1. אביגדור ליברמן הוכיח השבוע שוב שיותר מכל שר ביטחון אחר, הוא פועל במעין פיצול אישיות ומתנהל בשני יקומים מקבילים. כשר ביטחון, המכהן כבר שנה וחצי, הוא שקול ואחראי. הוא אינו מתלהם, מאזין ברוב קשב לרמטכ"ל גדי איזנקוט ולקציני המטה הכללי ומקבל את דעתם ברוב הנושאים של בניין הכוח ומדיניות התגובה המדודה על רקטות שנורות מעזה או מסוריה. הוא לא מתחנף למתנחלים - לפחות לא יותר מאשר שרי ביטחון קודמים, ואולי פחות. ועל אף שאינו מאמין בתהליך השלום וביכולת להגיע להסדר עם הפלסטינים, הוא מנסה לקדם מיזמים כלכליים כדי לשפר את רמת החיים ואת רווחתם של תושבי הגדה, במטרה לנהל ולתחזק את הסכסוך.
בקיצור, זהו ליברמן שונה ממה שהכרנו, שנהנה מהתפקיד והתרחק מליברמן מהאופוזיציה, זה שהבטיח כי מנהיג חמאס איסמעיל הניה ימצא את קברו תוך 48 שעות, או מליברמן שלפני כשני עשורים, ההוא שאיים להפציץ את סכר אסואן.
אך ישנו גם ליברמן הפוליטיקאי ומנהיג המפלגה, שמפגין חוסר אחריות, משתלח ומתלהם. וככזה הוא נותר ליברמן הישן, שלא מחמיץ שום הזדמנות להסית ולתדלק את התבערה נגד שנואי נפשו - ערביי ישראל. השבוע הוא שב וקרא להטיל חרם על העסקים של ערביי ואדי ערה בשל המהומות ויידוי האבנים בשבת של כמה עשרות מתפרעים צעירים. אחר כך המשיך וכינה את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת "פושעי מלחמה".
ליברמן שכח כנראה כי בוואדי ערה מתגוררים יותר מ־100 אלף אזרחים ערבים ישראלים שחיים בשלום עם שכניהם היהודים. נעלמה ממנו גם האירוניה שהכללה כמו זו שעשה באה מפיו של עולה מברה"מ, בן לציבור שסבל במשך שנים מסטריאוטיפיזציה ומכינויי גנאי. יתרה מכך, איך יכול שר בממשלת ישראל לקרוא לחרם על ציבור שלם, בשעה שהממשלה שהוא חבר בכיר בה, נאבקת בעוצמה, עד כדי אבסורד ותוך שימוש במבצעים שהם על גבול החוק, בתנועה הבינלאומית של BDS ובמאמציה הפתטיים להטיל חרם על מדינת ישראל?
במרכז ובשמאל גינו את התבטאויותיו בקול ענות חלושה, אולי כי כמו באירועים אחרים תש כוחם, או כי הבינו שאצל ליברמן השמצת הציבור הערבי היא NO NEWS. ולכן דווקא מרענן ובעיקר מפתיע היה לשמוע ביקורת ממי שלא מצפים לזאת מהם. השרים זאב אלקין ונפתלי בנט הסתייגו מהדברים, ואילו הכותרת במאמר של דרור אידר מ"ישראל היום" הייתה "ליברמן - ממתי ימין זה שנאת ערבים?". במאמרו כתב אידר בין השאר כי "ליברמן מוכיח בפעם האלף, שהאידיאולוגיה היציבה היחידה אצלו היא שנאת הערבים".
תגובה נוספת, אולי עוד יותר מעניינת, באה מפי "ארגוני העדה החרדית הפועלים נגד גיוס חרדים", המוכרים גם בשם "הפלג הירושלמי". בהודעתם לעיתונות, שנוסחה בעזרת היחצן שלהם, דרור מזרחי איש מרצ, הם כתבו: "מה תענה מדינת ישראל לאלו המנסים להחרים ולבודד אותה, כאשר שר הביטחון שלה קורא להחרים אוכלוסייה שלמה ואזור שלם, ללא הבחנה בין איש לאיש ובין יישוב ליישוב?", והוסיפו כי "בדבריו נהג ליברמן בצורה הכי אנטי־ביטחונית שיכולה להיות, כשסימן מגזר שלם הכולל אזרחים עובדים ושומרי חוק, המעוניינים לחיות בשלום ובשלווה, והשתלח בהם בגסות רוח, תוך שהוא דוחק את כלל תושבי האזור לזרועות השוליים הקיצוניים. בדבריו חיזק ליברמן את הטיעונים שמדינת ישראל רודפת ומשפילה את תושביה הערביים רק בשל מוצאם ודתם" - כמו שמנסחי ההודעה החרדים חשים ביחס לניסיונות של צה"ל לגייסם.
