באחד הצמתים הסואנים בברוקלין, פינת שדרות צ'רץ ודייל־רוד, פועלים, זה מול זה, בית ספר לבנות של חסידי בעלז ובית תפילה של מוסלמים, שנמצא בשלבי הכנתו למסגד. בשעות הצוהריים, קריאת האימאם וקולות התפילה של מוסלמים מתערבים במנגינות החסידיות שעולות מחלונות הכיתות של בית הספר החסידי. זה לא המקום היחידי בברוקלין, וברובעים אחרים, שבו בתי כנסת ומוסדות חינוך של חרדים שוכנים לצד מסגדים.
באזורי מסחר וחנויות בשכונות יהודיות בברוקלין, שרוב אוכלוסייתן דתית וחרדית, נראות משפחות ערביות קונות מצרכי מזון בסופרמרקטים הכשרים, לצד נשים וגברים חרדים. לא בפריז, לא בלונדון ולא בבריסל, מתקיים ופורח דו־קיום יציב ובלתי מופרע בין שכנים יהודים לערבים, כמו בניו יורק. לא ידוע על תקריות או על תקלות שמקורן במתיחות בין שתי הקהילות.
דו־הקיום המופתי הזה הוא התשובה המתריסה של הכרך הענק לאירוע הטרור של 11 בספטמבר, הצרוב בתולדות העיר, וכך גם לפיגוע האחרון.
ראוי לזכור זאת, כדי להבין שפיגוע הדריסה הקטלני שמהגר מוסלמי, תושב ניו יורק, ביצע שלשום במורד מנהטן, היה אירוע טרור בודד, לא אופייני לניו יורק. ניו יורק מלאה וגדושה באתרים המושכים המוני תיירים. במתחם התיאטראות בברודווי נמצאים מדי ערב אלפי בני אדם. בתחנות רכבת התחתית מצטופפים רבבות נוסעים. אלו הם יעדים אידיאליים לטרוריסטים. אף אחד לא מדבר על זה, אבל רוב הזמן לא קורה כלום.
למשטרת ניו יורק יחידות מיוחדות המופקדות על שמירת הביטחון המקומי. מדי פעם יוצאים שוטרי היחידות לרחובות הראשיים, חמושים בתת־מקלעים, כדי להפגין את נוכחותם. גם מאות בלשים בלבוש אזרחי מסיירים ברחובות מנהטן. אבל הניו יורקים לא שמים לב לאמצעי הביטחון. הם מאמינים בעירם המיוחדת והייחודית, גאים בהיותה מקום משיכה לתיירים (בשנה שעברה ביקרו בניו יורק יותר מ־50 מיליון תיירים). אם הכינוי "עיר ללא הפסקה" מתאים למקום כלשהו, הרי זה לתפוח הגדול.
פיגוע הדריסה שלשום, כואב, מעציב ומרגיז ככל שיהיה, לא ישנה מאומה באורח חייהם של הניו יורקים הגאים. עוד לא נולד כוח שיכול להפסיק אפילו לרגע את מרוצתם, מרצם ותאוות חייהם של אנשי התפוח הגדול.