שבוע אחרי, כאשר התגובות בעולם מצטברות לאמירה ברורה למדי, כאשר הסיפורים מאחורי הקלעים עוברים אל קדמת הבמה, ניתן לבחון את הכרזת ירושלים של דונלד טראמפ באורח קצת יותר ביקורתי מאשר צהלות כובשי ירושלים החדשים. השאלה העיקרית היא לאן הולכת ההכרזה "ההיסטורית" של טראמפ, והתשובה היא לשום מקום. מה שהיה הוא שיהיה. חכו שבוע, חכו שבועיים עד הסקנדל או הפסטיבל הבא, ואיש לא יבין כיצד בדיוק אמורה ההכרזה ה"היסטורית" להשפיע על מעמדה של ירושלים. מה שהיה, הווה ויהיה הוא התהליך הגדול שמוביל או לשתי מדיניות, או, סביר יותר, למדינה אחת.
התהליך הזה מתקדם מכוח עצמו בלא כל קשר למהומה תורנית. טראמפ ובנימין נתניהו מדברים על היסטוריה? זה מה שיירשם בהיסטוריה אפרופו ההכרזה: במהלך 50 שנות כיבוש נרשמה הערת אגב שולית על אקט ליצני של נשיא ליצן ותגובה פומפוזית של ראש ממשלה פומפוזי. שניהם תחת חקירות פליליות.
הצו הנשיאותי היה ממוען למזכיר המדינה רקס טילרסון, שכמה ימים אחר כך הסביר במסיבת עיתונאים עם שר החוץ הצרפתי כי "ההכרה של טראמפ בירושלים כעיר הבירה של ישראל לא מסמנת סטטוס סופי של העיר", וכי "ארה"ב רוצה לוודא כי ישראל והפלסטינים הם שינהלו מו"מ ויחליטו מה יהיו גבולותיה של ירושלים". טילרסון חידד ואמר: "יעברו שנים עד שארה"ב אכן תעביר את השגרירות שלה לירושלים, והמהלך ככל הנראה לא יקרה השנה, וגם לא ב־2018".
הצו הנשיאותי היה ממוען למזכיר המדינה רקס טילרסון, שכמה ימים אחר כך הסביר במסיבת עיתונאים עם שר החוץ הצרפתי כי "ההכרה של טראמפ בירושלים כעיר הבירה של ישראל לא מסמנת סטטוס סופי של העיר", וכי "ארה"ב רוצה לוודא כי ישראל והפלסטינים הם שינהלו מו"מ ויחליטו מה יהיו גבולותיה של ירושלים". טילרסון חידד ואמר: "יעברו שנים עד שארה"ב אכן תעביר את השגרירות שלה לירושלים, והמהלך ככל הנראה לא יקרה השנה, וגם לא ב־2018".
להזכירנו: בנובמבר 2018 יתקיימו בחירות האמצע לבתי הנבחרים. אם הדמוקרטים לוקחים (אחרי קללת טראמפ זו אפשרות הגיונית למדי), אזי הבאסטה הטראמפית תושלך לאשפה. מה גם שבנאום (צוותו של) טראמפ נאמר כי "אנחנו לא מקבלים החלטה על נושאים סופיים כמו השליטה הישראלית בירושלים והגבולות. השאלות האלה עדיין על השולחן, והצדדים יצטרכו להכריע...", ו"נמשיך לדון על השליטה בירושלים ועל הגבולות". אז על מה המהומה? בואו ונמתין עד פרסום תוכנית השלום ה"היסטורית" של טראמפ, ואין צורך לעצור את הנשימה. השגרירות תועבר לירושלים מיד אחרי שתיבנה החומה במקסיקו. גם שם טראמפ "הנחה" ובזה הסתיים העניין.
בהחלט ייתכן שאקסטזת שאגות האריה של הימין תהפוך כמו תמיד ליבבות חתלתולים רטובים. לא פתחו שמפניות אחרי היבחרו (צדקת דרכנו)? לא בלעו את הלשון אחרי שהסתבר בהמשך שהוא בסך הכל מעוניין לסגור עסקה? לא רקדו בבתי הכנסת אחרי הקמת הקואליציה הימנית (ראשית גאולתנו)? לא חירפו אותה אחרי כל החלטה על פירוק מאחז כזה או אחר?
יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון ונציג האוונגליסטים על אדמת ארץ הקודש, גייס 250 רבנים למפגן תמיכה בטראמפ. "זכות נדירה עומדת לך כעת להיות הנשיא הראשון שמוביל את ההכרה בירושלים כבירתה הנצחית של מדינת ישראל". הם כותבים לו "אנו זוכים להיות בדור שבו הולכות ומתקיימות נבואות הנביאים אחת לאחת, יהודים עלו ועולים לארץ ישראל מכל קצוות תבל. ישראל חוזרת ומנצחת את אויביה פעם אחר פעם. הרי ישראל נותנים פִּרְיים בעין יפה, והכלכלה הישראלית הולכת ומתחזקת".
