עזבו אותי מהמזרח התיכון, הניחו לי מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, אין לי עכשיו ראש וסבלנות להגיב על פיגועי טרור נגד ישראל. אלו הם המסרים המשתמעים מהשתיקה האופפת באחרונה את הבית הלבן בכל הנוגע לנושאים מזרח תיכוניים - שתיקה שהיא ניגוד מוחלט ומוצהר לנוהג המפורסם של הנשיא טראמפ להגיב באופן קולני, מתריס ומגלומני על כל דבר שנוגע לאחת משאיפותיו. שלושה ימים אחרי הפיגוע הרצחני המתועב בחלמיש, הנשיא טראמפ לא צייץ בטוויטר שלו אף לא תגובה אחת, אף לא גינוי, אף לא הודעת תנחומים למשפחה השכולה. הנשיא טראמפ טרוד, מודאג ומבוהל מהשפל במעמדו ולא בקרב הציבור הכללי, שברובו המכריע בלאו הכי מתנכר ולועג לו.
מה שמציק לנשיא ומרגיז אותו, שהרוב הרפובליקני בסנאט לא רק מכשיל את יוזמותיו אלא עושה זאת באופן ששם אותו, את הנשיא, ללעג וקלס בארה"ב ובעולם כולו. הנשיא עדיין מתקשה ומסרב לעכל את כישלונו הצורב והמשפיל באי יכולתו לפרק את רפורמת הבריאות של קודמו ברק אובמה – יעד שטראמפ הבטיח ונשבע לבצע במאה הימים הראשונים שלו בבית הלבן. בעת שהנשיא זועם על בגידת הרוב הרפובליקני בסנאט בנושא רפורמת הבריאות – נחת על טראמפ כישלון מביש נוסף. הסנאט תומך בהידוק הסנקציות נגד רוסיה, מהלך שמנוגד באופן קוטבי למדיניות ההתרפסות ומאמצי ההתקרבות שלו כלפי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
"פייק נשיא"
"זה עצוב שהרפובליקנים אינם מגנים על הנשיא", צייץ טראמפ אתמול בטוויטר שלו. מבחינתו זה עצוב. בקרב פרשנים בוושינגטון ובניו יורק הגירסה הרווחת היא שזה משפיל, מעליב ומערער את סמכות הנשיא ואת מעמד מוסד הנשיאות באופן כמעט חסר תקדים. "כבר לא מדובר בפייק-ניוז. אלא בפייק-נשיא", כתב פרשן הושינגטון פוסט בטורו בשבוע שעבר. הבעיה היא, אומרים פרשנים, שאת ההבטחות שלו, את השאיפות והיעדים שלו, דונלד טראמפ הצהיר ושיווק בעת קמפיין הבחירות שלו כשהוא היה מועמד. הוא עצמו לא האמין שהוא ינצח וייבחר, לכן היה כל כך נדיב בהפצת הבטחות.
אבל עכשיו כנשיא הוא מגלה שהיעדים שכל כך התלהב מהם כמועמד אינם ניתנים לביצוע וליישום ולא רק משום שיריבים מתנגדים להם אלא גם ואפילו סנטורים וחברי קונגרס רפובליקנים בכירים ובעלי השפעה מתנגדים ליעדים אלה ומסכלים אותם. גורל דומה מצפה לשאיפה ולחלום הגדול של דונלד טראמפ שהוא יהיה הנשיא שיביא שלום בין ישראל לפלסטינים. עכשיו הוא מגלה שגם שאיפה זאת היא מעל לכוחו ומתפוגגת. טראמפ הוא האיש האחרון בעולם שיודה בטעות. המוצא הוא - שתיקה. "להגיב על אירועי הר הבית? נו באמת? מה זה יתן לי?".