כאילו לא היה לנו מספיק מעניין השבוע, נתקפה הצמרת שלנו בפטפטת אינסופית בנושא חיזבאללה ואיראן בסוריה. קשה להבין מה התכלית שעומדת מאחורי מתקפת ההצהרות הזאת, אלא אם יש מי שרוצים לחמם את הגזרה בצפון. עד עכשיו הקפידה ישראל, בתבונה, לנהל מדיניות של לעשות יותר ולדבר פחות.
בתחילת השבוע פרסם האלוף (במיל') עמירם לוין מאמר נוקב נגד הממשלה ובו האשים אותה בכך שהיא גוררת את ישראל למלחמה מיותרת בצפון. ברגע הראשון חשבתי שהוא טועה. הרי שש שנים שישראל מתנהלת בשיקול דעת מול התוהו ובוהו שמתחולל בסוריה, שומרת על האינטרסים שלה, בלי להיגרר לעימות או לאפשר למלחמה שם לזלוג לשטחנו. זה לא טריוויאלי שמטרים ספורים מהגיהינום ששורר מעבר לגבול מתקיימים בגולן חיים שהשלווה שלהם כמעט לא הופרה. אבל בסוף השבוע הזה אני כבר לא משוכנע שלוין טועה.
האזעקה שהחרידה את תושבי צפון הגולן בבוקר של שבת שעברה הייתה אירוע חמור: מטח רקטות שעל פי כל הסימנים כוון לפגוע בישראל. התגובה של צה"ל הייתה בהתאם: השמדת שלושה משגרים של צבא אסד. עד עכשיו לא ברור מי הורה על ירי הרקטות - אבל ברור מי לא הורה עליו: זו כנראה לא הייתה החלטה של ההנהגה הסורית. יש להניח שהירי לעבר ישראל הפתיע את אנשיו של אסד והם מיהרו להוריד פקודות חד־משמעיות כדי להבטיח שהירי לא יימשך.
יכול מאוד להיות שהתארגנות מקומית בהכוונת חיזבאללה או איראן היא שעמדה מאחורי הירי. זו הרי לא הפעם הראשונה שיורים לעבר ישראל מהפינה הצפונית של רמת הגולן, המעוז האחרון של משטר אסד שנושק לגבול הישראלי. אבל אין שום מידע שמאשר שאכן חיזבאללה עומד מאחורי הירי. זה לא עצר את שר הביטחון מלצאת בהצהרות פסקניות על האחריות של חיזבאללה לאירוע.
בצה"ל השתדלו להיצמד לעובדות והודו שאין מידע שתומך בדבריו של ליברמן. אמ"ן, שנדרש כל יום השבוע לספק תשובות, לא ידע לומר בוודאות מי אחראי. שר הביטחון נאלץ עוד באותו ערב לרכך את דבריו ולהבהיר שמדובר בהערכה ולא בעובדה. אבל אז הגיע נאום החמוצים של ראש הממשלה, ששוב הציב את חיזבאללה והאיראנים על הגדרות (אף שאינם שם), וזה כבר נשמע כמו מדיניות.
ביום רביעי גם צה"ל התיישר לפי המדיניות הזאת והפיץ את תמונתו של חאג' האשם, מפקד חיזבאללה בגולן הסורי. האשם נראה שם מצולם במדי הצבא הסורי, מלווה בשר ההגנה של אסד, וברור שהתמונה נועדה להביך את מי שמתיימר להיות מגן לבנון. אבל מה התועלת שיש לישראל מהפרסום הזה? אם מדובר בגורם שמאיים עלינו - עדיף להרוג אותו מאשר להפיץ את תמונתו לעיתונים. זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי.
בעבר, טוענים פרסומים זרים, ידעה ישראל לטפל במי שניסה לפעול נגדה מהגולן. ביוני האחרון מצא את מותו יאסר חוסיין א־סייד, מפקד "פוג' הגולן" - המיליציה העממית שהקים אסד מולנו. לפני שנתיים חוסל מדרום לדמשק הרוצח סמיר קונטאר שחזר להוביל את פעילות חיזבאללה בגולן. לפניו היה זה ג'יהאד מוע'נייה שנהרג יחד עם גנרל איראני בחזית הגולן. אפילו בשבוע האחרון, טענו פרסומים בסוריה, הותקפה צמרת הפיקוד של סניף דאע"ש בדרום הגולן, ארגון המכנה את עצמו ג'יש ח'אלד בן אל־וואליד.
