סטיב באנון, היועץ האסטרטגי של הנשיא דונלד טארמפ, לא הודח בגלל השקפותיו הימניות הקיצוניות, לא בשל היותו לאומני רדיקלי, אביו־מולידו של עקרון “אמריקה הלבנה תחילה”, וגם לא משום שנשא את דגל הזלזול וההתנכרות כלפי מעצמות וארצות המערב, ידידותיה של ארה”ב. באנון פוטר משום שהפך את הבית הלבן לאחוזתו הפרטית וניצל את קרבתו האינטימית לנשיא כדי להצר את צעדיהם ואת מעמדם של בכירים אחרים.
הוא הסתכסך עם כל מה שזז בבית הלבן - וזה כולל את חתנו של הנשיא, ג’ארד קושנר, שטראמפ מעריך ואוהב. בשיחות פרטיות הוא הביע בוז ולגלוג כלפי כישוריו של קושנר. היחסים העכורים עם סביבתו עודדו את באנון להדליף התבטאויות מדיונים בבית הלבן, כדי להוכיח כביכול שעמיתיו אינם ראויים לתפקידם.
בשבועות האחרונים זה כבר לא היה סוד בוושינגטון שמעמדו של באנון התערער משמעותית ורווחו ההערכות שהוא בדרך החוצה. מה שחרץ את גורלו היה התנהלות מצדו, שטראמפ מתעב. בראיונות ובהצהרות שנשא לאחרונה הוא בנה לעצמו תדמית של המדריך האידיאולוגי כביכול של הנשיא, האחראי לעמדותיו בזירה הפנימית ובמדיניות החוץ.
במסיבת העיתונאים המפורסמת בשבוע שעבר, אחרי שהגן על פעילי העליונות הלבנה והניאו־נאצים, השמיע הנשיא שיר הלל לכישוריו של באנון, אבל הדגיש מיד: “הוא הצטרף למסע הבחירות שלי אחרי שהבסתי את המועמדים הרפובליקנים לנשיאות”. במילים אחרות, הנשיא, שידע שבאנון עומד לסיים את תפקידו, התאמץ להבהיר שגם בלעדיו הוא היה נבחר לנשיאות.