סטירה מפוטין: ההשפלה הגדולה שחווה נתניהו ממוסקבה

בנוסף לכך דווח על סיכום לכאורה שהושג בין נציגי רוסיה, ארה"ב וירדן, שלפיו על גבולותיה של סוריה עם ירדן וישראל יוצבו רק כוחות של צבא סוריה, וכל כוחותיה של איראן או בנות בריתה - חיזבאללה והדיוויזיה השיעית הבינלאומית - יורחקו מהגבול. מדיווחים של כלי תקשורת ומהדלפות של גורמים מדיניים ומערכת הביטחון, נוצר הרושם כי הושגה הסכמה עקרונית להרחקת כוחות אלה למרחק שבין 5 ל־20 קילומטרים מהגבול. לא שהרחקתם למרחק זה היא בגדר הישג ומספקת את ישראל - רחוק מכך. ישראל דורשת זה חודשים מארה"ב ומרוסיה כי בכל סיכום על ייצובה של סוריה עם סיום מלחמת האזרחים, לא תהיה לאיראנים ולבני בריתם דריסת רגל למרחק שבין 40 ל־60 קילומטרים מהגבול.

ישראל השקיעה מאמצים מדיניים רבים, בכל ערוץ אפשרי, כדי להגיע לסיכום שירחיק את איראן ובעלות בריתה למרחקים שהיא דורשת. היא הטילה למערכה הדיפלומטית והמודיעינית הזו את כל תותחיה הכבדים: ראש הממשלה, שר הביטחון אביגדור ליברמן, ראש המוסד יוסי כהן, ראש אמ"ן הפורש אלוף הרצי הלוי, ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל) החדש מאיר בן שבת והרמטכ"ל גדי איזנקוט.  

נתניהו לקח על עצמו את האחריות לגזרת רוסיה. הוא הרבה לטוס למוסקבה לפגישות עם פוטין (שש במספר בשנתיים וחצי) ושוחח עמו פעמים רבות בטלפון. אחרי כל פגישה או שיחה אמרו נתניהו ומקורביו כי הכימיה שנוצרה בין שני המנהיגים מסייעת לקדם את האינטרסים הלאומיים של ישראל, וכי פוטין קשוב ומבין את צורכי הביטחון של ישראל. ליברמן נפגש כמה פעמים עם שר ההגנה האמריקאי ג'יימס מאטיס. יוסי כהן טס לארה"ב לשיחות עם גנרל הרברט מקמסטר, היועץ לביטחון לאומי וראש ה־CIA מייק פומפיאו, והוא מנהל גם מגעים חשאיים עם גורמים שונים במזרח התיכון ומחוצה לה. כך גם עשו ראש אמ"ן וראש מל"ל. אפילו הרמטכ"ל טס באופן בהול בסוף השבוע האחרון לפגישות בבריסל עם גנרלים אמריקאים, במטרה לשכנעם לייצג נאמנה את עמדות ישראל ואת דרישותיה בשיחות עם רוסיה.

אך הכל לשווא. ההשקעה של נתניהו בפוטין אומנם אפשרה לכונן את מנגנוני התיאום, ומנעה עד כה התנגשות צבאית באוויר וביבשה בין חיל המצב הרוסי בסוריה לחיל האוויר. אך לא יותר מכך. 

ישראל מתקשה להשיג את יעדיה, וההשפלה שהיא חווה מצדה של רוסיה גדולה במיוחד. מתברר כי כל החיבה שהרעיף נתניהו על פוטין, שלא לומר התרפסות, אינה עוזרת כשמדובר באינטרסים. הרוסים, ששלחו לסוריה כוח אווירי, זקוקים לאיראן ולבני בריתה השיעים כדי שישמשו כ"מגפיים על הקרקע", להמשך הלחימה הצפויה נגד ארגוני המורדים וכדי לבסס את משטרו של בשאר אסד. 

# # #

לא פחות מהעיסוק במרחק מהגבול שבו יימצאו כוחות איראן ושלוחיה, בצה"ל מודאגים מההכנות האיראניות לבניית בסיסי קבע, כולל שדה תעופה ושימוש בנמל בים התיכון. איראן מתכוונת לאכלס בבסיסים אלה את חייליה, לפרוס טילים ולהקים מתקני מודיעין שיכסו את מרבית שטחה של ישראל ויאספו עליה מידע. 

אחת הסיבות לכישלון המהדהד של מדיניות ישראל היא שמאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, לפני כמעט שבע שנים, היא לא פיתחה אסטרטגיה ברורה, לא הגדירה מהם יעדיה ואיך היא יכולה להשיגם. הגישה הישראלית הייתה טקטית בלבד: לשמור על השקט בגבול, לא להתערב בנעשה בסוריה, ולנצל את הכאוס לתקיפות נגד העברות נשק לחיזבאללה. זו הייתה טעות שעליה אנו משלמים ועוד נשלם בעתיד ריבית דריבית.

