בין צונאמי העדויות והתלונות של נשים שטוענות כי הוטרדו בידי אושיות תקשורת בעבר ובהווה ובין רעידות האדמה של חקירות נתניהו ומקורביו, ורעידות המשנה הנגרמות מהעדויות על המתרחש בסמולנסקין 9 קומה ב’ (הידוע בשם הבית ברחוב בלפור), כמעט נעלמו מן העין ומן האוזן התנודות והרחשים המבשרים את הזעזוע הבא הצפוי לנו, אף שהוא מסוכן הרבה יותר.
נשיא ארצות הברית טראמפ, שבקרוב ישלים שנת כהונה ראשונה, מבשל לנו משהו. מרוב עיסוק בטפל, בציוצים המוזרים שלו, בשטויות שהוא פולט וביחסיו עם רוסיה - הפסקנו לעקוב אחרי מה שחשוב באמת, לפחות לנו; תוכנית “העסקה האולטימטיבית” שהוא רוקח למזרח התיכון. בשבועות האחרונים אנו שומעים עוד ועוד הדלפות עליה. “הניו יורק טיימס” דיווח השבוע כי היא הולכת ומבשילה ועתידה בקרוב להיות מונחת על השולחן בקומה א’ בבלפור, כמו גם על שולחנו של אבו מאזן במוקטעה ברמאללה. ואם יש מכנה משותף אחד לשני אלו, הוא התנגדותם המשותפת ל”דיל”. האמריקאים אומנם מרגיעים כי אין כוונה לכפות את התוכנית האמריקאית על הצדדים, רק להציע. אך סדרת המגעים עם המצרים ועם הסעודים, עם הירדנים והפלסטינים ואיתנו מרמזת כי מאחורי הנימוסים מסתתר לחץ גדול.
עד כה לא קיים טראמפ דבר ממה שהבטיח לנו בימי המרוץ לנשיאות. הוא לא ביטל את ההסכם עם איראן ולא העביר את השגרירות לירושלים. אך דווקא הקפאת ההתחייבויות הללו משדרת כי הוא מתכוון שהן יהיו חלק מ”הדיל” שהוא רוקח לנו כדי להקל על הבליעה של השיקוי המורעל. ישראל תיתבע לשלם במטבעות מדיניים וטריטוריאליים עבור מה שלכאורה הבטיח טראמפ בחינם, כשניסה להצטייר כאוהב ישראל, בעת שתמיכתם של עשרות מיליוני האוונגליסטים השמרנים תומכי ישראל הייתה חשובה לו.
טראמפ היה צריך את האיחוד הפלסטיני הפיקטיבי
פרטי התוכנית עדיין לא נודעו, אך בקומה א’ בבלפור מכירים אותה, והעקרונות ברורים. טראמפ מתכוון לאנוס את ישראל להסכים להקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון ובעזה. לצורך זה הפעיל את המצרים לתווך ב”פיוס” בין עזה לרמאללה. האיחוד הפיקטיבי הזה דרוש לו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לאחד הטיעונים הישראליים החזקים: אין אפשרות להקמת מדינה פלסטינית גם בגלל הפיצול בין פת”ח של הרשות הפלסטינית וחמאס של הרצועה, והעובדה כי חמאס הוא ארגון טרור רצחני. יש להניח כי גם יועציו של טראמפ מבינים כי הפיוס הוא רק למראית עין, אך הם זקוקים לו רק עד שישראל תיכנע. לצורך זה הם גם מגשרים בין ישראל ל”מדינות הסוניות המתונות”, סעודיה והמפרציות. תמורת הכרת ישראל במדינה פלסטינית בלב המולדת שלנו, ויתור על חבלי מולדת וביתור הארץ - יעניקו “המתונות” את ברכתן למהלך. ואם הנסיך הסעודי המוזר, המשתלט עתה על סעודיה, יקרוץ ויפזר רמזים על “הכרה”, ונוכל לטוס מעליה, ואם ישוב וייפתח משרד אינטרסים במפרציות - צריכה ישראל להיות מאושרת.
העסקה פוגשת נתניהו חלש; חלש יותר מכרגיל בגלל חקירות השחיתות שלו וסביבו. הוא מפחד פחד מוות מטראמפ. יש אומרים: אפילו יותר ממה שהוא חושש משרה ביום רע. אויביו מבית מקווים לסלק אותו מן ההנהגה בעזרת החקירות והחשיפות. אך גם אם לא יצליחו בכך בקרוב, גם נתניהו חלש טוב להם כדי שייכנע בקלות ללחץ האמריקאי. נתניהו עלול לשגות בתקווה הנואלת שמהלך “שלום” דרמטי יוריד מעל גבו את התקשורת, המשטרה והיועץ המשפטי. שרון ניסה זאת והצליח. אולמרט ניסה זאת, אך נפל לפני שהספיק. נתניהו צריך לדעת שספין כזה לא יועיל לו. אויביו מבית לא יוותרו עד שיורידו אותו מכיסאו. לכל היותר יעניקו לו פסק זמן.
מצביעי הליכוד עלולים להסיק מכל זה כי עליהם לחזק את נתניהו ולהתבצר מאחורי מנהיגותו. טעות. תמיכתם לא תמנע הגשת כתב אישום. מה שימנע מנתניהו להיכנע לטראמפ הוא הידיעה כי ביום שילך למהלך כזה, יאבד את תמיכת “הבסיס” שלו, ולא תהיה לו קואליציה. לכניעה כזו בדיוק מייחלים אויביו מבית. הם יודעים כי כניעה כזו תוביל לבחירות. ולפיכך, נתניהו אומנם זקוק לחיזוק. אבל לא של גייסות מלחכי פנכה התומכים בו כעיוורים, אלא דווקא ללחץ נגדי של האגף הלאומי במפלגתו ובבית היהודי, שצריך היום לבוא ולהבהיר לו כי כניעה משמעותה סוף שלטונו. אם נתניהו ידע כי חברי הכנסת של המחנה הלאומי לא ילכו שולל אחרי האיום כי נפילת נתניהו משמעה עליית השמאל לשלטון, ויציגו מועמד חלופי - רק אז יש סיכוי כי נתניהו ימצא את הכוח לדחות את ה”דיל” הקטלני שמבשלים לנו טראמפ ויועציו.