הגדרת מני נפתלי כעד מדינה נועדה להכשיל האישום נגד שרה נתניהו

על הפרק, החלשת העדות של אב הבית מני נפתלי, שטען כי במסגרת עבודתו בבית ראש הממשלה נחשף למעשים פליליים שברצונו לדווח עליהם תוך הימנעות מהפללה עצמית, שכן מתוקף תפקידו הוטל עליו לבצע מטלות מסוימות שבדיעבד ייתכן ויתברר שהן אסורות.
 

כדי להחליש את העדות של נפתלי, בכירי מערכת אכיפת החוק הפריחו בשבוע שעבר בלון ניסוי באמצעות הדלפה לחדשות 2 של ידיעה דרמטית על סוד אסטרטגי כמוס: נפתלי יהיה עד מדינה נגד שרה נתניהו, אם יוגש בסופו של דבר כתב אישום. המשמעות היא שלעדות של נפתלי יידרשו ראיות מסייעות חזקות, כפי שנדרש משותף לפשע ולא מאזרח הגון שמדווח על שחיתות במקום העבודה.

לפי התזה הקונספירטיבית הזו, הגדרת נפתלי כעד מדינה נועדה להכשיר עוד מכשול מלאכותי בדרך להסרת איום הגשת כתב אישום נגד שרה נתניהו, או לכל הפחות להוות כזרז עתידי להסדר טיעון שימנע את הרשעת האח"מית לעיני הציבור בבית משפט.
 

הידיעה עוררה תגובות נזעמות, אז בעקבותיה נשלח השבוע פרקליט מחוז ירושלים לנפנף רשמית בקלף המנצח - החוקר מס' אחת ברכה הקליט את נפתלי מציע את עצמו כעד מדינה. להוכחת הדברים הוא גם ציטט שני מזכרים שכתב ברכה - מקור נערץ של כתבי פלילים ועיתונאים חוקרים - בהמשך לשיחות תמימות לכאורה שניהל עם נפתלי.

 

"בתאריך 19 בפברואר 2015 התקשר לטלפון שלי מני נפתלי ושוב התעניין לגבי גביית ההודאה ממנו. במהלך השיחה מני אמר שהוא רוצה להיות עד מדינה והחליט להסיר את הכפפות. הוא מתכוון להעביר חומרים לכלי התקשורת...", כתב ברכה. באותו היום הוא חיבר מזכר נוסף: "התקשרתי למני נפתלי והודעתי לו שיגיע למשרדי היחידה. הבהרתי לו שכל מה שימסור בהודאתו לא ישמש נגדו. מני נפתלי אמר שעכשיו זה עד מדינה. אמר שהוא יתייעץ עם עורך דין ויחזור אלי. כעבור חצי שעה חזר אלי וקבע איתי".
 

מזכרים על דיבובים מגמתיים מהסוג הזה (למשל, העד שמחזר אחרי המשטרה שמעדיפה להימנע ממנו במקרה הזה), הם בדיוק אלה שהוציאו לברכה מוניטין של קצין משטרה לא הגון לכאורה בקרב עורכי דין פליליים ולקוחותיהם, אלה שאף אחד לא מתחשב בדעתם. מבחינת מפקדים ופרקליטים שעבדו לצדו לאורך השנים, מזכרים כאלה, עם קטעי מילים סתומות ומשפטים שנאמרו בהקשרים שונים ומשונים מתוך בורות משפטית מוחלטת, סגרו תיקים בלתי מפוענחים וקידמו אותם במעלה ההיררכיה. אגב, שופטי ישראל, צריך לומר, נוהגים לתת משקל רב למזכרים הלכאורה אותנטיים הללו.
 

לברכה יצאו מוניטין של אשף בגיוס עדי מדינה, אבל דווקא בתפקידו האחרון במשטרה כראש יאח"ה הוא היה הראשון לתקוע במגירות את תיקי ביביטורס והחמגשיות שאותם הניחו לפתחו כמפקד חטיבת החקירות ובהמשך כראש יאח"ה, העיתונאי רביב דרוקר, מבקר המדינה יוסף שפירא ואב הבית נפתלי. זמן מה לפני המינוי השנוי במחלוקת שלו לראש יאח"ה, נשבע אחד ממקורביו לשעבר כי ברכה נהג להעביר לנתניהו באמצעות מקורבים מסרים פטריוטיים קצרים - "ראש הממשלה, אני שומר עליך".

