איכשהו, הצליח בנימין נתניהו להחזיר לחיינו, בדלת האחורית, את הסכנה האיראנית. ראשית, צריך להדגיש שהמאמצים שמשקיעה ישראל כדי לשכנע את המעצמות לא לאפשר לאיראן לייצר רצף יבשתי מהמפרץ הפרסי לים התיכון, מוצדקים. מדובר בהתפתחות אסטרטגית מדאיגה. הניצחון השיעי המסתמן במלחמת הגוג ומגוג בסוריה עלול לזרז את התפשטותה של איראן בסביבתנו ולהעשיר את ארגז הכלים המיועדים לפגיעה בנו. מכאן ועד ההגזמה הפראית והאיומים במלחמה, הדרך ארוכה.
בשורה התחתונה, ולמרות כל האמור לעיל, מצבה האסטרטגי של ישראל בשנת 2017 מעולם לא היה טוב יותר. הנחת העבודה היא כי לצה"ל לא תהיה בעיה למנוע את הפיכתו של קו הגבול בגולן לחזית שנייה. אם איראן תנסה להפוך את לבנון לחזית כזו, לבנון תיחרב. הלבנונים יודעים את זה מצוין, בלי קשר לציר יבשתי טריטוריאלי כזה או אחר. איראן, למרות הפאסון שהיא מפזרת בנדיבות, אינה מעצמת־על. קונבנציונלית, היא בעיקר נמר של נייר. אם היא בונה על מלחמה נגד ישראל כשקווי האספקה שלה משתרעים לאורך אלפי קילומטרים (מטהרן ועד ביירות), שיהיה לה בהצלחה.
הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"