בספטמבר 1997 הסתבכה ישראל בהנהגת בנימין נתניהו בניסיון החיסול הכושל של לוחמי המוסד בחאלד משעל בירדן. בחלוף כעשרים שנים, שוב מסובכת ישראל בהנהגת נתניהו בפרשה ביטחונית על אדמת ירדן. הפעם זה מאבטח שגרירות ישראל שנדקר וירה למוות בצעיר מקומי. המאבטח מועסק על ידי יחידת ביטחון משרד החוץ (בטמ"ח) שמקבלת הכוונה מקצועית משירות הביטחון הכללי (שב"כ). אז יצאו לעמאן, בירת ירדן, ראש המוסד דני יתום ובכיר המוסד אפרים הלוי (שתוך זמן קצר יחליפו בתפקיד) בניסיון לפתור את המשבר. מוקדם יותר היום (שני) יצא ראש השב"כ נדב ארגמן לירדן למשימה דומה.
לפני עשרים שנים עצרה משטרת ירדן שניים מלוחמי המוסד שהתנקשו במנהיג החמאס, ועוד ארבעה נמלטו ומצאו מקלט בשגרירות ישראל בעמאן. הפעם לא נעצר איש, אך שלטונות ירדן דורשים לחקור את המאבטח. ישראל לפי שעה מסרבת בטענה כי הוא נהנה מחסינות דיפלומטית. אף שמומחים לחוק בינלאומי טוענים כי ניתן לגבות עדות מדיפלומט אם כי לא לעצרו ולא ניתן להעמידו לדין. כאז כן עתה, התקרית מעיבה על היחסים בין שתי המדינות.
עם כל קווי הדמיון בין שני התקריות יש כמובן שוני גדול ביניהם. לפני עשרים שנה יזמה ישראל מבצע חיסול חשאי על אדמת ירדן וסיכנה בכך את יחסיה המיוחדים עם הממלכה ההאשמית. הפעם לא יזמה ישראל שום מהלך התקפי וחשאי. המאבטח פעל כדי להגן על עצמו.
כמה עשרות דיפלומטים ישראליים, בלי משפחותיהם, מתגוררים, לנים ועובדים במתחם השגרירות, אשר כולל מגורים ומשרדים. למתחם נכנסו שני פועלים ובעל הבניין, רופא במקצועו, אשר משכיר אותו לשגרירות ישראל. הם באו כדי להתקין רהיטים שהוזמנו מחנות בעיר. המאבטח אבטח את עבודתם. אחד משני הפועלים, צעיר בן 17, בנו של בעל חנות הרהיטים, לפתע התנפל על המאבטח ודקרו במברג בגבו. המאבטח פעל במהירות, שלף את אקדחו ירה בצעיר והרגו. על פי אחת הסברות, אחד הכדורים שנורו מאקדחו פגעו ברופא שמת מפצעיו.
מכיוון שהמאבטח ממשיך לשהות במתחם, לא ניתן היה לנהל בדיקה ראויה אם פעל במיומנות הנדרשת ממנו כפי שלמדו אותו באימונים, או שיכול היה לנטרל את התוקף כך שהאירוע היה מסתיים באופן אחר. רק כשיגיע לישראל יבצעו בבטמ"ח ובאגף האבטחה של השב"כ את הבדיקה כדי להפיק ממנה לקחים.
מתחם השגרירות מאובטח בידי משטרת ירדן ושירות הביטחון שלה. מיד לאחר התקרית הוזעקו למקום כוחות ביטחון נוספים שסגרו את הכניסות והיציאות כדי לשמור על חיי הישראליים. במקביל התארגנו בשגרירות לאפשרות של פינוי כל העובדים או חלקם, ובעיקר המאבטח. עם זאת, ירדן הבהירה כי לא תאפשר את יציאת המאבטח לפני שימסור את עדותו וגרסתו. ישראל כאמור סירבה בטענה שיש לו חסיון דיפלומטי.
אפשר למנף את הבעיה לפתרון הבעיה הכוללת
הדרישה הירדנית לא רק מעוגנת באמנת ווינה, המעגנת את כללי החסינות הדיפלומטית, אלא שהיא נובעת גם מהמצב העדין שאליו נקלעה הממלכה ההאשמית. על רקע אירועי אל אקצה יש לחץ גדול של הציבור בממלכה – בהם גורמי אופוזיציה כולל האחים המוסלמיים - לנתק את הקשרים עם ישראל ולסלק משטחה את הדיפלומטים הישראליים. כדי להדוף את הביקורת ולרצות את הציבור חייבים המלך עבדאללה השני ויועציו לפעול לשמירת ריבונות ירדן ולהראות שהם דואגים לאזרחיה.
המלך עבדאללה הוא בן ברית של ישראל. משטרו מקיים קשרים צבאיים וביטחוניים עם ישראל, ועל כן אין לו אינטרס לשבור את הכלים. בישראל, כולל ראש הממשלה נתניהו, מבינים את המצוקה שאליה נקלע המלך ולכן סביר כי ראש השב"כ עשה הכל לסיום המשבר ומהר. הוא גם מצויד בסמכויות להגיע להבנות ולהסכמות בעניין זה.
המוצא המסתמן הוא שישראל תאפשר לחוקרים של משטרת ירדן או שירות הביטחון שלה להיכנס למתחם השגרירות ולגבות עדות מהמאבטח. אפשרות נוספת היא שישראל תסכים לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות. אבל הבעיה אינה רק לפתור את תקרית הירי. אפשר למנף את הבעיה גם כפתרון למשבר הרחב יותר של אל אקצה. כדי לפתור את פרשת משעל, הצילה ישראל את חייו כשמסרה לירדן את הנוגדן (אנטי דוט) שהשיבו לחיים, ושיחררה מהכלא את שיח' אחמד יאסין, מייסד חמאס. כך גם הפעם ישראל כנראה תסכים להסיר את גלאי המתכות שהציבה בשערי הכניסות להר הבית, שעורר את הסערה הנוכחית. הסרתם תרצה את הרשות הפלסטינית וגם את ירדן, שלה מעמד מיוחד במסגד אל אקצה. בכך תבוא לסיומה המתיחות הנמשכת זה יותר משבועיים, שהחלה ברצח שני שוטרים במשטרת ישראל - ומאז גבתה את מותם של עוד ישראלים, פלסטינים וירדנים.