במערכת הביטחון מתקשים לומר לאן מועדת מגמת האלימות: לדעיכה או דווקא להסלמה

במקביל נמשך ירי הרקטות, אם כי הן לא הגיעו לשטח ישראל. מאז גל האלימות הנוכחי שוגרו לעבר ישראל שוגרו 25 רקטות, מהן 13 חצו את הגבול. השאר נפלו או התפוצצו בשטח הרצועה, כולל אחת שפגעה בבית ספר, שהיה ריק מתלמידיו, ואחרת, שפגעה בבית משפחתו של פעיל בכיר בחמאס. 

רוב הרקטות שנורו, הן לטווחים קצרים ביותר וחלקן מסוג קסאם. שתיים מהן נפלו בשדרות בסוף השבוע שעבר. ירי הרקטות נעשה ככל הנראה על ידי ארגונים סוררים, שאינם מקבלים את מרות חמאס וחלקם בעלי אוריינטציה סלפית. יש גם כמה שנורו על ידי חבורות שפרשו מהפתח והפכו לעצמאיות. 

במערכת הביטחון מתקשים לומר לאן מועדת מגמת האלימות: לדעיכה או דווקא להסלמה, ומקווים שמצרים תתערב מול חמאס, כדי להביא לרגיעה במתיחות ההולכת ומתעצמת. חמאס, על פי ההערכות של מערכת הביטחון, מנסה לבלום את הירי, אך בניגוד לעבר הוא עושה זאת לא באמצעים כוחניים, אלא על ידי ניסיונות להידבר עם הגורמים הסוררים ולהסביר להם את המצב.

הנפיצות גוברת גם על רקע ציון 30 שנה להיווסדו של חמאס. הארגונים הסוררים, שמשגרים את הרקטות, מנסים לאתגר את התנועה ולהציגה כמי שבוגדת ומתרחקת מערכי היסוד שלה.

לפיכך, אף שחמאס אינו משגר רקטות ומנסה לבלום את השיגורים, כדי לשמר את מעמדו הוא פועל לקידום הפגנות בעזה, קורא לצאת להפגנות בגדה ומתאמץ להוציא פיגועים בגדה, כמו הפיגוע שנחשף על ידי השב"כ, שעצר חוליה שתכננה לחטוף ישראלי, חייל או מתנחל.

החשש במערכת הביטחון הוא ממיס-קלקולציה, שבה הנהגת החמאס לא תבין את ההתנהלות הישראלית ותפרש אותה באופן שגוי. מכיוון שיכולות חמאס להשיג מודיעין על ישראל פוחתות, הוא ניזון לא מעט מהכתוב בתקשורת הישראלית ומנסה להבינה ולפרשה.

יש להניח שהדיווחים בתקשורת בימים האחרונים, המדברים על עלייה במתח, הובילו את חמאס להגביר את המוכנות שלו, מחשש לפעולה צבאית ישראלית. גם התבטאויות של מנהיגים ישראלים, יכולים לגרום לאותה מיס-קלקולציה, שתוביל את שני הצדדים להסלמה ולאובדן שליטה. 

עם זאת, הערכת המודיעין הבסיסית לא השתנתה. לא חמאס ולא הרשות הפלסטינית מעוניינים בעימות. אך אם גל האלימות, פיגועי היחידים והעצרות ימשכו, ועל אף השוני, יכולה להתרחש הסלמה שתזכיר את השבועות שלפני צוק איתן, כאשר שני הצדדים לא רצו במלחמה ונשאבו לתוכה.