לזכותו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ייאמר שהוא ראה את זה בא. כבר לפני שנתיים, מעיד אחד ממכריו, הוא ניבא ש"הפיצוץ יבוא בחגיגות ה־70".
אדלשטיין, שחווה על בשרו בשנים האחרונות את הטירוף שרבים וטובים חוו לפניו, ידע שנתניהו לא ידלג על ההזדמנות לגזול עוד קופון פוליטי על חשבון אחד מנתיניו. העובדה שטקס הדלקת המשואות בהר הרצל הוא הטקס של יו"ר הכנסת, שנושא בו את הנאום היחיד, מאז ומעולם, לא רלוונטית מבחינת נתניהו. הר הרצל כבר מזמן רשום בטאבו על שמו, המשואות נישאות לכבוד הגברת, הזיקוקים מתפוצצים בשמיים לתפארת משפחת נתניהו.
כמו שלוקחים צעצוע מתינוק, חשב נתניהו, הוא ייטול את הטקס הזה מיולי אדלשטיין ויפקיע אותו לצרכיו האישיים. כלומר, המשך שטיפת המוח הציבורית שמטרתה להביא לאיחוד סופי בין שתי היישויות: המרכזית, כלומר משפחת נתניהו, והיישות הטפילה, כלומר מדינת ישראל. המדינה זה אנחנו. כלומר הם. מאז ולתמיד.
אדלשטיין החליט לא לוותר הפעם. כמו רבים לפניו, שמקום קבורתם לא נודע, הוא סמירטט את עצמו בפני הגבורה והגבירה, ושימש נושא כלים לעת מצוא לכל גחמותיו של ראש הממשלה, בתקווה שזה יאפשר לו לנהל שגרת חיים וכנסת אלמנטרית. התוצאה, כמו תמיד, הייתה הפוכה. אדלשטיין הבין, באיחור רב, שנתניהו מבין רק כוח.
הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"