אף ארגון לא נטל עליו את האחריות לטבח שבו נרצחו 305 בני אדם בתפילת יום השישי במסגד בביר אל עבד, בצפון סיני, כחמישים קילומטרים מהגבול עם רצועת עזה. עם זאת, טביעות האצבע הן של "וליאת סינאא" (מחוז סיני) של דאעש-המדינה האיסלאמית. המתקפה יכולה להצביע כי על שינוי מגמה בארגון ואות לבאות. זו יכולה להיות תוצאה של כמה סיבות, בהן התמוטטות חזון המדינה האסלאמית כישות טריטוריאלית בעקבות התבוסות הצבאיות בעיראק ובסוריה, והרצון לחזור לשיטות הישנות של פיגועים המוניים במדינות ערביות ומוסלמיות.
סיבה נוספת היא החשש של מנהיגי המדינה האסלאמית מאובדן השפעה בסיני על רקע תחרות גוברת עם "ג'ונד אל אסלם" (צבא האיסלאם) - השלוחה המקומית של אל קאעידה, ששיטות פעולותיה הן תקיפות של כוחות הביטחון המצריים והימנעות מפגיעה באוכלוסייה המקומי. גם הסכם פיוס בין חמאס לפתח, שיקשה עוד יותר על הקשר הטרוריסטי בין עזה לסיני, יכול היה להיות מאיץ לטבח, כמו גם הרצון לנקום בבני שבט הסווארקה, שחלקם מתגורר בעיירה שהותקפה, בגלל שלאחרונה הם העמיקו את שתוף הפעולה שלהם עם הממשלה.
כך או כך, הפיגוע מעיד על כישלון מודיעיני של ממשלתו של הנשיא עבד פתח אל סיסי. עולה ממנו כי שירותי הביטחון שלו לא חדרו עמוק מספיק לתאי הטרור והכיסוי הביטחוני אינו מספק. זאת, על אף המאמצים הרבים שצבא מצרים, המשטרה ושירותי הביטחון שלה משקיעים בשנים האחרונות, שבמהלכן הן זכו גם להישגים. למאמצים אלה תורמים שירותי המודיעין של ארצות הברית, בריטניה, צרפת ולפי פרסומים גם של ישראל. יתר על כן, ישראל הסכימה לאפשר למצרים להכניס כוחות רבים ומטוסי קרב לסיני ולקרבת הגבול, תוך החרגת סעיפים מהותיים מהסכם השלום מ-1979 בין שתי המדינות.
במקביל למאבק הצבאי, מנסה מצרים גם ל"ייבש את ביצת הטרור", לפתח כלכלית את סיני, להעניק תעסוקה ופרנסה לאוכלוסייה הבדואית ובכך להחליש את המוטיבציה שלה להצטרף או לתמוך בארגוני הטרור. עם זאת נראה שגם כאן הינסיונות הם מעטים מדי ולא יעילים, ונופלים קורבן לשחיתות ולביורוקרטיה. מכאן עולה מסקנה ברורה כי המאבק נגד הטרור בסיני רחוק מסיומו. ההערכה היא שמחוז סיני מונה בין 800 ל-1,500 פעילי דעא"ש. חלקם תושבי סיני, אחרים הגיעו ממצרים גופא ומיעוטם הם זרים מסודן, סומליה, תימן, ערב הסעודית ועוד. בכל מקרה, המודיעין הישראלי מעריך זה זמן מה כי התבוסות של דאעש בסוריה ובעיראק עלולות להאיץ את מאמצי ההתארגנות של נאמני דאעש בסיני, תוך מטרה לשים על הכוונות לא רק את צבא מצרים אלא גם את ישראל.
זה מוביל אותנו לכך שישראל צריכה להיות מודאגת גם מהנעשה בסוריה, לא רק בגלל התחזקות ההשפעה וההתבססות של איראן, חיזבאללה והבריגדה השיעית הבינלאומית בה. סוף השבוע סיפק לישראל עוד מקור לדאגה: בארצות הברית דווח כי הנשיא דונלד טראמפ החליט להפסיק את חימוש המיליציה הכורדית בסוריה, זו שהיתה חוד החנית במאבק בדאעש באזורים נרחבים של המדינה המפוררת. טראמפ, כהרגלו, הפתיע בהחלטתו את הגנרלים שלו. הבגידה שלו בכורדים הסורים, שמקורה ברצון לרצות את טורקיה, היא עוד סמן כי ארצות הברית נוטשת את המזרח התיכון ומפקירה אותו לרוסיה, ששוקלת להקים בסיסים ימיים גם בסודן שבים האדום ובלוב לחופי הים התיכון. זאת בנוסף לבסיס שהיא כבר מפעילה בעיר לטקיה שבסוריה. זהו עוד לקח שישראל צריכה להפיק: ארצות הברית, עם כל התמיכה והסיוע הצבאי שהיא מעניקה לישראל, היא משענת קנה רצוץ. בוודאי כל עוד הנשיא טראמפ ימשיך להוביל מדיניות חוץ בדלנית.