אלו שמכירים את ראש עיריית ניו יורק, ביל דה לאזיו, יסכימו כי לא בדיוק מדובר באדם שסוחף אחריו קהל מעריצים. למרות זאת, שלשום נבחר דה לאזיו ברוב סוחף לכהונה שנייה בתפקידו (גבר על יריבתו הרפובליקנית, ניקול מליוטקיס, עם 67 אחוז מול 28 אחוז). למרות שבמהלך הקדנציה הראשונה שלו, לא היה לראש העירייה אף לא הישג אחד מרשים ובוודאי לא סוחף, הרי שניצוחנו שלשום הינו ללא ספק ביטוי מוחשי לבינוניות שבלית ברירה, "סוחפת" אחריה את המצביעים המאוכזבים.
הניו יורקים ידועים בתור "חיות פוליטיות". התפוח הגדול נחשב לאחת הזירות הפוליטיות החשובות והמובילות במעצמה הגדולה בעולם. אין זה פלא כי בעבר נהוג היה להגדיר את תפקיד ראש עיריית ניו יורק כתפקיד "השני החשוב ביותר" אחרי נשיא ארה"ב. תוצאות הבחירות שלשום הוכיחו למרב הצער שעד כמה שניו יורק שופעת בכישרונות שונים ומשונים, היא לא השכילה להצמיח בשנים האחרונות אף לא דמות פוליטית בולטת אחת ובוודאי לא כזו שתסחוף אחריה את התושבים.
ללא הישג משמעותי עד כה
הנין יורקים הרשומים כדמוקרטים מהווים בעיר רוב גדול ומכריע בהשוואה לרפובליקנים. למרות זאת, ראשי העירייה הקודמים, רודי ג'וליאני, רפובליקני, ומייקל בלומברג, שלא היה אף הוא דמוקרטי, הצליחו להשאיר את רישומם על העיר. ג'וליאני נודע כמי שחיסל את הפשע המאורגן והצליח להפוך את ניו יורק לבטוחה יותר ובלומברג, שניהל את העיר כחברת ענק, ייצב את מצבה הכלכלי.
ביל דה לאזיו, לעומתם, לא השאיר בתקופת כהונתו הראשונה שום הישג בשום תחום. נהפוך הוא; מצוקת הדיור בתפוח הגדול החמירה בארבע השנים האחרונות, מספר מחוסרי הבית גדל והגיע לשיא חסר תקדים, ומערכת הרכבת התחתית ספגה רק בחודשים האחרונים ביקורת חריפה בעקבות תלונות רבות על כשלים בתפקודה.
אז כיצד ניתן להסביר את נצחונו החד משמעי? אין זה מן הנמנע כי הרוב הסוחף שניתן לדה לאזיו שלשום היה מתן ביטוי של אכזבה ותסכול מצד התושבים, שמתקשים להבין כיצד "מעוז הפוליטיקה בארה"ב" לא הצמיח אף לא אישיות פוליטית אחת ראויה - לא מצד המפלגה הדמוקרטית ולא מצד במפלגה הרפובליקנית.
יש לציין כי שלשום נבחרו גם מועמדים דמוקרטים לכהונות מושלי ניו ג'רסי ווירג'יניה, מה שאולי ניתן לפרש כהצבעת אי אמון בנשיא דונלד טראמפ. בהחלט יתכן כי ניצחונו המרשים של דה לאזיו הדמוקרטי היה בין היתר מחאת הניו יורקים נגד נשיאם.