בשבוע שעבר שודרה באחד הערוצים כתבה על נשר פצוע משמורת טבע בגולן שהוחזר מסוריה, אחרי שנתפס והוחזק על ידי אחד ממנהיגי המיליציות שנלחמות בצבא אסד. בלי משים, מתוך סיפור מרגש על הצלת חיית בר נדירה, נחשפנו למציאות הגיאו־פוליטית המרתקת מעבר לגבול, שבה ישראל משחקת תפקיד משמעותי.
בכתבה סופר כיצד מנהיג המיליציה, שסביבתו גוועת ברעב, סיפק לנשר שתי תרנגולות ביום כדי להשביע את רצון הישראלים שדאגו לעוף המיוחס "שלהם". מה נתנה לו ישראל בתמורה, אפשר לנחש. ידוע על הגדר הרחומה שאנחנו מפעילים בצפון עבור תושבי דרום סוריה, שמקבלים טיפול מסור בבתי החולים שלנו, אבל מובן שזה לא כל הסיפור. ישראל היא שחקן רב־חשיבות בכאוס הסורי, שמהלך על חבל דק מאוד, אבל מצליח להשפיע עמוקות על המתרחש שם. אצלנו מתייחסים בקלות ראש לאקרובטיות הישראלית המופגנת בסוריה, אבל מדובר בהישג לא מובן מאליו, שמצליח מאוד.
למשל, אנחנו מתייחסים כמובן מאליו לעובדה שישראל, על פי פרסומים זרים, תוקפת באופן שיטתי את צבאות האויב שלה - בני החסות של רוסיה. הסורים, חיזבאללה והאיראנים אומנם מאיימים ועושים פוזות, אבל מקבלים את כללי המשחק, שבמסגרתם הם הפכו לניצודים הנמלטים על נפשם, בלי יכולת אמיתית להגיב. ורוסיה, מי שמספקת להם שירותי הפצצה ונשק נגד יתר האויבים שלהם, שתקה מול התקיפות הקטלניות הישראליות. ומדובר, כפי שהעריך לאחרונה מפקד חיל האוויר היוצא אמיר אשל, בעשרות רבות של תקיפות.
ישראל מסמנת קו אדום והשחקנים המרכזיים מקבלים את זה
ישראל מסמנת קו אדום של דה לגיטימציה להתחמשות ולהתבססות של האויב בטריטוריה שלו עצמו, והשחקנים המרכזיים מקבלים את זה. ארצות הברית של טראמפ אומנם מגלה אימפוטנציה, אבל מסכימה עם כל מהלך שלנו. ובכל הנוגע לרוסים, למרות הסזון הישראלי של בני חסותו, דלתו של פוטין פתוחה לרווחה בפני נתניהו.
בניגוד לפייק ניוז שפרסמו באחרונה גורמים בעיתונות הישראלית ובאופוזיציה, ישראל זוכה ליחס מאוד מיוחד בקרמלין. רק לפני שבוע הצהיר מקורב לפוטין בערוץ הראשון הרוסי כי "הנשיא פוטין נפגש עם נתניהו באותו רגע שנתניהו צריך את זה. אין עוד יחסים כאלה עם אף אחד".
אגב, לא מן הנמנע שפוטין להוט במיוחד לדבר עם נתניהו פנים אל פנים, כיוון שבאמצעותו הוא משמר נתיב עוקף לנשיא האמריקאי, מי שכבול על ידי קונגרס אנטי־רוסי, למורת רוחו של טראמפ. העובדה שראש ממשלת ישראל הוא בן בית בלשכות ראשי שתי המעצמות זוכה להתעלמות, אבל היא הישג חסר תקדים, לא פחות. ובל נשכח שההרתעה הישראלית הנוכחית נבנתה דווקא כאשר ישב בוושינגטון נשיא עוין.
אז לאחרונה מרבים להזהיר אצלנו מהגישה הישירה שאיראן סוללת לעצמה לרמת הגולן, דרך סוריה. אבל סליחה, ולפני כיבוש דרום סוריה על ידי המיליציות הייתה לאיראן בעיית גישה לגבול שלנו בתוך סוריה? רק שעכשיו כל השחקנים האחרים יודעים שמי שמוביל כלי נשק נגדנו חוטף, ומי שיתקרב לאזורים שבהם מפקדי מיליציות שומרים לנו על נשרים אבודים - יחטוף עוד יותר. אין ספק שהטיפול הרפואי בפצועים סורים והסימפטיה בין פוטין ונתניהו משחקים תפקיד. אבל, שם המשחק הוא עוצמה, תעוזה ותבונה. אין ספק שמדובר בפעלולים מסוכנים, אבל בינתיים הם מצליחים מעל המשוער, מה גם שהאלטרנטיבות מסוכנות הרבה יותר.