2. לקונגרס האמריקאי הוגשה הצעת חוק להטיל סנקציות על קטאר בשל תמיכתה בחמאס. ההצעה מעוררת חשש כבד בנסיכות, שכדי לטרפדה גייסה חברת שתדלנות (לובינג) אמריקאית. זו מצדה נעזרת בשירותיו של תא"ל (בדימוס) ד"ר שמעון שפירא. במילים אחרות - איש מודיעין בכיר לשעבר מישראל מתגייס לסייע לקטאר, שמממנת את ארגון הטרור חמאס.
חבר בית הנבחרים הרפובליקני, בריאן מאסט מפלורידה, יזם יחד עם צירים אחרים הצעת חוק שכותרתה "להטיל עיצומים על מי שמסייע לטרור הפלסטיני". ההצעה מזכירה את הג'יהאד האסלאמי ובמיוחד את חמאס, שמשרד החוץ האמריקאי הגדירו "ארגון טרור" כבר ב־1997. ב־2001 עשה זאת גם משרד האוצר האמריקאי, האחראי על המאבק במימון הטרור.
בהצעת החוק של מאסט, חבר בוועדות הכספים ויחסי החוץ של הקונגרס, נכתב כי "חמאס מקבל סיוע כספי משמעותי וסיוע צבאי מקטאר". היא מזכירה כי חמאס אחראי מאז 1993 למותם של 400 ישראלים ו־25 אזרחים אמריקאים בפיגועי טרור. וכן כי חמאס אירח ושיכן בתחומו את מנהיגי חמאס, כולל ח'אלד משעל שהקים בה את מטהו.
יחסיה של ישראל עם קטאר מורכבים. בתקופת הסכמי אוסלו שקלה ישראל לרכוש גז מהנסיכות. קטאר תרמה כמה מיליוני דולרים להקמת אצטדיון הכדורגל בסכנין, הקרוי על שם בירתה דוחא. בשנים האחרונות הקשרים התערערו בשל תמיכת קטאר באחים המוסלמים, בשל קשריה עם טורקיה ובעיקר משום שהעניקה מחסה לבכירי חמאס.
מה שמעכיר עוד יותר את האווירה הוא העוינות של מצרים ולאחרונה גם של ערב הסעודית לקטאר. במבצע צוק איתן ביקשה קטאר לתווך בין ישראל לחמאס, אך ישראל ומצרים דחו את בקשתה על הסף. יחד עם זאת, הדבר לא ימנע בהכרח מישראל להיעזר בשירותיה לקידום עסקת חילופי השבויים עם חמאס (שאין בה שום התקדמות) ולאפשר לה לתרום לשיקום הרצועה.
כדי לסכל את הצעת החוק גייסה ממשלת קטאר את חברת השתדלנות אווניו סטרטג'יס מוושינגטון, שהוקמה ב־2016 על ידי פעילים בכירים במטה הבחירות של דונלד טראמפ. עם המייסדים נמנו בארי בנט וקורי לבנדובסקי (שבינתיים עזב אותה על רקע חשש לניגודי אינטרסים).
שמעון שפירא שירת בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה"ל והיה מזכיר צבאי בשנים 1995־1997 במשרד ראש הממשלה תחת יצחק רבין, שמעון פרס ובנימין נתניהו. בין לבין השלים עבודת דוקטורט על מעורבות איראן בלבנון. כיום הוא עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מכון מחקר
שאפשר לסווגו כנוטה לימין המפה הפוליטית בישראל.
את חוות הדעת שחיבר ד"ר שפירא חשף העיתון הלבנוני "אל־אח'באר", המזוהה עם חיזבאללה. מי שהבחין בדיווח של "אל־אח'באר" הוא עופר אלון, עורך חדשות בשידורים בערבית של "כאן". בחוות דעתו שנשלחה לציר בריאן מאסט, כותב שפירא: "התוודעתי להצעת חוק חשובה שמבקשת להגביר את העיצומים על טרוריסטים פלסטינים. אני כותב אליך לציין כי נקודה אחת בממצאי החקיקה אינה נכונה עובדתית. ביליתי שנים רבות במודיעין הישראלי והגעתי לדרגת בריגדיר־ג'נרל. יש לי גם דוקטורט בלימודי המזרח התיכון, עם התמחות בחיזבאללה. על בסיס הניסיון והידע שלי אני יכול לומר שקטאר לא סיפקה נשק לחמאס. קטאר מסייעת במיזמים הומניטריים כמו בניית בתים ושכונות חדשות. החומרים שמסופקים לעזה מפוקחים על ידי מערכת הביטחון הישראלית, בראשות גנרל פולי מרדכי".