מזכרים מגמתיים

החשבון של ברכה עם הרב יאשיהו פינטו יישאר פתוח לעד, הן על רקע מותו הטרגי של ברכה, כמה שעות לפני שהגיע לחקירה במח"ש, מה שמנע את בירור העניין עד תומו, והן על רקע ההחמרה במצבו הבריאותי של האסיר המשוחרר פינטו, שמאושפז לסירוגין בבית חולים בניו יורק.
 

בשנת 2010, כשברכה היה ראש חטיבת החקירות באגף החקירות והמודיעין, תחת ניצב יואב סגלוביץ, הוא ביקש מרבו הנערץ וחברו הטוב, הרב פינטו, לסייע לו להיפגש עם מקורבו של הרב, איש העסקים ויזם הנדל"ן עמנואל ארביב מלונדון, במטרה לשכנע אותו להפליל את ראש עיריית רמת גן צבי בר. פינטו התגייס ושכנע את ארביב, שלו יש אינטרסים נדל"ניים ברמת גן, לדבר עם ברכה. השיחה נערכה בלי לעדכן את צוות החקירה של יאח"ה. רק בדיעבד ברכה מילא מזכר על הסכמתו של ארביב להיות עד מדינה נגד צבי בר, וכל השאר היסטוריה.
 

בלי קשר לעננת השחיתות המקוממת שריחפה מעל בר לאורך שנים ארוכות, מאז נחשפה הקומבינה המשולשת של פינטו, ברכה וארביב, שהפכה אותו לאסיר מורשע, הוא בוודאי אינו חדל לתהות מה היה האינטרס האמיתי של ברכה לגייס עד מדינה, שלא בשליחות צוות החקירה, רק כדי להפליל אותו.

עוד עבודת משטרה מניפולטיבית של ברכה נחשפה בתיק קופת חולים מאוחדת. השופטת המוערכת של בית המשפט המחוזי, מיכל ברנט, מתחה ביקורת נוקבת על צוות החקירה ששתל בתא מעצר מדובב גדל גוף, מקועקע, ברוטלי ואלים, שבעט במיטות ובקיר, צעק, השתולל ואיים על חשוד מקופת החולים שניסה להסתיר את סיבת המעצר שלו.

מרוב פחד התוודה החשוד על הפשע האמיתי בפני המדובב "הטוב" שהמתין לו בצד השני של החדר. מעבר לתיאטרון המדובבים, שמתח את גבולות הנישה למחוזות בלתי סבירים (בית משפט מחוזי פסל את המדובבים וזיכה את הנאשם, העליון הכשיר והרשיע), ברכה גם הורה להגיש כתב אישום נגד סנגורית פלילית של אחד הנאשמים, שמנעה לכאורה מלקוחה להפוך לעד מדינה. באישום הזה, הזיכוי המנומק של הסנגורית על ידי השופטת ברנט נותר חלוט.
 

העבריין יחיא טורק מיפו היה חולה ומאושפז בבית חולים לפני ניתוח, כאשר ברכה בא לבקר אותו במסגרת חקירת רצח הילד אביב אילוז ושכנע אותו לדבר על מעורבותו בהכנת המטען ששימש את הרוצחים. מובן שברכה כתב מזכר על הווידוי במיטת חוליו של מהנדס המטענים, ובחדר החקירות הוא שכנע את טורק המובס לחתום על הסכם עד מדינה, שבו הוא הפליל גם את אחיו בכמה מקרי רצח אחרים. טורק ניסה לחזור בו מהווידוי וניהל משפט זוטא מתוח ומתוקשר, לשווא. הוא נשפט ל־15 שנות מאסר על הכנת המטען שנמסר לרוצחי הילד, שאותן ריצה עד שמת ממחלה בכלא חודש לפני השחרור.
 