בשל יעדים מוגבלים אלה הדירה ישראל את עצמה מכל השפעה על הנעשה בסוריה. לפני כארבעה חודשים שאלתי את ליברמן מדוע אין לישראל נציגות בשיחות בין ארה"ב, ירדן ורוסיה. תשובתו הייתה: "יש לנו אמצעים להעביר את המסרים והרצונות שלנו". עכשיו מתברר שאין לנו.

פוטין לא ממש סופר את נתניהו. ואילו הידידות בין נתניהו לטראמפ אינה מסייעת בנושא הסורי. ארה"ב, תחת הנהגת הנשיא הקודם ברק אובמה וביתר שאת תחת טראמפ, הפקירה את סוריה להשפעה רוסית בלעדית, ומדיניותה המהוססת מעידה כי המזרח התיכון אינו בראש מעייניה.

כעת לא נותר לראש הממשלה אלא לחזור על דבריו ש"ישראל תדאג לאינטרסים שלה". זה נכון. ישראל יכולה לתקוף בסוריה, לגרום לנזקים למשטר אסד ולהקשות עליו לשקם את ארצו. אך אם היא תעשה זאת, היא תמצא עצמה מתעמתת מדינית עם רוסיה, וצבאית עם איראן.

2. זו לא תופעה חדשה אך היא מתעצמת. משטרת ישראל התאהבה בתיאטרון האבסורד. זה קרוב לשני עשורים היא ממהרת לבקש מבתי המשפט צווי איסור פרסום לצורכי חקירות, ורצוי שיהיו גורפים. בתי המשפט שוב ושוב נענים לבקשותיה־גחמותיה של המשטרה, בלי להקשות יותר מדי ובלי לבחון אם הבקשה חיונית או שניתן לחקור את המקרה, בלי לפגוע בזכות הציבור למידע - זכות שהיא ערך בסיסי בדמוקרטיה.
 

ביום ראשון פנתה המשטרה לבית משפט השלום בראשל"צ בבקשה לקבל צו איסור גורף שיאסור לפרסם פרטים על חקירה שהיא מנהלת. לפי הצו ניתן לפרסם כי "נגד חברת אירונאוטיקס בע"מ מתנהלת חקירה בקשר לעסקה מול לקוח מהותי".

אירונאוטיקס היא חברה מיבנה לייצור כלי טיס בלתי מאוישים וציוד קשר שהוקמה לפני כ־20 שנה. היא עברה זעזועים רבים, החליפה כמה בעלים, ובעבר נקשר שמה  בשערוריות. בעבר הסתכסכה החברה עם סוחר נשק הודי שהיה אחד המשקיעים הסמויים בה, ורק בהתערבות משרד הביטחון יושבה המחלוקת לפני ששני הצדדים היו מכבסים את כביסתם המלוכלכת - טענות על שוחד - ברבים. 

הרעה החולה של סחר הנשק העולמי - לצד מכירתו למשטרי דיכוי ולמדינות השרויות במלחמות מבית ומחוץ - היא שבלא מעט עסקאות, בעיקר בעולם השלישי, מועברים כספי שוחד מיד ליד ונוחתים במקלטי מס כמו איי הבתולה, פנמה, סינגפור, הולנד ועוד. בעבר הואשמו חברות מישראל בתשלומי שוחד בעסקות נשק לקולומביה, קמבודיה, הודו, גיאורגיה ועוד. ישראל אינה היחידה שידיה אינן נקיות. גם במדינות "נאורות" במערב, כולל ארה"ב, בריטניה, צרפת, איטליה, הולנד ושוודיה נחשפו תשלומי שוחד בעסקות נשק. ההבדל בינן לבין ישראל הוא ששם מנסים להילחם בתופעה. כאן, משרד הביטחון, שעושה כל שביכולתו לעודד את יצוא הנשק, פועל במרץ להסתיר כל פיסת מידע, להקשות על כל ניסיון לפיקוח ציבורי ראוי, וממעיט לשקול גם שיקולים ערכיים של מוסר ואתיקה, בהעניקו היתרי יצוא.

משום מה, לגישת משרד הביטחון, שאוהב להסתתר מאחורי הנימוקים של "שיקולי ביטחון", נותנים יד גם בתי המשפט, וכפי שעולה מהמקרה של אירונאוטיקס, גם משטרת ישראל. בכך מצטרפת המשטרה לגופים במערכת הביטחון שאינם סומכים על הצנזורה שאמונה על פי החוק להחליט מה מהווה פגיעה בביטחון המדינה, ומגייסים למניעת פרסומים גם את בתי המשפט. 

עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, פנה בנושא למפכ"ל המשטרה וליועץ המשפטי לממשלה והדגיש כי אם המשטרה לא תשנה מיוזמתה ולאלתר את הצו, הוא יפנה לבית המשפט בבקשה שיורה לה לעשות זאת.
 

(גילוי נאות: עו"ד מן פנה בזמנו בשמי לצנזורה בסוגיות של חופש הביטוי וכתב בשמי לאחרונה מכתבים לאתר חדשות באזרבייג'ן שהכפישני). 

[email protected]