אני לא מעוניין להיכנס לתביעה נגד שרה נתניהו, שהעסיקה ב"תעסוקה פוגענית" (מינוח מכובס ל"השפילה, דיכאה ורמסה") לכאורה עובדת במעון (מי גר במעון, לעזאזל?) הרשמי של ראש הממשלה. אבל כבר מעדויות קודמות וממשפטים שנוהלו בעבר, עושה רושם - בואו נגיד את זה הכי בעדינות שאפשר - שלגברת יש אישיו לא פתור עם ניקיון וסטריליות, שכולל מופעים (מסדרי ניקיון וקוד לבוש) עם עובדי המעון, שאותם היא מחזיקה קצר, קצר מאוד, קצר מדי, קצר וכואב לכאורה (בפעם השלישית). וזו, לדעתי, יכולה להיות דווקא בשורה טובה.
יש לי עוזרת בית, ואצלנו המצב הפוך: היא אומנם מועסקת על ידי, אבל באופן פוגעני עובדת נגדי. היא דורשת, דרך מבטים זועפים, שכולנו נצא מהבית כשהיא מגיעה. לפעמים אנחנו נמצאים חמש שעות מחוץ לבית, ללא שירותים וללא אוכל. לא זו בלבד, אלא שהיא מדליקה את כל המזגנים בבית באופן שמבזבז יותר כסף מכל יום העבודה שלה.
לפני שהיא מתחילה, היא בודקת את שואב האבק. אם לדוגמה חסר בו החלק שמאריך את הצינור ומקל עליה את השאיבה, היא תכריז: "נו ווקיום–קלינר, נו קלין!", ויהיה מיותר לנסות לשכנע אותה בכל זאת להשתמש בו. אם נציע: "אולי תנקי הפעם בלי החלק ונדאג לקנות אותו בפעם הבאה?", היא תענה על זה ב"בק, בק, מיי בק" - ואנחנו צריכים להבין שאבק כבר לא יישאב היום מהבית הזה.
היא לא עושה כלים. לא חלונות. לא מסילות ולא ארונות מטבח. כמו שנאמר באחד המשפטים המדויקים והמצחיקים בתולדות הקומדיה הישראלית: "אולי את רוצה שנביא לך עוזרת?" (חנה מרון, "קרובים קרובים"). היא נותנת לנו להרגיש באופן תמידי שאנחנו צריכים להודות לה על כך שהיא הגיעה בכלל, כי לעתים היא מסמסת שהיא לא תבוא היום. ואנחנו עונים לה בהכנעה: "אוקיי, קאם וונאבר יו וויל, תנקיו". כשניסינו למחות על כך שהיא מבטלת את בואה באותו בוקר ומשאירה אותנו מטונפים והמומים, היא ענתה ב"סו איי קנט קם אט אול. סורי".
היא מתעלמת מנוכחותנו כשהיא נכנסת, ואנחנו מורידים את הראש ויוצאים מהבית. פעם, כשהילד הלך על הרצפה אחרי שהיא העבירה סמרטוט, היא הטיחה את המגב ברצפה והבטחנו לה שנוריד לו את הרגליים עד הפעם הבאה שהיא תבוא לנקות. היא מטילה משטר אימה בבית, ואנחנו עושים הכל כדי לרצות אותה, כולל, באופן אבסורדי, לסדר ולנקות את הבית לפני שהיא מגיעה כדי שהיא לא תתעצבן.
מי שמתעסק בעולם הספונג'ה יודע שיש המון לכלוך ושאין מספיק עובדים בתחום. הרבה מהם תולים את הסחבה ועוזבים למקצועות אחרים, ולכן כבר עבר בעניין הזה "החוק הצרפתי": אסור לפטר עוזרת מכהנת. מי שזכה ויש עוזרת בביתו, חייב לשמור עליה ולעולם לא לחלוק את מספר הטלפון שלה אפילו עם הטובים בחבריו. חברים, חברים - אבל עד לשטיפת כלים.
כבר שנים שרבים מבני מעמד הביניים נאנקים תחת כובד ידיהן/ם של מנקים ומנקות שמתעמרים במעבידים שלהם. כאן נכנסת לתמונה האישה הכי חזקה שמשנה את כללי המשחק: הגברת נתניהו. היא ורק היא יכולה להשיב לנו את כבודנו הרמוס תחת הררים של אבק ותסכול. מדובר באישה שמסוגלת להיות מנהיגת המהפכה נגד עוזרות הבית. היא יכולה להיות הצ'ה גווארה, או אם לדייק - הצ'ה גברת של מעמד הביניים. היחידה שמסוגלת להילחם על זכותנו ההיסטורית לבית נקי פעם בשבוע.
יש לי חלום שהצ'ה גברת תגיע פעם לביתי ביום שבו העוזרת נמצאת, שתנהיג לה קוד לבוש, שתערוך מסדרי ניקיון, שהבן יאיר יעבור בבית ויחפש אבק מתחת למיטות, בתוך הלוסטרות, מעל הארונות, ואז יגיד: "תראי, אמא, פה היא לא ניקתה", ואז הצ'ה גברת תעשה את מה שהיא יודעת הכי טוב, לכאורה כמובן.
ובאשר לתובעת, עובדת הניקיון ש"ר. אני מבין שעכשיו את פנויה. אז כדי לרפא את הפצע, הכי טוב שתחזרי לעבוד כמה שיותר מהר. תקבלי תנאים טובים יותר, מן הסתם, ממה שאת מכירה מבתים קודמים, וגם שואב אבק עם החלק שמאריך את הצינור.