השבוע ציינו בישראל 40 שנה לנחיתת אנואר סאדאת בארץ. אי אפשר לדמיין את זה היום. זה כמו שחסן נסראללה יבוא לנתב"ג, ובנימין נתניהו ואביגדור ליברמן יקבלו את פניו. משהו כזה. אולי חסן רוחאני חוצה במכונית את גשר אלנבי. אולי.
סאדאת הדהים את כולם ושינה באמצעות מהלך מדיני, אישי ואנושי את פניו של המזרח התיכון. נשיא מצרים עליו השלום היה היזם, המהפכן והמנוע של ההסכם. הוא חצה את הקו. הוא העז. בתמורה הוא קיבל את הכל. הכל. זה קלף היסטורי מעולה שנמצא בידי ישראל ושבאמצעותו היא יכולה לומר כיום לכל ידידינו ואויבינו שבכל פעם שישראל זיהתה שינוי ערבי אמיתי וכן היא הלכה כל הדרך לפשרה ולשלום.
סאדאת היה מהפכן. הוא פנה בניגוד לדעת הקהל, הוביל בניגוד לקו הערבי הכללי ושילם על כך מחיר יקר. הוא שילם על כך בחייו. בימים אלה אנו עדים לעוד מהפכן ערבי: מוחמד בן סלמאן, יורש העצר בערב הסעודית.
במשך כמה חודשים הוא עשה מספר מהלכים דרמטיים: נכנס לעימות ישיר עם איראן, אפשר לנשים לראשונה לנהוג, הציג חזון לשינוי כלכלי ודיבר על עיר החדשנות "ניאום" שלחופי הים האדום. הוא עצר נסיכים החשודים בשחיתות והתערב בלבנון. הלו? מה קורה פה? משהו זז בעולם הערבי. הוא כל כך הפתיע את האיראנים, עד שהמנהיג העליון עלי חמנאי האשים אותו בשיתוף פעולה עם ישראל ואפילו שכח שהוא לא מכיר בה ומכנה אותו בדרך כלל "הישות הציונית".
עדות לשינוי האפשרי אפשר למצוא בעיתון הלבנוני "אל־אח'באר", הנחשב לבעל עמדות פרו־חיזבאללה, שחשף מסמך ובו מפורטות כוונות הסעודים לחידוש התהליך המדיני בתיווכם, וכן פרטים לגבי "פרויקט קיום יחסים בין הממלכה למדינת ישראל". בדברים שנכתבו לפי טענת העיתון על ידי שר החוץ הסעודי עאדל אל־ג'ובייר ליורש העצר מוחמד בן סלמאן ושהביא לפרסום ב"מעריב" יאסר עוקבי, נאמר כי "ההתקרבות של סעודיה אל ישראל כוללת סיכונים מצד הממלכה כלפי העמים האסלאמיים, מאחר שהסוגיה הפלסטינית מהווה מקור רוחני ומורשת היסטורית ודתית". ג'ובייר הסביר כי הממלכה הסעודית לא תיטול על עצמה את הסיכון שבהתקרבות לישראל, אלא אם "הבחינה שארה"ב פועלת באמת נגד איראן".
"בתחילת נרמול היחסים עם ישראל הדבר לא יהיה מקובל על דעת הקהל בעולם הערבי", אמר השר, כך לפי "אל־אח'באר". "אך סעודיה רואה שהטכנולוגיה הישראלית, עם היכולות הכלכליות של מדינות המפרץ, בנוסף לכוח האדם הערבי, יביאו להתפרצות אדירה שתביא את המזרח התיכון לשגשוג, יציבות ושלום".
ג'ובייר שב ומדגיש את האינטרס הסעודי מול איראן, אשר קודם בחשיבותו לסוגיה הפלסטינית: "הקונפליקט הישראלי־פלסטיני הוא הארוך באזור, והקיצוניים השתמשו בו כדי לתרץ את פעולותיהם", נכתב. "הוא גרם לכל הצדדים הפועלים באזור לא להתמקד בסכנה המרכזית באזור - איראן. פתרון סכסוך זה יפתח את האפשרויות לשיתוף פעולה ביטחוני, מסחרי ובהשקעות וכן שיתוף פעולה יותר אפקטיבי למאבק באיראן".
