אחרי שלטון נתניהו - למי בעולם באמת אכפת ממדינת ישראל?

מערכת הביטחון העריכה, ובעקבותיה היה הסופ"ש האחרון גדוש בסיכומי התקשורת על ניצחון אסד בסוריה והסכנה הצפויה מצד איראן. וחיזבאללה כמובן. מרכיב אחד היה חסר בדיווחים ובפרשנויות, והוא קריסת מדיניות החוץ והביטחון של ממשלת הימין. מרכיב אחר, כרגיל, הועצם מעבר לכל פרופורציות: הסכנה האיראנית.

מאז כניסת הצבא הרוסי למעורבות בסוריה באוקטובר 2015, ובייחוד מאז תצוגת הנפל הראוותנית של שיגור הטומהוקים האמריקאים לסוריה באפריל 2017, היה ברור לכל בר דעת שזה רק עניין של זמן עד שהמערכה תוכרע. חוץ מאשר למערכת הביטחון, שרק השבוע טרחה לאשר מצב נתון.

הניסיון לפלס כיום דרך בסבך הדיווחים והספינים של המעורבים בלחימה בסוריה ובמזה"ת הוא בעייתי. "איראן וסעודיה יערכו ביקורים דיפלומטיים הדדיים", הודיע שר החוץ של איראן מוחמד זריף. זה לא אומר שהמלחמה (הזוועתית) בתימן, של כוחות סעודיים בגיבוי אמריקאי בשבטים נתמכי איראן, תסתיים. זה כן אומר שאם ריאד וטהרן הולכות על הבנות בסוריה, אזי מצרים וירדן ילכו איתן, ואיפה נתניהו וה"אזוריות המתונות" שלו? א־סיסי, עבדאללה וטראמפ כבר מכירים בשלטון אסד, מה שמשאיר את ישראל בעמדתה הקבועה בעולם הערבי: נטע זר וכובש.

בהנחה שכולם במזה"ת משקרים לכולם, יש טעם לבחון מי אומר מה ולמה, מי מקבל את ההחלטות בכל צד, מה קורה בשטח, מה האינטרס הרגעי, ומהו האינטרס לטווח הארוך, ובייחוד עד כמה הוא ישים. מאחר שמדובר בדוקטורט מינימום, אזי מבחינתנו, הדבר הנכון לעשותו הוא לבחון מה עוללה לנו ממשלת ישראל. במילה אחת - אסון. במשפט אחד, זוהי רק ההתחלה.

עם ידידים כאלה

כיום בסוריה מלאה סאת הדם. הצדדים המעורבים מבינים שאסד והרוסים כאן כדי להישאר ולהרוג את כל מי שמתנגד להם, ושהרצף השיעי מאיראן לים התיכון הוא עובדה קיימת. לא רק כביש שמעביר אמל"ח נגד ישראל אלא רעיון אסטרטגי שיש לו תימוכין בשטח. במקביל לקרבות נגד דאע"ש ותקריות מקומיות לתפיסת שטחים לקראת סיום המו"מ, מחפשים הצדדים המעורבים נוסחה לרגיעה. "אנחנו מתקרבים לסוג מסוים של הבנות ולבנות יציבות", אמר השבוע סטיפן דה מיסטורה, נציג האו"ם בסוריה. כולם רוצים בכך. חוץ מדאעש וממשלת הימין בישראל.

"ישראל מתנגדת להפסקת האש", אמר נתניהו לנשיא צרפת עמנואל מקרון. "לא נשתוק על התבססות איראן בסוריה", הוא איים. לשכת ראש הממשלה הבהירה כי "המשימה היא לשכנע את רוסיה ואת ממשל טראמפ לבלום את איראן". המסר הזה לא נועד לפוטין וטראמפ, שממילא אינם מאמינים לאף מילה של נתניהו, אלא לפמפם חרדה בקרב ישראלים נידפים ולאותת לעולם שאנחנו מבוהלים עד כדי כך שצה"ל יופעל ברוח מדיניות ה"תחזיקו אותנו". אני מניח שנתניהו ניסה להגיע במוסקבה להבנות בעניין פתחת קונייטרה ובאותה נשימה אני מניח שפוטין אמר לו שסוריה היא מדינה ריבונית והוא לא מתערב בענייניה.

