על פניו, החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני מאתמול (שלישי) היא דרמה גדולה. כותרת ראשית מהדהדת: אחרי התפתלויות סרק של יומיים־שלושה מתיישר ראש הממשלה נתניהו ימינה ומחרה־מחזיק אחרי נפתלי בנט, כרגיל: עד שחמאס לא מתפרק מנשקו, מכיר בישראל, מתנתק מאיראן ומחזיר את גופות חללי צה"ל והאזרחים, לא תקיים ישראל מו"מ מדיני עם הרשות הפלסטינית.
זה לא שמו"מ כזה מתקיים איפשהו, אבל יש בבית הלבן אחד בשם טראמפ שממשיך להצהיר תחת כל עץ רענן שהוא מתכוון ברצינות רבה להציג יוזמת שלום מדינית בקרוב מאוד, וכי הוא משוכנע שהפלסטינים רוצים להגיע לשלום וזה אפשרי. אז או שנתניהו מתואם בדיסקרטיות עם טראמפ שלא יהיה כלום כי אין כלום (סבירות נמוכה), או שנתניהו משחק, כהרגלו, משבת לשבת. בינתיים הוא צריך ללפות את הבייס הימני כמה שיותר חזק לקראת מהומת החקירות, וכשיבוא מי שיבוא עם יוזמת שלום, כבר "נדע מה לעשות".
בסופו של דבר, כאמירתו המיתולוגית ההיא של הנרי קיסינג'ר, בישראל אין מדיניות חוץ, הכל זה מדיניות פנים. מה ששונה בעידן הנוכחי היא העובדה שאין בממשלה נקודת איזון ארכימדית. בדרך כלל, קואליציה מורכבת מאלמנטים ימניים, מרכזיים, וקצת יותר שמאליים. ראש הממשלה, באשר הוא, משתדל תמיד לתפוס את המרכז. בקואליציית נתניהו הנוכחית, שהיא הימנית ביותר בתולדות ישראל, ראש הממשלה ויתר מזמן על נקודת האמצע של הימין ומתיישר באופן קבוע על פי חלילו של החלילן מרעננה. מי שמחפש נחמה יכול להבין שזה יכול היה להיות גרוע יותר כי מימינו של בנט עומד סמוטריץ'. לשם ביבי עוד לא הגיע.
הדרישות מחמאס מוצדקות. אין מה לנהל מו"מ עם חמאס. מדובר בארגון קנאי, רצחני, נטול שיקול דעת או יכולת לפרגמטיות אמיתית. עניין של ציווי דתי. מצד שני, גם בטענות שטוענים היום בשמאל יש ממש: לא יכול להיות שכשיש פיצול בין עזה לגדה, ישראל תגיד שאין פרטנר כי העם הפלסטיני מפוצל, וכשיש איחוד - ישראל תטען שאין פרטנר כי חמאס. גם בקואליציה הנוכחית בישראל יש חלקים שמתנגדים למדינה פלסטינית ולא רואים בעם הפלסטיני פרטנר לשלום (הבית היהודי ורוב הח"כים בליכוד).
נכון, ישראל לא עוסקת בטרור והבית היהודי היא מפלגה דמוקרטית לגיטימית. יכול להיות שכאן טמונים הזרעים שיוכלו לנבוט בעוד כמה שבועות או חודשים כשהנשיא טראמפ יגיע, אם יגיע, עם היוזמה המדינית שלו: הממשלה הפלסטינית החדשה תצהיר כי היא מתנערת מטרור, חמאס יורה על הפסקת ניסיונות הפיגועים ביהודה ושומרון (מעזה, חמאס לא מוציא פיגועים מאז צוק איתן), ותימצא הנוסחה הגואלת לחדש את המו"מ, שיוביל למבוי סתום, וחוזר חלילה.
בימים הקרובים יתפזר הערפל מעל התגובה האמריקאית לצעד הבוטה של הקבינט. ההערכה היא כי כבר אתמול בלילה העביר נתניהו לוושינגטון את המסרים הנדרשים, ובהם תחילתה של הירידה מהעץ. כי במקביל להודעת הקבינט אתמול בערב שחרר צה"ל הודעה על הרחבה נוספת בתחום הדיג המוקצה לדייגי עזה, והקלות נוספות בתחום הכלכלי וההומניטרי. ביד ימין מקל גדול, ביד שמאל גזר קטנטן, החלטות קבינט דרמטיות וקריצות עין בלתי נראות. כך ממשיך בנימין נתניהו לזגזג את דרכו האינסופית במשעולי המזרח התיכון, המובילה תמיד לאותו מקום: נקודת ההתחלה.