המניע הנסתר להתפטרות: ליצמן מריח את סוף עידן נתניהו

לעקרונות יש עוד מקום בזירה הפוליטית. יש עוד בחיי הציבור ערך וחשיבות להוכחת נאמנות לאדמו"ר ויש סגולה להפגנת עצמאות בסוגיה דתית מרכזית. זהו המסר שעולה מהחלטתו של שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, לפרוש מהממשלה בתגובה לעבודות השבת ברכבת ישראל. פרשנים וכותבים בתקשורת בישראל יודעים על התקנות הנוקשות הנהוגות בחסידות גור בתחום היחסים שבינו לבינה. זה פיקנטי וקוריוזי. אין להם שבריר של ידע על הספרות העצומה של פרשנות על התורה, שאדמו"רי גור לדורותיהם כתבו. 
 

מדובר בפרשנות שברובה הגדול מוקדשת לא רק לקדושת השבת, אלא טוענת שהשבת היא גורם נוכח, המשפיע והמוביל בכל דבר, קטן או גדול ביהדות, בכל מצווה ובכל חג ומועד. בנוסף, האדמו"ר מגור הנוכחי איננו מקבל אנשים שמחללים שבת. מספרים שהיו ניסיונות להפגיש בין הרבי לראש הממשלה, אבל הרבי סירב כי נתניהו איננו שומר שבת.
 

ליצמן הוא חסיד גור. הוא גדל והתחנך בקרב חסידי גור וספג את מרכזיות השבת. ליצמן אוהב את כהונתו כשר הבריאות, וקרוב לוודאי שואב נחת מהמחמאות שהוא מקבל בתפקידו, אבל יש גורם מרכזי נוסף שמאפיין מאוד את חסידות גור – המשמעת הפנימית. בחצר גור אין חוכמות ואין קריצות עין. הרבי ציווה, וזהו. לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול לפרוש. 

 

למשל, קיימת בחצר גור תקנה ידועה, שאוסרת לדבר בשעת התפילות. בראש השנה האחרון התפללו בבית המדרש של הרבי מגור כ־18 אלף מתפללים. בעת התפילות, לא נשמע בקרב המתפללים אף דיבור, אף מילה של חול. גם שר הפנים אריה דרעי ויו"ר ועדת הכספים משה גפני דואגים לצביונה של השבת בישראל, אבל אצל שניהם זהו בעיקר נושא בסדר היום הפוליטי. דרעי וגפני חשים בנוח, גם בסוגיית השבת, להישאר נאמנים ליוזמות חקיקה, בתקווה שבאמצעותן תישמר השבת. 
 

לא בכדי בעיירות במזרח אירופה לפני השואה רווחה האמרה שלפיה "הליטאים פוחדים משולחן ערוך והחסידים יראים את אלוהים". להחלטתו של ליצמן להתפטר גם מניע ומסר נסתרים. משיחות עם עסקנים בכירים בחצר גור השתמע שלליצמן נמאס מהחבירה לראש הממשלה נתניהו. הוא גם לא אוהב את החקירות ומעריך שתוצאות החקירות צופנות את סוף הקריירה של נתניהו. ליצמן "מריח" שינויים צפויים בזירה הפוליטית־מפלגתית, ושלא כמו דרעי וגפני, הוא מכין תשתית לחידוש הברית בין אגודת ישראל לתנועת העבודה.