וכל הפירוטכניקה הזאת נועדה לכסות על הכישלון המהדהד של הממשלה בחזית הצפונית וברצועה. לשיטת הממשלה, המדיניות בגדה מוכיחה את עצמה. עובדה: בונים את עמונה. אז איך מסבירה ממשלה לאזרחיה שמדיניות חוץ וביטחון בעשור נתניהו נכשלה לחלוטין? מטייחים. מעולם לא היה מצבנו טוב יותר (הייטק!). רומזים על מגעים (דרמטיים!) עם ארצות ערב ונוסעים לוושינגטון ולמוסקבה ולכל העולם כדי למסך בערפל דיפלומטי ו"מודיעיני" את כישלונות נתניהו, כולל זו האישית, המשפחתית והמשפטית. וכל אלה, כך מדווח, בחסות היחסים המיוחדים שיש לנתניהו עם פוטין ועם טראמפ. מה שברור הוא שככל שרבו הפגישות של נתניהו עם "ידידו" פוטין, כך הלך והצטמצם מרחב הפעולה של חיל האוויר. וככל שנציגי ה"ידיד" טראמפ מגיעים לכאן, כך מתפוגגת העסקה.

לפני כמה ימים התקשקשתי ברדיו עם איתמר בן גביר (תמיד נחמד לפתוח את הבוקר עם צחוק בריא). לא האמנתי למשמע אוזני. מה כל הסיפורים האלה על הידידות של ביבי עם פוטין ועם טראמפ? התרעם בן גביר, זה הכל אינטרסים! איתמר, אני מחזיר לו נפעם, כל הכבוד לך! אגב, התשובה של בן גביר למדיניות נתניהו היא להרוג את כל הערבים ולהעלות לארץ את כל היהודים.

בצד הצחוקים (מה אכפת לי להרוס לבן גביר מנהיגות כששמאלן ימ"ש חולק לו שבחים?) אכן הכל אינטרסים. האינטרס הרוסי הוא כל מה שטוב לאיראנים, לסורים ולחיזבאללה. רק השבוע טרפד פוטין גינוי חיזבאללה באו"ם, אחרי שישראל העבירה לשגרירת ארה"ב ניקי היילי אינפורמציה מרשיעה. האינטרס של נתניהו הוא ברית עם מדינות ערב "מתונות" בגיבוי ארה"ב, במטרה לקבל הנחות בגדה וברמה. לכאורה רעיון סביר, למעשה לא היה ואין לו שום סיכוי להתממש. בדיוק כמו איומיו החלולים של נתניהו לסלק את הכוחות האיראניים והשיעים מסוריה כשהוא חוזר ומאיים: "איראנים בסוריה זה מצב שישראל לא תוכל להשלים עמו", כשבעצם האיראנים כבר שם, ועכשיו מה? תפציץ אותם?

השטן הגדול

המניע לסילוק אסד בשם החופש והשוויון הוא אמיתי ונאצל. אלא שהתמשכות המלחמה בסוריה הפקיעה את הרעיון הנכון לטובת מאבקי שליטה בין המפרציות ואיראן, בין ארה"ב לרוסיה. חרף תמיכתנו בפועל בכוחות סעודיה וארה"ב, אנחנו בצד המפסיד. יותר ויותר אני תופס תאוצת קונספירציה וסבור שכל מהומת ה"דריכה" שנתניהו וברק חוללו ב־2012 לקראת התקיפה באיראן נועדה רק לרצות את הסעודים כדי לייצר את הבלוף הזה של ה"מתונות". ובאמת מה אכפת לסעודים שהיהודים יתקפו את איראן ויספגו בחזרה?