אזרחים, עבריינים ובני משפחותיהם מחאו כפיים לברכה על הדיבוב של טורק בבית חולים. ההצלחה בפיענוח רצח הילד דחפה אותו קדימה במשטרה, ואילו בעולם התחתון מודיעים פוטנציאליים החלו לעמוד בתור כדי לדבר איתו. "הוא היה משתף אנשים בנונשלנטיות בכל מיני פרטים על פרשות מסוימות, ואז הם התפתו לדבר על מה שהוא התחיל לדבר איתם, והפלילו את עצמם או אחרים בלי להרגיש", מספר אדם שחווה את ברכה על בשרו. "הוא היה מוציא מזכר על השיחות האלה, ועם המזכרים שלו הלכו לבית משפט כדי לקדם בקשות להאזנות סתר, חיפושים וגם הרשעות".

פסק דין שערורייתי

בפרשה 512 מוזכר ברכה כמי שניווט את החוקרים ושכנע חלק מעדי המדינה, ביניהם כאלה שהוא עצמו הפעיל כמודיעים, הבולט שבהם הוא עד המדינה הנתנייתי המכונה "בואינג". עם כל הכבוד, לא תמיד הקפיד ברכה לנהוג בהגינות עם מודיעים של קציני משטרה אחרים, ובמיוחד כאשר זה קשור בקידום חקירה שהוא ניהל.
 

י.ס היה אחד העבריינים הבכירים במחוז מרכז בשנות ה־80, הרבה לפני שהאברג'ילים עברו לקדמת הבמה, סוחר סמים בינלאומי שהחדיר לישראל מאות קילוגרמים של הרואין בעיקר מטורקיה, גרמניה והולנד. יום אחד קרסה הרשת, ולחדרי החקירות של ימ"ר תל אביב הובאו י.ס ועוד שישה אחרים, ביניהם כדורגלן העבר שמוליק רוזנטל. י.ס, עבריין מתוחכם, ביקש שיחה אישית עם ברכה, אז רפ"ק צעיר בימ"ר. בשיחה הוא אמר לו שהוא מודיע משטרתי שעובד עם קצין ותיק ממרחב שפלה, סנ"צ רמי יהב (ג'ימי), לימים מפקד מרחב שפלה. י.ס הפנה את ברכה לקצין "שלו" והציע לסייע בפיענוח רשת ההברחות כמידע מודיעיני ולא כעדות. ברכה יצא מהחדר, לכאורה כדי לדבר עם ג'ימי, וכאשר חזר הוא הודיע לי.ס שדיבר עם הקצין שמוסר לו ד"ש ואין בעיה, שיתחיל לדבר.
 

י.ס סיפר הכל על ההברחה ועל האנשים שנטלו בה חלק, אלא שברכה תיעד הכל. כאשר הוגש כתב האישום, י.ס נדהם לראות את עצמו מככב בו, עם בקשה למעצר עד תום ההליכים, ומה שיותר חמור - כעד תביעה מרכזי נגד "החיילים" שלו. עולמו חרב עליו. למעמדו בעולם התחתון כבר לא חזר מאז וירד למחתרת, אבל לברכה הוא לא ויתר. הוא הגיש תביעת נזיקין בגובה 70 מיליון שקל נגד המשטרה, נגד ברכה ונגד הפרקליטה המלווה שגיבתה את המהלך, עו"ד אושרה גז, כעת פרקליטת מחוז תל אביב.
 

במשך שנים ארוכות הפכה המדינה עולמות כדי לשמור את התיק הזה באפלה, בחסות צווי איסור פרסום. בתחילת 2014, כשהשופט המחוזי עמירם בנימיני מסר את חלקו הראשון של פסק הדין, שבו ייחס רשלנות לנתבעים, נכנס לתמונה משרד עורכי הדין ליבליך־מוזר בשם עיתון "הארץ", וניהל מאבק כדי לחשוף את פסק הדין עוד לפני שהשופט ידון בחלק השני של התביעה - מהות הנזק וגובה הפיצוי.
 

