התקרית החמורה אתמול היא ניסיונו של משטר בשאר אסד לקבוע קו אדום חדש לחיל האוויר הישראלי ולאלצו לחדול מלפעול בלבנון. אך השאלה הגדולה והחשובה ביותר היא אם עשה זאת ביוזמתו שלו או בתיאום עם רוסיה ואיראן, וחמור מכל - אולי בהנחייתן. זה עשרות שנים, ובמיוחד מאז מלחמת לבנון השנייה שפרצה ב־2006, חיל האוויר פועל בלא הפרעה בשמי לבנון, בעיקר למטרות איסוף מודיעין. כך היה גם אתמול, כשמטוסי החיל טסו במשימת צילום די שגרתית.
מה שהיה יוצא דופן הוא העובדה שמשטר אסד, בפעם הראשונה, ירה לעבר מטוסים ישראליים בשמי לבנון, גם אם טילי הקרקע־אוויר הסוריים שנורו החטיאו את מטרתם. בסופו של דבר מדובר בטילים מיושנים שחיל האוויר מכיר עוד מ־1983.
עד כה, במשך שש וחצי שנות מלחמת האזרחים בסוריה, תקף חיל האוויר יותר ממאה פעמים יעדים במדינה. רוב התקיפות כוונו נגד הניסיונות של איראן וסוריה להעביר טילים מדויקים וארוכי טווח, או רכיבים לטילים כאלה, לחיזבאללה בלבנון.
על פי פרסומים זרים, מפעם לפעם הותקפו גם מחסנים ומפעלי טילים בסוריה. צבא סוריה, בשל מצוקתו הרבה וחולשתו, כמעט שלא הגיב על התקיפות, ופחות או יותר השלים עמן. חלק מהתקיפות, במיוחד מאז התבסס צבא רוסיה בסוריה והקים גם מערך נגד מטוסים משוכלל, עם סוללות טילים מתקדמות, נעשו משמי לבנון כדי שלא לפגוע, ולו למראית עין, בריבונות הסורית ולצמצם את סכנת החיכוך עם רוסיה וסוללותיה.
אם כך, מדוע החליט משטר אסד לבצע את הירי ומהי מידת מעורבותן של רוסיה ואיראן בהחלטה? זו השאלה שמעסיקה את גורמי המודיעין של ישראל. ברור כי ביטחונו העצמי של אסד הולך וגובר מאז הישגיו בחודשים האחרונים במלחמה, הישגים שבעזרתם הוא מחזיר לעצמו את השליטה על חלקים נרחבים של המדינה.
השבוע גם נכבשה העיר א־ראקה, "בירת המדינה האסלאמית". בכך למעשה הקיץ הקץ על רעיון הח'ליפות כישות טריטוריאלית. דבר זה מגביר עוד יותר את ביטחון המשטר.
תגובה חד פעמית או איתות לישראל
שגור הטיל הסורי יכול להתפרש כפשט, אך גם כדרש. הפשט הוא כפול: אפשר שזו תגובה חד־פעמית של המשטר על תקיפת מפעל הטילים בחודש שעבר בעומק שטח סוריה, המיוחסת לישראל, או רצון של משטר אסד לבסס עוד יותר את ריבונותו ולאותת לישראל לחדול ולתקוף בסוריה - גם לא משטח לבנון.
אבל יש גם דרש. צריך גם להביא בחשבון שהידיים ידי אסד, אך הקול הפוקד הוא של המשטר האיראני. לא מן הנמנע שאיראן ביקשה מצבא אסד לירות כדי לומר לישראל שמעתה ואילך הטיסות מעל שמי לבנון - המכוונות בראש וראשונה נגד חיזבאללה, בת הברית והשלוחה הקדמית של טהרן מול ישראל - לא יהיו טיול קליל והן כרוכות בסכנה.
ויש אפילו מקום לפרשנות מרחיקת לכת, ולפיה איראן הפעילה את סוריה לא רק כאיתות לישראל, אלא גם לארה"ב, בעקבות החלטת ממשל טראמפ שלא לאשרר את הסכם הגרעין. לאמור: יש ביכולתו להבעיר עוד יותר את המזרח התיכון.
אבל מעל לכל, אי־הוודאות הגדולה ביותר קשורה לרוסיה. האם ידעה מראש על החלטת סוריה לשגר את הטיל? האם ידעה ואף אישרה פעולה זו? אם לא, הדבר פוגע במעמדה בסוריה, שבו היא מצד אחד משתפת פעולה עם איראן בניהול המלחמה נגד אויבי המשטר, אך מצד שני גם מתחרה עמה על השפעה ועל השיקום הכלכלי הצפוי לאחר המלחמה.
ואם ידעה ואישרה, מדוע היא עושה זאת? האם היא משחקת משחק כפול, שבו היא מאשרת לצבא אסד להתגונן מפני תקיפות ישראל ומצד שני מקבלת בלי הניד עפעף את תקיפות חיל האוויר הישראלי נגד יעדים סוריים?
בכל אופן, ישראל הגיבה תגובה מדודה. בכך מבקשת ישראל לאותת כי אינה מעוניינת בהסלמה. מצד שני, ראש הממשלה נתניהו הבהיר שוב כי ישראל לא תאפשר לפגוע בה, וכי מי שינסה ייענש.
כל אלה מעידים כי כל הצדדים, אף שאינם רוצים במלחמה, מותחים את קוויהם האדומים בניסיון לחדדם ולעצב מציאות חדשה ליום שאחרי מלחמת האזרחים בסוריה. מבחינת ישראל נוצרת בגבול הצפון עם סוריה ולבנון מציאות חדשה.