ההצלחה האמיתית של ממשלת נתניהו היא בכך שהרדימה את הציבור

לאחר תקופה של אי־ודאות בענייניו של בנימין נתניהו ("אין כלום כי לא היה כלום" החזיק מעמד יותר משנה), נכנסות ממשלת ישראל והמערכת הפוליטית לעידן ימי הדמדומים של כהונתו. השאלה היא כיצד הן יתפקדו, והתשובה - רע כרגיל ואפילו יותר גרוע. 
 

אם אווירת הבחירות ששררה עד היום הפכה כל נושא לקטטה בין־מפלגתית, הקטטות של מחר תהיינה פנים־מפלגתיות על המיקום ברשימה לכנסת או על כרטיסי הכניסה למפלגות אחרות. הבעיה היא שעל הפרק הלאומי בוערות כיום כמה סוגיות נוספות. אומנם לא בסדר הגודל של: האם השר יואב גלנט יגיע לליכוד כאיש של נתניהו או של ישראל כץ או של דוד ביטן, אלא סתם סוגיות של מדיניות וביטחון כמו המצב ברצועה, בדרום סוריה ובגדה.

וכך, בעודנו מחכים פה לאיזה אירוע סיסמי שיעיף את הממשלה הזאת, האירוע המכונן שמחזיק אותה בחיים מתחולל יום־יום מתחת לרדאר, בעוד האקדח המעשן מעלה בקושי תמרות סיגרים. 
 

הסוגיה הבוערת היא הקזת הדם הקבועה בגדה. סיבוב הדמים האחרון בהר הבית שב והזכיר לכל מי שמנסה לשכוח שהאינתיפאדה, לאומית או דתית, לא פסקה לרגע. אומנם תקשורת המיינסטרים נוטה מדי פעם לקנות רגיעה זמנית כהוכחה לעוצם ידנו ולנכונות הטיפול הממשלתי, אבל מדובר בעבודה בעיניים. 

"כמעט בלי ששמנו לב הצליחה מערכת הביטחון לבלום ולרסן את גל האלימות בשטחים", כתב כאן בן כספית בשבוע שעבר.

ובכן, לא יכולנו שלא לשים לב משום שמערכת הביטחון שיווקה בזמן האחרון, במגוון כלי תקשורת, את נפלאות היד החזקה והמתוחכמת שבלמה את פיגועי 2015. למוחרת הפרסום נחת עלינו הפיגוע בהר הבית ויום אחריו הירי בחלמיש.
 

"ההצלחה דרמטית", כותב כספית. ההצלחה הדרמטית האמיתית היא של ממשלת נתניהו ושות' בכך שהרדימה את קצות העצבים של הציבור. מיום עלייתו של נתניהו השני כמשרת האינטרס הלאומני־דתי, נהרגו מאות. בדרך כלל כשיהודים נהרגים לעשרותיהם, אמורות לצוף שאלות יסוד כמו למה בדיוק זה קורה לנו ומי האחראי - וכאן הציבור והתקשורת שותקים. שום דבר שדומה לסערה הציבורית שהתחוללה במלחמת יום כיפור. נוהגים לומר אצלנו בשמאל שרק מפלי דם יזעזעו את המערכות ויהיו המפתח לשינוי הפוליטי המקווה.
 

המציאות בשטח היא שאין מפלי דם, משום שממשלת הימין נזהרת ממלחמה של ממש. השאלה מדוע אנחנו הורגים ונהרגים מטופלת על ידי נתניהו ושות' באורח המתוחכם ביותר והציני ביותר: חרף הקריאות של גיבורי הימין מטעם עצמם להסתער על עזה או חיזבאללה או הגדה, הממשלה, קרי נתניהו, מחזיקה את היד על הברז והולכת על הקזת דם אטית. הנחת העבודה היא שחלל פה חלל שם ייבלע בים החדשות הגדול. זה לא כתוב בהסכמים הקואליציוניים, אבל זו מדיניות ממשלת הימין. 
 

פיזור החללים מסייע לשימור רוח ציבורית של נקם ושילם, שנאה לאויב וגיבוי לממשלה שעושה הכל כדי להבטיח את שלומנו. הכל, רק לא אלף חללים במכה אחת שאחריה נשאלות שאלות היסוד המתבקשות. כך ייבלעו החללים בזרם החיים הגדול של אוכלוסיית המיליונים שאינם נוגעים בשכול.

