בשבוע שעבר השתתפה שרת המשפטים איילת שקד בתוכניתה של לוסי אהריש בערוץ 2, “המשפיעים”. התוכנית אומנם מנסה לשים זרקור על כמה מהאנשים בלב הציבוריות הישראלית ולזמן לצופים מפגש אינטימי איתם, אך למרות הציפיות, שקד נותרה לאורכה מרוחקת וחסרת אותנטיות. יש להניח שהיא רואה בכך הישג מול התקשורת, אך להערכתי אלו בדיוק התכונות שימנעו ממנה בעתיד להתקדם.
רגע חוסר האותנטיות הצורם מכל של שרת המשפטים היה המפגש שלה עם האיש, שלדבריה השפיע עליה עמוקות, הסופר מאיר שלו. קשה היה שלא לשים לב להשתאותו של שלו. הוא לחץ את ידה בנימוס, אך מכאן והלאה הקפיד לקרוע בלי כל התייפייפות את מסכת הצביעות שבמפגש המאולץ הזה. “לאור המהלכים הפוליטיים שלך, כנראה ההשפעה לא הייתה ממש גדולה”, פתח ואמר. שקד מצדה טענה שקראה בנעוריה את ספריו והזדהתה מאוד עם החיבור העמוק שלו לציונות, לאדמת ארץ ישראל ולנופיה. עוד הוסיפה שהיא עושה הפרדה בין טוריו בעיתון לבין ספריו. לסיום טענה שקד להגנתה שגם אביו של שלו היה איש ימין.
שלו, שאינו חי בעולם המזויף של השרה שבו היא יכולה לברור לעצמה אמיתות מסוימות ולנתקן מהקשרן, פרם את טיעוניה אחד לאחד. “יש קו משותף בין הספרים שלי לבין הכתיבה שלי בעיתון”, הבהיר. “בשניהם אני חותר לציונות שפויה, חילונית ולא משיחית”. הוא הוסיף כי האג’נדה של הבית היהודי מהווה בעיניו סיכון לרעיון הציוני. לעניין אביו, ציין שלו שהוא לא קידש את אדמת ישראל באופן דתי: “כאדם שידע היטב את ההיסטוריה, הוא הבין שגבולות הארץ נקבעים בכל תקופה על פי האילוצים”. כשנשאל לסיום מה הוא מאחל לשרה, השיב: “שתהיה היא עצמה”, תוך שהוא מציין בציניות את הקפדתה של שקד החילונית על שרוולים ארוכים ביום אוגוסט לוהט.
חוסר האותנטיות של שרת המשפטים נמשך לאורך כל התוכנית. רגע אירוני במיוחד היה כאשר נשאלה מה הדבר שהכי מכעיס אותה, והיא השיבה “פייק ניוז”. רק נזכיר, הייתה זו שקד שלפני כמה שנים פרסמה פוסט על הצתה של בית עלמין יהודי ביפו, שכלל לא התרחשה. בגל השריפות ב־2016, עם פוליטיקאים ימניים נוספים, היא הכריזה שמדובר בטרור הצתות בלי שהיו כל ראיות לכך. כמי שמצהירה לא אחת על מחויבותה להילחם בהטרדות מיניות, גם שתיקתה בעניינו של ח”כ ניסן סלומינסקי ממפלגתה, שנחקר בחשד להטרדות מיניות, נגועה בצביעות.
נדמה ששקד היא פוליטיקאית שהסכימה לוותר על זהותה האישית למען רווח פוליטי. היא כמובן אינה היחידה, הרי מניפולציות הן חלק משגרת העבודה של פוליטיקאים רבים, אלא שבמקרים אחרים הן מלוות בחום ובבלתי אמצעיות הנדרשות כהשלמה. זהו בעיניי אחד המכשולים שימנעו ממנה להפוך למנהיגה לאומית.