עד כמה שאפשר לבדוק בהיסטוריה המודרנית של ארה”ב, מה שקרה בלאס וגאס הוא מתקפת הטרור או האלימות הקשה ביותר מאז פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. אין ספק שמדובר באירוע טרור, אבל איך לאפיין אותו? האם זה טרור דתי? ואם כן, בשם איזו דת? טרור פוליטי? מטעם איזו השקפת עולם? פיגוע של תסכול אישי? פיגוע של חיקוי והשראה? ואם כן, ממי? מהטלוויזיה?
ארגון המדינה האסלאמית נטל אחריות לפיגוע וטען כי המפגע סטיבן פאדוק התאסלם לפני כמה חודשים. נכון שבעבר דאעש איימו לבצע מתקפת טרור בלאס וגאס – עיר שמזקקת אליה את ה”השחיתות” המערבית – הימורים, מתירנות, תאוות בצע והוללות. וגם נכון שיש דמיון לפיגועים קודמים בהופעות של להקות וזמרים - במועדון “באטקלאן” בפריז ובאולם במנצ’סטר בבריטניה.
מיומנות מקפיאת דם
אך אלה אינן המצאות של דאעש. אל־קאעידה של אוסאמה בן לאדן וארגוני טרור פקיסטניים איסלאמיסטיים ערכו מתקפות טרור על מוקדי בילוי – דיסקוטקים ובתי מלון באינדונזיה ובהודו - לפני יותר מעשור. דאעש, שנמצא בקריסה בסוריה ובעיראק ומתכן פיגועים במערב, היה רוצה ליצור את הרושם שגם המפגע בלאס וגאס פעל בהשראתו. אבל לאחר שה־FBI הודיע כי לפאדוק לא היה קשר לאסלאם, ברור שדאעש רק מנסה לנכס לעצמו את הפיגוע, כפי שעשה בעבר.
ברור כי מניעיו של פאדוק הם מתחומי הנפש, או הפוליטיקה, או שניהם. מדובר בתכנון קפדני. הוא שהה במלון כבר מיום חמישי והתקין בפרוזדור המוביל לחדרו מצלמות כדי למנוע את שיבוש תוכניותיו. בחדרו היו עשרות כלי נשק אוטומטיים והוא פעל במיומנות מקפיאת דם.
כך או כך, יהיו מניעיו אשר יהיו, הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לרכוש כלי נשק בארה”ב נותנת רוח גבית לאלימות רצחנית וחסרת פשר בחברה. אלימות זו צפויה להימשך. זה גם לא משנה אם יוגברו אמצעי הביטחון באתרי תיירות – דבר שלא יקרה – כי הסיכוי להגביל את רכישות הנשק הוא קלוש.
מדובר בהשקפת עולם ובפוליטיקה. הזכות לנשק לא רק שמעוגנת בחוקה האמריקאית, היא גם נטועה עמוק בתרבות ובהיסטוריה שלה.