על פי הדיווח יש הצעה דרמטית ושונה לגמרי בעניין ההסדר: במסמך מוצע כי בניגוד לתפיסה ההיסטורית לגבי מעמד הפליטים הפלסטינים ובניגוד להמלצת הליגה הערבית, הערבים שעזבו את ישראל ב־48' יאוזרחו במדינות הערביות שבהן הם שוהים. על פי הדיווח ב"מעריב־השבוע", במסמך נכתב כי הסכם בין ישראלים לפלסטינים יותיר את ירושלים תחת ריבונות בינלאומית, והיא לא תהיה חלק מישראל או מהמדינה הפלסטינית. כלומר, הנוסחה הסעודית כלפי ארה"ב היא בדיוק מה שישראל רוצה: עימות ונחישות מול איראן. גרעין תמורת פלסטין. יש פה סיכוי נדיר לשינוי תפיסתי במזרח התיכון.
מופע של איש אחד
הבעיה היא שהמהלך הזה תופס את נתניהו במצב הכי בעייתי שהוא היה בו אי־פעם. יכולת התמרון שלו מוגבלת ביותר, ענן החקירות מטיל ספק בכל החלטה מנהיגותית לשבור שמאלה וביכולת שלו להוביל שינוי מהותי אל מול הימין בישראל, אם אכן יש רגע של הזדמנות.
מבקר המדינה פרסם השבוע דוח שלפיו ישראל לא נערכה כראוי לאיום הרחפנים. ברור. זה משהו חדש ושונה, שהיכולת להיערך אליו דורשת גמישות, מהירות ויצירתיות. האם יש בישראל היכולות האלה בתחום הפוליטי־מדיני? ספק גדול. לכך יש להוסיף את העוצמה של איראן והניסיון שלה לשבש את כל המהלך הזה.
גם מצבו של הנסיך הסעודי רגיש כעת. "כל מהפכן ערבי נמצא מיד בסכנת חיים", אומר לי גורם מדיני בכיר ובקיא. על התגובות בסעודיה כתבו עמוס ידלין ויואל גוז'נסקי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "בינתיים גובר תסכולו של הציבור שהיה מורגל לשפע שמקורו בהכנסות הנפט, עקב הירידה במשכורות, הקיצוץ בסובסידיות והעלייה ביוקר המחיה ועל רקע הירידה במחירי הנפט בשנים האחרונות. אם מגמות אלה יימשכו, בן סלמאן עלול להפסיד את התמיכה מצד צעירי הממלכה.
"גל המעצרים והחשש מפני אי־יציבות פוליטית עלולים גם להקשות על הממלכה לגייס הון זר - ההכרחי לה כדי לממש את התוכניות השאפתניות שעליהן הכריז יורש העצר - ולהרחיק משקיעים פוטנציאליים. בתגובה למצב בממלכה, בספטמבר 2017 התחדש ברשתות החברתיות בערב הסעודית קמפיין הקורא לאזרחים לצאת ולמחות, וזאת גם על רקע תסיסה בקרב המיעוט השיעי בממלכה.
"בספטמבר נעצרו אנשי דת, אקדמאים ועיתונאים בשל ביקורת שהשמיעו נגד מדיניותו הכלכלית של בן סלמאן, נגד התנהלותה של ריאד במשבר עם קטאר (שהחריף את הפיצול בין מדינות המפרץ ולא חולל שינוי במדיניות קטאר) ובגין המלחמה בתימן, שבן סלמאן פתח בה ושנראית רחוקה מהכרעה. בהקשר זה יוזכר כי התנהלותו האסרטיבית של בן סלמאן, לאחר שנים שבהן מדיניותה של ערב הסעודית הצטיינה באיפוק ובזהירות, עוררה חשש גם בקרב גופי מודיעין מערביים בשל הסיכונים שהיא נושאת בחובה, בין השאר ליציבות הממלכה".
ידלין וגוז'נסקי כותבים שבן סלמאן, הזוכה לגיבוי פומבי מצד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, מצעיד את ערב הסעודית לעבר שלטון יחיד ריכוזי. נראה שהגיע לסיומו העידן שהתאפיין בחלוקת עוצמה והתאפיין בפשרות ובגילויי סולידריות בין הנסיכים, ובכך תרם ליציבותה של הממלכה לאורך השנים.
השלטון בערב הסעודית הפך במידה רבה למופע של איש אחד. האם זה יחזיק מעמד? האם איראן תצליח לעצור את המהפכן, והאם המהלך שלו אכן יוביל לשינוי טקטוני במזרח התיכון? זה תלוי בהרבה גורמים מוזרים ומשונים: טראמפ, פוטין, נתניהו, ארי הרו וארנון מילצ'ן. אפילו בעידן הפיצול זו הדרמה המופרכת והטובה ביותר שמתרחשת בימים אלה.