בלילה שבין יום שני ליום שלישי לא הצלחתי לישון דקה. הדס “הערפדית" שטייף, כתבת הפלילים של תחנת השידור גלי צה"ל, הפילה עלי תיק שהשאיר אותי חסר אונים. שטייף סיפרה ביומן גלי צה"ל ולאחר מכן בטלוויזיה שגברת בת 40 סיפרה לה שבהיותה בת 25, לפני 15 שנה, היא ישבה בבר־מסעדה “סטפן בראון" בתל אביב עם אחותה וחברה, ואז “נכנס נתן זהבי עם חבר, החמיא לי על יופיי, חייכתי אליו, ואז הוא התנפל עלי, נישק אותי ודחף את לשונו לפי".
שטייף זכתה לכותרות, גם אני. מאות חלאות, שרק מחפשים הזדמנות למצוא בי רבב, חוגגים. בבוקר יום שלישי, כשירדתי לרחוב לשתות מיץ טבעי, שמעתי צעקות כמו “מניאק", "פדופיל", "שמאלני מסריח, שערבים יזיינו את אמא שלך" ועוד. אני מתאפק לא להגיב, מרגיש שלחץ הדם מרקיע שחקים והוורידים בצדי המצח מתנפחים. אני מסנן כמה קללות על הערפדית וחוזר הביתה.
כואב לי הלב על אותם קשישים וקשישות ניצולי שואה, על הורים לילדים בעלי מוגבלויות, על צעירים אוטיסטים, שעמם אני בקשר, על עניים שאני תומך בהם. הם חשבו עד יום שני שאני מלאך טוב שנפל עליהם משמיים. עכשיו, בבום, הפכתי למפלצת מין תוקפנית וחסרת מעצורים.
הטור המלא של נתן זהבי מחר ב"מעריב המוסף"