בצמרת המשטרה ובפרקליטות המדינה נעמדו אז על הרגליים האחוריות. ברכה בדיוק מונה למפקד יאח"ה אחרי שהפליל את הרב פינטו, ואילו הפרקליטה אושרה גז ניהלה את תיק בר־נוער והייתה מיועדת לתפקיד פרקליטת מחוז תל אביב היוקרתי. לפיכך, מצד אחד הם ניסו למנוע את פרסום פסק הדין, ומצד שני מיהרו להציע פיצוי נדיב - 4 מיליון שקל במזומן לסוחר הסמים הבינלאומי י.ס.
 

המדינה דרשה שהסכם הפשרה יביא לביטול פסק הדין וישאיר את התיק במחשכים, אבל לא כך חשבו השופט בנימיני ונציגי העיתונות. בעתירה לבית המשפט העליון התקבלה פשרה על הנוסח המצומצם של פסק הדין החשוב אשר יותר לפרסום, וכך הסיפור יצא לאור. אבל בכך לא בא הסוף על המזכרים המגמתיים של ברכה. הסנגורית של י.ס, עו"ד אורית חיון, גייסה את עו"ד אלי הלם ויחד הם הגישו עתירה לבג"ץ נגד המינוי של ברכה לראש יאח"ה, לנוכח הממצאים החמורים שנחשפו בפסק הדין נגדו במשפט האזרחי. בג"ץ העדיף לא להתערב בשיקולי הרשות המבצעת.

שיטות עבודה פסולות

הפרקליטות, שנוהגת לשמור על עדי מדינה מכל משמר, הכפישה דווקא עכשיו עד תמים בתיק שבו הוא מעיד נגד ראש הממשלה ורעייתו, תיק שממילא יש בו רינונים על מריחה מצד הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. מדוע להכפיש את שמו של מני נפתלי כמו אחרון העבריינים במדינת ישראל, בהסתמך על מזכר ערטילאי של קצין משטרה, שבתי משפט קבעו כי הוא נקט שיטות עבודה פסולות? מדוע לא נחתם הסכם עם נפתלי טרם מסירת העדות שלו, וכעת מצטטים שיחת טלפון מבולבלת שבה הוא התבטא על מונח שלא היה נהיר לו במובן המשפטי? 
 

מפרקליטות המדינה ומחוז ירושלים ביקשו לא להגיב על שאלות אלה, והפנו להודעה לעיתונות של פרקליט המחוז מתחילת השבוע, אשר נסמכת כאמור על המזכרים של ברכה.
 

פרקליטיו של נפתלי, עורכי הדין לוליק אסל ודניאל חקלאי, שוקלים את האפשרויות המשפטיות העומדות בפניהם לנוכח הקושי לתבוע דיבה את המדינה ועובדיה. "הבעיה היא שאני לא יכול לערוך עימות עם אדם שנפטר בנסיבות עגומות", אומר עו"ד חקלאי, "פרקליטות המדינה אומרת שהוא ביקש וקיבל הגנה מפני הפללה עצמית, שזו טובת הנאה ומשכך הם מתייחסים אליו כאל עד מדינה. אנחנו אומרים - לא היה ולא נברא.

נפתלי לא נחקר באזהרה ולא נחתם איתו הסכם עד מדינה. יש הנחיות מפורשות בעניין של מוסד היועץ המשפטי, הבעיה היא שהיועץ הנוכחי הוא זה שעומד מאחורי כל המהלכים בתיק הזה. הפרקליטות יכולה הייתה לכתוב בפשטות כי מאחר שנפתלי חתם על הבטחה להגנה מפני הפללה עצמית, חייבים ראיות סיוע. אבל המחלוקת המשפטית אם הוא עד מדינה אינה חשובה, מה שחשוב זה הפגיעה האנושה בדימוי הציבורי של מני נפתלי כעד מדינה".

הבהרה

בשבוע שעבר פורסם כאן כי אסי אבוטבול הגיש עתירה בדרישה להוציא מתאו את המדובב. מדובר בעתירה שהגיש בנושא אחר, ובמהלך הדיון בה הוא פנה לשופטת מיכל ברנט וביקש להוציא מהתא את מי שבדיעבד התברר כמדובב. השופטת הפנתה את הבקשה לשלטונות שב"ס. כמו כן, המדובב, אסיר עולם מורשע, שוהה כעת במתקן כליאה אי־שם ולא בבית מלון. רק הפגישות עם משפחתו נערכות בבית מלון.