אריק שרון היה הראשון שעסק באורח מבצעי (בקטנה) בתכנוני תקיפת איראן. בא נתניהו, הפך את איראן לדמון אסטרטגי ברמה של גוג ומגוג ואת שעשועי אגף התכנון של שרון לאסטרטגיה של אם כל ההתקפות. ככה? לאיראנים הייתה תשובה משלהם: בצד מדיניות התפשטות ההשפעה שלהם צף הצורך לחזק את חיזבאללה וסוריה מול ישראל ולייצב את הסהר השיעי. אז למה שהאיראנים יחששו מתקיפה ישראלית שמתקשקשת כאן חדשות לבקרים, אם בלחיצת כפתור יש להם אלפי חיילים וטילים כמנופי לחץ בגבול ישראל.

אכן, שעשועי התקיפה באיראן הלהיבו את המעורבים בצד המבצעי (חיל האוויר פרח, הושקעו כספים בשדרוג הטילים, המוסד תרם את שלו, ומחלקות התכנון עבדו מסביב לשעון ולבלון) והעיקר: הציבור בישראל הכיר תודה למנהיגיו הנועזים שיעשו כל מעשה נועז כדי להבטיח את קיום המדינה ואת חופשת הכל כלול מול איומי השמדה. איראן הפכה דמון אסטרטגי, חיזבאללה דמון טקטי, בעוד שתיהן אינן מתכוונות להתקיף את מדינת ישראל. אני חוזר: לא איראן ולא חיזבאללה התכוונו ומתכוונים כיום לתקוף ("להשמיד" כלשון נתניהו) ראשונות את מדינת ישראל.

"חיזבאללה מתכנן את המערכה הבאה מול ישראל ומשתמש בקצינים בצבא לבנון כפעילי טרור המסייעים לו לפעול נגד צה"ל לאורך הגבול", הצהיר השבוע דני דנון, שגריר ישראל באו"ם. לא צריך לרוץ ולפתוח מקלטים. דנון תפס טרמפ וכותרת על מידע מישראל שלפיו קצין בצבא לבנון הוא בעצם איש חיזבאללה (היסטריה!). כאשר ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, אומר למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש כי "התבססות איראן והציר השיעי בסוריה והתעצמות חיזבאללה בלבנון עלולות להביא להסלמה לא רצויה בזירה הצפונית", הוא מתכוון להזהיר לא רק את חיזבאללה, אלא גם את ממשלת ישראל מהתלהבות יתר. טראומה של מכות קודמות ב־1982 ו־2006 ומבצעי ביניים מחייבים את חיזבאללה להתחמש ולהתלהם. פיתוח טילים ורטוריקה דומה מצד איראן משחקים היישר לידיים של נתניהו, שעושה את הדבר היחיד שהוא טוב בו, להתלהם. התוצאה: כישלון מדיני, סיכון ביטחוני וטמטום מוכח.

החלק המדאיב הוא שמערכת הביטחון נגררה אחרי רעיונות העוועים של הפוליטיקאים ושיתפה פעולה באין ספור פעולות שתחזקו את האזור במצב קבוע של נפיצות. בדיוק מה שנתניהו ונסראללה אוהבים, כל אחד מסיבותיו שלו. חיל האוויר תקף במהלך הקרבות בסוריה 100 פעמים, התגאה מפקד חיל האוויר היוצא אמיר אשל. וואו! במקום 123,774 טילים ורקטות יש להם 122,876 טילים ורקטות. התוצאה? איראן וחיזבאללה השתלטו גם על סוריה וגם על לבנון. למזל כולנו, בזמן אמת, ולא פעם אחת, ראשי מערכת הביטחון, כולל מפקד חיל האוויר, ידעו לבלום פוליטיקאים נמהרים.

בכלל, הבעיה הדוחקת של נתניהו איננה נסראללה אלא בנט. "איראן בונה מסדרון שיעי מטהראן לחוף הים התיכון..." כך בנט בסרטון הסברה, "זה יביא מטוסים איראניים לטווח מדהים מאירופה, וספינות וצוללות איראניות לים התיכון. בעוד אנחנו נלחמים בדאעש הסכנה האמיתית גדלה". היכולת של החבר'ה האלה, בנט ושות', לשקר במצח נחושה היא מדהימה. הלו?! לא אנחנו נלחמים בדאעש, אלא חיזבאללה, סוריה, איראן וכל השאר כמובן. אין לי מושג מה מספרים להם שם בקבינט, אבל כשמוישה באיזה חור בישראל מתקשר לאיזה מוחמד בחור בסוריה ומספר לו שעל הגבעה מולו יש טויוטה של דאעש, זו לא מלחמה בדאעש.