לא מעט יוצאי מערכת הביטחון מגישים חוות דעות, שמיועדות לרוב לסייע במאבקים משפטיים של נפגעי טרור או בני משפחותיהם נגד ארגוני טרור כמו חמאס, הג'יהאד האסלאמי וחיזבאללה, ומדינות התומכות בהם כמו איראן. חלק מהתביעות מכוונות נגד בנקים וחברות שקשורים במישרין או בעקיפין לארגונים אלה. מעטים המקרים שבהם ישראלים יגישו חוות דעת שתכליתה לסייע לבנק, לחברה או למדינה הנחשדים בסיוע לטרור. למיטב זיכרוני היה בעבר מקרה אחד או שניים כאלה.
בתגובתו הדגיש ד"ר שפירא כי חוות הדעת שלו אינה קשורה לעבודתו במכון הירושלמי, וכי כחוקר השואף להציג את האמת הוא ביקש רק להבהיר נקודה
אחת שאינה נכונה, שלפיה קטאר כביכול מספקת נשק לחמאס. לדבריו, הוא דווקא תומך בחקיקה. כששאלתי אותו כיצד הוא מסביר מדוע נחלץ להגן על קטאר, השיב כי בסיוע שמעניקה קטאר לעזה היא מסייעת גם לאינטרסים ישראליים.
3. בשבוע שעבר חשפו שירותי הביטחון של בריטניה קשר של שני צעירים לונדונים ממוצא מוסלמי להתנקש בחייה של ראש הממשלה תרזה מיי. השניים תכננו להטמין פצצה שתוסתר בתיק בווייטהול, הרחוב היוצא מכיכר טרפלגר ומוביל לרחוב דאונינג, שבו שוכן מעון ראש הממשלה. הפצצה נועדה להיות מוטמנת ליד אנדרטת זיכרון שנמצאת בקרבת מקום. לאחר הפיצוץ ותוך ניצול המהומה שתיווצר במקום, הם זממו לפרוץ - מצוידים בגז פלפל ובסכינים וכשלגופם חגורות נפץ - לעבר תרזה מיי, ולחסלה.
תוכניתם של שני טרוריסטים, שפעלו בהשראת "המדינה האסלאמית", הזכירה נשכחות לד"ר יעקב חרותי. "היא די דומה לתוכנית שלנו", אמר לי עורך הדין בן ה־90. חרותי הוא איש רב עלילות. בצעירותו, לפני קום המדינה, הוא היה מומחה חבלה בלח"י. ב־1947 נשלח מטעם הארגון להקים בבריטניה תא של המחתרת, במקביל ללימודיו במחלקה למשפטים באוניברסיטת לונדון. בין השאר תכננו חרותי ושניים מחבריו לתא להתנקש בחיי שר החוץ הבריטי ארנסט בווין, שנחשב לעוין לתנועה הציונית ולרעיון הקמת המדינה. שם הקוד של המבצע היה "שמעון".
וכך כותב חרותי בספרו "אמת אחת ולא שתיים": "את המידע עליו ליקטנו תחילה מקריאה בעיתונים ומההאזנה לשידורי החדשות ברדיו ולאחר מכן מתצפיות. משרדו בבניין משרד החוץ נמצא מול דירת השרד של ראש הממשלה... בווין נהג להגיע למשרדו במכונית שחורה ובולטת למרחוק, ללא ליווי כלשהו... במהרה הגענו למסקנה כי התנקשות ישירה עם נשק ביד, לאור היום, ללא נסיגה מתוכננת היטב, היא החלופה האחרונה בסדר העדיפויות שלנו".
לפיכך העדיפו חרותי וחבריו אפשרות אחרת, "קלה יחסית לביצוע". הם תכננו להטמין מטען נפץ מוסווה היטב בנתיב הנסיעה של המכונית ליד אנדרטת הזיכרון ומתחת לשער. בסופו של דבר, בהוראת של מטה הלח"י, הוחלט לבטל את "שמעון".
"החלטנו שלא לפעול, מחשש שהפצצה תגרום לפגיעה בעוברי אורח חפים מפשע", הסביר לי השבוע ד"ר חרותי, "ורצינו להימנע מכך. מטרתנו הייתה רק בווין. זה מה שמבדיל אותנו מאותם טרוריסטים מוסלמיים, שלא היה אכפת להם להרוג חפים מפשע".
זה נכון. כמובן שיש להבדיל אלף אלפי הבדלות בין לוחמי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי לטרוריסטים הברבריים של "המדינה האסלאמית" או הארגונים הפלסטיניים. לוחמי המחתרות השתדלו שלא לפגוע בחפים מפשע, בניגוד לטרור המוסלמי של ימינו שמטרתו רק להרבות בהרג. אך היסטורית, אסור לשכוח שבחלק מפעולות הלח"י, האצ"ל וגם ההגנה, נפגעו חפים מפשע, לא רק בריטים וערבים, אלא גם יהודים. מה גם שחלק מהפעולות, כמו הטמנת פצצות בריכוזי אוכלוסייה ערביים או ירי על אוטובוסים, היו למטרות נקם וכוונו לפגוע באזרחים חפים מפשע.