הרי ישראל נותנים פִּרְיים? הפסוק הזה מחייב פרשנות אקדמית מתחום הפתולוגיה או הסכולסטיקה הקבלית והתלמודית. מחר, כאשר טראמפ יבצע את סיבוב הפרסה הרגיל שלו ויבנאם את ירושלים, יש לצפות למטס רבני אווירי של נידויים וחרמות כנגדו, משהו בסגנון מטס תפילות הגשם של הרבנים שמחמם כיום מנועים עקב הבצורת. בכלל, מצבו של הימין המתנחל רע מאוד אם הוא זקוק לאישורו של מטרידן סדרתי, שקרן פתולוגי, בור ועם הארץ.
מבחן המציאות
בנאומו קבע טראמפ שירושלים הבירה היא המציאות. והיא אכן חלק מהמציאות הכללית שהיא יחסי ישראל והפלסטינים. מציאות שהיא תהליך אטי ומיוסר שבו מתמודדות תפיסות עולם שונות וישנם כוחות שונים כולל חיכוך מדמם בשטח, כלומר הרוגים משני הצדדים. המציאות היא שרוב הישראלים והפלסטינים מצדדים בנרטיב שלהם. בעיקר הם מקווים שהמציאות הזו לא תפגע בהם אישית ושההכרזה לא שינתה את המציאות הזו. היא שינתה את יחסי ארה"ב וארצות ערב, כולל קטטה זמנית עם סעודיה (טוב מאוד), היא גרמה לקרע נוסף מול אירופה (מצוין) והפכה את ארה"ב למדינה מצורעת, כאשר 14 החברות במועצת הביטחון גינו השבוע את החלטת טראמפ, וכמובן זימנה לאיראן הישג אסטרטגי שמיצב אותה בחזית אחת עם העולם והעולם הערבי בפרט.
לשאלה למה קפץ הטראמפ ניתנה השבוע תשובה מוסמכת: מכון הסקרים המהימן PEW פרסם סקרים עוקבים בקרב קבוצות שתמכו בטראמפ, בייחוד האוונגליסטים, תומכיו העיוורים ביותר. אחוזי התמיכה (approval rating) של טראמפ ירדו בכל קבוצה דמוגרפית של תומכיו. הסקרים מורים על ירידה עקבית בתמיכה בקרב אוונגליסטים לבנים פרוטסטנטים. מפברואר עד דצמבר ירידה מ־68% ל־61%.
בשתי שיחות שטראמפ ניהל עם נשיא צרפת עמנואל מקרון לפני שנאם ונפנף בצו הוא אמר לו שהוא מחויב לבייס שלו. גם טראמפ וגם נתניהו קטפו תשואות לרגע מצד תומכיהם ויהי מה, אבל לחוקר המיוחד רוברט מולר ולתת־ניצב כורש ברנור זה ממש לא משנה. בניכוי הרצון האישי שלי שמערכת המשפט תדרוס את שני אלה עד הדחה בקלון, העובדות שצפות בימים האחרונים במהלך החקירות מרמזות ברמזים עבים כעורם של השניים שקצם קרב. המשטרה בישראל תמליץ על כתב אישום כולל החבילה הרגילה, מרמה, הפרת אמונים, ועל פי כתבים לענייני משפט אולי גם שוחד. בוושינגטון הגיע מולר לחשבונות הבנק של טראמפ וכבר מדברים, ולא ברשתות אלא בתקשורת המיינסטרים, שברגע שמולר יחשוף אותם הוא יפוטר על ידי טראמפ, וגם זה לא ימנע את הידרדרותו במדרון ע"ש ניקסון.
ורק כדי להיות מיושרים עם האיש שחולל את הזכות ההיסטורית על ירושלים - טראמפ תמך באחד, רוי מור, מועמד רפובליקני מאלבמה שהייתה ועודנה בירת הגזענות האמריקאית. רוי הוא גזען מוצהר וחשוד בפדופיליה. עקרונותיו המוצהרים של מור: מוסלמים לא צריכים לשרת בקונגרס, הקוראן הוא כמו מיין קאמפף, הומוסקסואליות היא בלתי חוקית, החוקה אמורה לעודד נצרות, והוא עצמו, כמושל אלבמה, שלט בכוח חוק האלוהים. טראמפ ראה בהצבעה עבור מור הצבעת אמון בו עצמו. גם רבני הבית היהודי שבירכו את טראמפ היו בוחרים במור ללא היסוס. קו ישיר עובר בין אלבמה של טראמפ לירושלים של הרבנים, והקו הזה מוליך הישר לתהום.