אז מדוע במקרה של חאג' האשם מעדיפה ישראל להרים אותו אל שערי העיתונים במקום להוריד עליו טיל? האם ייתכן שאנחנו חוששים מתגובה של חיזבאללה (שבוודאי תבוא) אם נפגע בו? בשנים האחרונות פעלה ישראל בסוריה כל אימת שהרגישה שהאינטרס שלה מאוים. חיל האוויר ביצע למעלה ממאה תקיפות, כפי שתיאר מפקד החיל. השבוע עברנו ממעשים לדיבורים.
אני לרגע לא מקל ראש בפוטנציאל הצבאי הדרמטי של חיזבאללה או בדאגה מהתבססות של איראן בסוריה. אבל השנים האחרונות הוכיחו שפעולה ישראלית שקטה, צבאית ומדינית יעילה הרבה יותר מהצהרות מתלהמות. הצהרות כאלה מגיעות, בדרך כלל, כשחוששים מלפעול.
בניגוד להצהרות
בלבנון פורסם השבוע שחיזבאללה נערך להוצאת כוחותיו מסוריה והשבתם ללבנון. אני בספק אם זה יקרה בזמן הקרוב. בשנים האחרונות הוכח שחיזבאללה הוא הכוח הקרקעי הכי אפקטיבי שעומד לרשות אסד. בלעדיו יהיה לאסד קשה מאוד לשרוד. ולמרות אווירת הסיכומים, המלחמה של אסד עוד לא רחוקה מלהסתיים: יש לו עוד דאע"ש בעמק הפרת, יש עוד כיסי מורדים מציקים מאוד בבירה דמשק, ויש מובלעת מורדים משמעותית באידליב שמאיימת עדיין על ריכוזי העלווים. יציאה של חיזבאללה מסוריה עכשיו תיתן את האות למורדים להתנפל מחדש ותעמיד שוב את משטר אסד בסיכון.
הדבר האחרון שמעניין כרגע את אסד ובני הברית שלו זה הגולן - חסר כל חשיבות אסטרטגית ועם פוטנציאל חיכוך עם ישראל שרק יכול להזיק לו. הוא כבר הבין שרוסיה לא תספק לו הגנה מפני חיל האוויר הישראלי, וכמי שיוצא חבול משש שנות מאבק - ספק אם יש לו עניין בפתיחת חזית מולנו.
חיזבאללה, לעומתו, ישמח לעקוץ מדי פעם את ישראל משטח סוריה - ואת זה אסור לנו לאפשר. בניגוד להצהרות: לא חיזבאללה ולא איראן מתקרבים כרגע לגבולנו בגולן. עוד צפויים לנו חיכוכים בצפון, אבל מיותר ללבות אותם בהבל פה בלתי מועיל. ההצהרות החלולות של ההנהגה הישראלית לא תורמות דבר לשקט בגולן ובגבול הלבנון.
בשש השנים האחרונות היטיב נתניהו להוביל מדיניות שקולה אך נחושה מול סוריה. זהירותו המופלגת והעובדה שהוא נטול כל יצר הרפתקנות עמדו לזכותו בתקופה הזאת. אבל שלא כמו איומיו הריקים בתחילת העשור לתקוף את איראן, האמירות המאיימות מול חיזבאללה עשויות ליצור אווירה שתוביל לעימות. ולא, עימות כזה לא יציל את הקריירה הפוליטית שלו. להפך.
ככלל, היה קשה להבין מנאומו של מוכר החמוצים בפתיחת מושב הכנסת אם אנחנו חיים בגן עדן, או בגן עדן של שוטים. מצד אחד, הכל נפלא פה, העם כולו מאושר, ומצד שני, עומדים עלינו איראן וחיזבאללה לכלותנו. מזל שהיה שם הנשיא להזכיר לכולנו שהצדיקים והתמימים ישרדו גם אחרי המבול.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10