שר הביטחון אביגדור ליברמן מרבה בשבועות האחרונים להתראיין ולהצהיר הצהרות באשר לאופייה של המערכה הבאה, אם וכאשר תפרוץ. לא בטוח שריבוי ההצהרות תורם להרגעת הרוחות. בוודאי שהוא עומד בסתירה לשקט השורר בגבולות ישראל ולהערכות ראשי המודיעין בישראל כי הסבירות למלחמה בלבנון, בסוריה או בעזה אינה גבוהה.
זאת משום שההרתעה הישראלית פועלת, בוודאי בחזית מול חיזבאללה. עד כדי כך, שלאחרונה גילה מקור ביטחוני בכיר כי מחשש לתגובה הקשה של ישראל במקרה של מלחמה, משנה הארגון השיעי־לבנוני את תורת המלחמה שלו. עד לאחרונה ההערכה הייתה כי בחיזבאללה סבורים שככל שתארך המלחמה בעתיד עם ישראל כן ייטב. אך עתה ההערכה היא כי חיזבאללה שינה את דעתו, משום שבמקרה של מלחמה, המודיעין המדויק ועוצמת האש של צה"ל יגרמו להם לנזק קשה ביותר.
לכך בדיוק מכוון ליברמן בדבריו. מאז מלחמת לבנון הראשונה, ב־1982, ניסתה ישראל לבדל בין הנוצרים והדרוזים, שהיו בני בריתה, לבין השיעים תומכי חיזבאללה. מגמה זו נמשכה גם במלחמת לבנון השנייה, ב־2006, שבה הבדילה ישראל בין חיזבאללה לבין ממשלת לבנון הפרו־מערבית וצבא לבנון. המכות שהנחית צה"ל כוונו נגד חיזבאללה והיה ניסיון לצמצם את הנזק ללבנון המדינה. אך בשנים האחרונות הבינו בצה"ל כי חיזבאללה וצבא לבנון חד הם. לשם כך לא צריך מודיעין מדויק. נשיא לבנון מישל עאון אמר זאת בעצמו.
על רקע מלחמת האזרחים בסוריה הידקו חיזבאללה וצבא לבנון את שיתוף הפעולה ביניהם, במיוחד במאבק נגד ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש).
לכך הצטרף גם תהליך של "שיעיזציה" של צבא לבנון: יותר ויותר בני העדה השיעית מתגייסים לצבא לבנון, וחלקם מגיעים לדרגות ולתפקידים בכירים.
לכן, האסטרטגיה החדשה של ישראל, במקרה של עימות בלבנון, היא שלא להבדיל עוד בין הצבא הלבנוני לחיזבאללה, שהוא גורם חשוב בממשלת לבנון.
לצה"ל ברור גם שבמקרה של מלחמה עם חיזבאללה ינסה הארגון לפתוח חזית שנייה נגד ישראל מגבול סוריה. גם על כך דיבר שר הביטחון.
אכן, תפקידו הוא להכין את הצבא למלחמה ולהתריע מפני שאננות. השאלה היא רק מדוע צריך שוב ושוב לדבר על עימות צבאי, שגורמי המודיעין סבורים שאינו באופק.