הסרטון של בנט, אגב, מיועד לקהל אמריקאי שעל לבו וכיסו הוא מתקוטט עם נתניהו. בקטטה הפנים־ישראלית ביניהם, בעניין מי רוצה יותר להילחם באיראן, יש לביבי יתרון ענק. הוא הרי חתום על: האיראנים על הגדרות היום ומחר פצצה. ועד שהיא לא תתפוצץ איש לא יחמוס אותה ממנו.

קושנר בארץ הפלאות

עוד ברשימת הכשלים הקולוסאליים של ממשלת הימין, התאיידותו של המצור על עזה כאשר "ידידנו" א־סיסי פתח את מעבר רפיח, ועכשיו מה? נחזור לציר פילדלפי? וכמובן האתנחתא הקומית, הניסיון הפתטי של ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט לחולל איזו תנודה "מדינית" בביצה שמשפחת טראמפ הולכת ושוקעת בה. מאז מסע עליסה בארץ הפלאות לא היו מסעות הזויים כגון אלו של השניים, שמתחרים זה בזה על התואר האיש שמבין הכי פחות מה קורה באזור. שלא לדבר על כך שהם מערבבים באורח דבילי ממש בין אסטרטגיה אזורית לאומית ובין פוליטיקה מפלגתית פנימית.

"הפסקת הבנייה תפיל את ממשלת נתניהו", "הסביר" קושנר את מהלכי ה"גישור" שלהם, כמו היה סגנו של דוד ביטן (הבית הלבן הכחיש, לא קושנר עצמו). דיוויד איגנשיוס כותב ב"וושינגטון פוסט" ש"הממשל מאמין שפריצת הדרך תגיע באמצעות המדינות הערביות המתונות". למתונות אכן יש תוכנית סדורה מאז 2002 לפתרון הבעיה הפלסטינית, והיא קרויה היוזמה הסעודית. כדאי שמישהו בבית הלבן יעיין בה כדי להבין שהתוכנית הזו מבוססת לא על 67' אלא על 49'.

קושנר ג'וניור גם אינו מבין כיצד מתקתק השעון המזרח־תיכוני ומבטיח להציג דיל ישראלי־פלסטיני פלוס לו"ז תוך ארבעה חודשים ["הבית הלבן (לא קושנר) מכחיש"] ומעניק לנתניהו עוד פסק זמן לגרירת רגליים. מה עוד צריך לקרות כדי שהעם בישראל יבין שכל, אבל כל, המהלכים המדיניים של נתניהו קרסו, ולא סתם קרסו, אלא על הראש של כולנו.

הפתרון הפוליטי הוא להחליף את הממשלה ולהתנער מאיומי המלחמה של העומד בראשה. גם תרגיל הגיס הצפוני לחיסול חיזבאללה שייערך השבוע מיועד לתחזוקת מאזן אימה ולא "לחיסול חיזבאללה". הפתרון המדיני־ביטחוני הוא הסדר שיחליף מאזן אימה שביר ונפיץ בהפסקת אש בחסות רוסיה, ארה"ב ואיראן. כן, איראן. אין מקום, לפחות כיום, להסדר מדיני עם החבורה הזו. יש מקום לניצול האינטרס שלהם בהכרה בינלאומית. השקעות העתק של אירופה, סין והודו באיראן מבטיחות למשטר האייתוללות בנות ברית עוצמתיות במאבקו על הלגיטימיות העולמית. באורח שבו מתנהל דונלד טראמפ, איראן עוד תהיה מקובלת יותר מארה"ב. באשר ללגיטימיות של מדינת ישראל - למי אכפת כיום בעולם, באמת, ממדינת ישראל?