אלו שנפגעו יטופלו בנימוקי אין ברירה, הלוויה ממלכתית, נפנוף דגלים פטריוטי וציווי אלוקי. ואם יש חלון זמנים רגוע, זה גם חלון הזדמנות לפאר ולהתפאר בבחורינו המצוינים בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה. 
 

בגדול, מערכת הביטחון עושה מה שהיא צריכה לעשות ומה שהיא יודעת לעשות ובאמת מונעת פיגועים. הטקטיקה של "הרגנו מחבל, סיכלנו פיגוע והצלנו קורבן", היא נכונה לשעתה וניסיון חסר תוחלת לייבש את האוקיינוס בכפית. בעיקר זוהי תמיכה אסטרטגית שמשרתת מדיניות אכזרית וערמומית מוכוונת לאומנות דתית של ממשלת נתניהו ושות'. 
 

במקביל, מנסה הדרג הבכיר של צה"ל לשכנע את הקבינט לאמץ דרכים נוספות, חוץ מציד השועלים הדיגיטלי, כפי שהודגם בכתבות טלוויזיה כניצחון על אינתיפאדת הבודדים. מהרמטכ"ל ודרומה מנסים בכירי צה"ל לבצע את הצעדים האמיתיים להרגעת האזור. ועכשיו לך סכם על הרחבת קלקיליה עם ראש ממשלה שהוא גווייה פוליטית ושר ביטחון אקראי וזמני עם שישה חברי כנסת. לך תסביר לקבינט שמכיר את עצמו שמדיניות הקזת הדם האטית משרתת את האידאולוגיה והקריירה של ציניקנים ופנאטים. 

 

השבוע נעשה ניסיון לבלום את תופעת הציניקנים והפנאטים. 65 אנשי הדממה, לוחמי שייטת 13, שברו שתיקה וניסחו לחבר יחידתם, שר השיכון יואב גלנט, את המכתב הבא: "אנו החתומים מטה - חבריך לשירות הצבאי בשייטת 13, פונים אליך ומבקשים ממך ליטול יוזמה ולפעול מתוך אחריות ציבורית, יחד עם כל חברי הממשלה בה אתה מכהן כשר השיכון וחבר הקבינט הביטחוני, ולגרום לכך שראש הממשלה מר בנימין נתניהו ייטול חופשה ויקדיש את זמנו לטיפול בהליכים הפליליים הסובבים אותו והמיוחסים לאנשים הקרובים לו, בכללם יועצים משפטיים ובעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי. 
 

"המצב שבו בעלי תפקידים בסביבתו של ראש הממשלה מצויים בחקירות משטרה ונחשדים בעבירות חמורות ביותר, בכללן בעסקאות נשק ובחשד לעבירות במשרדים הממשלתיים שבהם מכהן מר נתניהו כשר, אינו יכול לאפשר למר נתניהו, לעניות דעתנו, להמשיך לפעול בדרך הראויה והנדרשת מראש ממשלה.
"יואב, כאיש ציבור עתיר ניסיון ועבר צבאי פיקודי, אנו מצפים ממך להוות דוגמה ולבצע עם חבריך לממשלה את המהלך המתבקש ולגרום לכך שמר נתניהו ייטול חופשה עד להשלמת כל חקירות המשטרה והביקורת בעניינים הסובבים אותו. ובאנו על החתום מתוך דאגה לגורלה של מדינת ישראל", כתבו וחתמו.

הטקסט, עיניכם הרואות, הוא לגמרי פוליטיקלי קורקט. מה נכון יותר מצדם של אזרחים מודאגים לבקש מאחד מהם לעשות מה שעליו חונכו וחינכו ביחידתם? לטובת אזרחים מודאגים אחרים, מצ"ב פירוש מכתב הלוחמים לגלנט כהלכתו: יואב חברנו, עד עכשיו נפנפת בשייטת כמקדם מכירות וקריירה, ועינינו לא צרה בכך או בך. קוזי פאן טוטה, שרים באופרה. אנחנו הרי מכירים אותך, כמו שאמר הזאב לכלב.

הבעיה היא שראש הממשלה שלך מטביע אותנו במים שהקישון הוא מי מעיין זכים לעומתם. הבעיה היא שאנחנו מודאגים עקב המצב בכלל ומצבך כמייצגנו בפרט. אם אתה רוצה להמשיך לנפנף בגבורות השייטת, תואיל בבקשה לייצג את הח"מ ולפעול בהתאם.