מ"פייק ניוז" ועד "מקומם": הדברים הבינוניים שעשו את תשע"ז

את השנה הזאת התחלתי עם שני ילדים ומכשיר LG, ואני מסיים אותה באותו מצב. זה פחות או יותר מה שיש לי להגיד על השנה שחלפה. לא קרה בה יותר מדי. לא השתדרגתי ולא התרביתי. כשמסכמים שנה, בדרך כלל נזכרים בדברים האחרונים שהיו בה. שני הוריקנים הכו בארצות הברית ורק בגלל המיקום שלהם נכנסו לפריים־טיים.

לו העיף ההוריקן את סרי לנקה, הוא היה נכנס לפינת "סיכום עולמי", לצד תמונות של פסטיבל העגבניות בספרד ותחרות הפרחת בלונים בקמצ'טקה. גם השנה בארץ ובעולם צמח הימין, בעיקר כי יותר כיף עם ימנים. טראמפ, אורבן בהונגריה, דיידונה בצרפת, ריקלין בערוץ 20 - הם פשוט בדרנים הרבה יותר מוצלחים משמאלנים, שהדבר הכי מצחיק שהם אומרים הוא שהם "מכילים את האחר ורוצים להבין את השונה". שימו ליד זה את אורן חזן הולך מכות עם חבר פרלמנט ירדני על גשר אלנבי, וזה כל הסיפור.

מילת השנה העברית היא "פייק ניוז". כל אחד יכול לספר שהוא זכה בפרס ספיר. פעמיים. ואז להינשא על כנפי הדיקטטורה של הבורות, ולהילחם על כך שהשקר הוא אמת. שכדור הארץ שטוח, שאלאור אזריה הוא גיבור וחוזר חלילה בלולאה מייאשת. בורות היא כוח (ג'ורג' אורוול, 1984). התכונה האנושית "תפסו אותי בשקר, ולא נעים לי עכשיו, אולי אתנצל או לפחות אקבור את עצמי מאחורי איזה עציץ עד שיעבור" - ובכן, היא חלפה מהעולם. בסיום השנה, הפערים בחברה הפכו לבלתי נסבלים - אנשים ששותים קולה מתנשאים מעל אנשים ששותים קולה של המותג הפרטי שופרסל.

העולם מבוהל מהניסוי של קוריאה הצפונית בפצצת מימן, כאילו למות מפצצת מימן מכאיב יותר מלמות מפצצה גרעינית רגילה. אבל הנשק הכי שימושי וקטלני הוא עדיין השתקה והטפות מוסר. מה אסור להגיד, איפה אסור לכתוב. כולם בעד חופש הביטוי, אבל עד כאן, חביבי, עד לתמונה הבוטה או לסיפור שהיית בחתונה של הומואים, עד שזה מגיע לביטוי ממש מוגזם, מעצבן או מתריס, שלא מתקבל על הדעת כי הפעם באמת הגזמת, וזכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה ובלה בלה בלה אנחנו חוסמים לך את הפייסבוק.