הזה כפי שעשה עד היום. מה שהשותפים הקואליציוניים הפחדנים של ביבי לא העזו לעשות קרה בזכות כמה עיתונאים אמיצים, הרשות לניירות ערך והמשטרה.
גם המבנה המפחיד יותר, זה של דוד שמרון ויצחק מולכו, מתפרק לנגד עינינו. שנים אני מתריע כאן על התופעה החולנית הזאת, שבמסגרתה הופרט השירות הציבורי הישראלי לטובת שני עורכי דין פרטיים המספקים במקביל שירותים למשפחת המלוכה ומתחזקים ברית משפחתית־כלכלית עוצמתית, שממנה מתנהלת המדינה. טענות על תפקודם של האדונים שמרון את מולכו הושמעו בפני כמעט מהרגע הראשון על ידי בכירים במשרד החוץ, במשרד הביטחון, במועצה לביטחון לאומי, בצה”ל, במוסד ובשב”כ.
העובדה שסודותיה האינטימיים ביותר של מדינת ישראל הופקדו בידיהם של עורכי דין פרטיים, שאפילו לא טרחו לקחת חופשה ללא תשלום מהפרקטיקה הפרטית שלהם, היא בלתי נתפסת. העובדה שכמעט כל יחסי החוץ הרגישים ביותר מנוהלים על ידי יצחק מולכו, שלא חייב שום דבר לאף אחד, ואפילו לא כפוף לכללי התקשי”ר, היא שערוריה. האיש עוסק בענייני ביטחון לאומי רגישים מאין כמותם, מבלי שקיבל הכשרה למשהו מהסוג הזה בחייו. כנ”ל בדיוק עם שמרון, רק בענייני פנים.
שנים אנחנו כותבים על התופעה הזאת, ואין פוצה פה ומצפצף. היועץ המשפטי לממשלה הקודם לא התעניין. המשטרה נרדמה. שומרי הסף גלגלו עיניים לשמיים. עכשיו מתחילה האמת להזדחל ולבצבץ. אור השמש, כבר נאמר, הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. במקרה שלנו, נדמה לי שאפילו השמש תצטרך תגבורת. הגיע הזמן שמולכו ושמרון יורחקו לחלוטין מענייני המדינה. הגיע הזמן שאת הציבור ישרתו עובדי ציבור. זה, עוד לפני שדיברנו על נתניהו. כאמור, לפחות אמש, בפרשת הצוללות הוא לא חשוד.