רוסיה אינה בת ברית, וגם על ארה”ב ישראל אינה יכולה לסמוך

מנהיגי ישראל ממשיכים להתנהג כאילו דבר לא קרה בחזית סוריה, וראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן ממשיכים להשמיע את המנטרות שלהם כי “ישראל תדע לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה”. באנגלית קוראים להתנהלות כזו FACE SAVING. שומרים על מראית עין כאילו העסקים כרגיל. אך האמת היא שהם לא. הודעת שר החוץ הרוסי סרגי לברוב השבוע כי אין שום סיכום שלפיו הכוחות האיראנים יעזבו את סוריה וכי נוכחותם שם היא לגיטימית, כמוה כפצצה במשקל טון שנפלה על ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל.
 

לברוב לא אמר זאת בפירוש, אך בעצם מדבריו אפשר להבין כי בעיני הקרמלין, הנוכחות האיראנית בסוריה יחד עם בני בריתה - המיליציה השיעית הבינלאומית וחיזבאללה - אינה רק לגיטימית אלא חיונית. רוסיה, שנוכחותה בסוריה היא בעיקר אווירית, רואה בהם - הכוח הלוחם על הקרקע - את בשר התותחים שבזכותו מצליח משטרו של בשאר אסד לשרוד והוא חיוני להמשך תחזוק המשטר ולמאמציו להחזיר לעצמו את השליטה במרבית שטח המדינה.
 

רוסיה מבהירה כי ברמה הטקטית, בתיאום צבאי כדי למנוע קרבות אוויר והתנגשות צבאית עם צה”ל, היא מוכנה לשתף פעולה עם ישראל ותמשיך לעשות זאת, ואפילו להעלים עין - ובכך בעצם לתמוך בתקיפות חיל האוויר נגד מחסנים ושיירות נשק לחיזבאללה. אך ברמה האסטרטגית, האינטרס הרוסי לבסס את משטרו של אסד בעזרת איראן עדיף על פני האינטרסים הישראליים.

 

יתר על כן, רוסיה אף דחתה את העמדה הישראלית שלפיה “גם אם נשלים, בלי להודות בכך בפומבי, עם נוכחות האיראנים בסוריה, לפחות תרחיקו אותם מגבולנו”. כיום יש נוכחות דלילה מאוד של אנשי כוח אל־קודס, של משמרות המהפכה ושל חיזבאללה במרחק של חמישה עד עשרה קילומטרים מהגבול. בעתיד הם אולי יורחקו למרחק של 20 קילומטרים, אך מספרם ילך ויגדל. הבעיה היא שלפי ההסכם המתגבש בין ירדן, רוסיה וארה”ב (שממנו נעדרה ישראל) לקביעת הנוכחות הסורית־איראנית בגבולות, “השופט” המפקח על הביצוע היא רוסיה. כלומר, מוסקבה גם מכתיבה את תנאי ההסכם וגם אחראית על מימושו.
 

למעשה, ישראל מבודדת יותר מאי פעם בכל הקשור למזרח התיכון. רוסיה, כך מתברר, אינה בת ברית, למרות מאמציו של נתניהו להתחבב על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לפייס ולרצות אותו גם על ארה”ב ישראל אינה יכולה לסמוך. ארה”ב של דונלד טראמפ ממשיכה את מדיניות קודמו, ברק אובמה – מכירה בסוריה כאזור השפעה רוסי ונוטשת את המזרח התיכון.
 

הנחמה היחידה שיכולה להיות לישראל היא שקשריה עם ערב הסעודית מתהדקים. ככל שאיראן מקדמת את ההגמוניה שלה באזור - בעיראק, בסוריה ובתימן - כך גובר החשש הסעודי מפניה ומתחזק הרצון של מנהיגי ריאד לשפר את יחסיהם עם ישראל. זה כמובן מקיש גם על לבנון, שנמצאת בעיצומו של משבר פוליטי עמוק לאחר שסעודיה אילצה את ראש הממשלה הסוני סעד אל־חרירי, שמשפחתו עשתה את הונה בממלכה הסעודית, להתפטר. סעודיה מבקשת ליצור תוהו ובוהו בלבנון כדי להכות את איראן וחיזבאללה ולמזער את נזקי ההתפשטות האיראנית.